כשהייתי בכיתה ג', אחותי שגדולה ממני בשלוש שנים הייתה מאוהבת עד מעל לראש בכפיר כהן. אני זוכרת שהוא היה בגיל שלה ונראה כמו מלאך בלונדיני תכול עיניים ושובב. במשך כמה חודשים טובים אחותי ניצלה את המעמד שהעניק לה גילה המופלג פלוס את הסקרנות הטבעית שהייתה טמונה בי והטילה עליי משימת ריגול: הביאי לי את כל המידע שאת יכולה למצוא על כפיר כהן. הכל. ממש הכל. איפה הוא גר, מה ההורים שלו עושים, האם יש לו אחים ואחיות, כמה הוא קיבל במבחן האחרון בחשבון, באיזו מכולת הוא קונה את הקרטיב של אחרי הצהריים, עם איזו "חבורה" הוא מסתובב וכמובן- האם יש לו חברה.

אנחנו מדברים על ראשית הניינטיז, כן? עולם נטול גוגל, בו צוקרברג הוא עדיין זב חוטם בן גילי שטרם הגה את הרעיון הזה שנקרא פייסבוק. באיזו דרך "מביאים" מידע על בן אדם בעולם כזה? ובכן, באמצעות כיתות רגליים ואוזניים פקוחות. מה אגיד לכם? לא מבינה איך יצא ממני בסופו של דבר עיתונאית ולא מרגלת עבור הק.ג.ב. הילדה בת ה-8 שהייתי ניצלה במשך חודשים את שעות אחר הצהריים שלה בחיפוש אחר מידע, כל מידע אפשרי, על המלאך הבלונדיני. גיליתי היכן הוא גר, עקבתי אחריו, ארבתי לו מתחת לביתו, הצצתי בחשבונות החשמל והטלפון שהדוור דחף לתיבת הדואר שלו בניסיון להבין איך קוראים להוריו, ערכתי תצפיות על דלת הכניסה לבניין, תחקרתי מכרים, מורים, אנשים בסביבה הקרובה והמרוחקת ותשאלתי בפנים חמורות סבר את מוכר המכולת לגבי הממתק המועדף עליו. מדי שבוע, תחת חקירה צולבת ולא מתפשרת, סיפקתי לאחות הסוררת שלי פרטי מידע חדשים.

כפיר כהן, למקרה שתהיתם, התגלה כילד פרחח ממשפחה לא-משהו, עם המון נכשלים בתעודה וחברים שאבא אמר ש"לא כדאי להסתובב איתם". בסופו של דבר, ההתאהבות הזו הגיעה לקצה ואני שוחררתי ממשימת הסטוקינג הראשונה של חיי.

מלאך בלונדיני שעשיתי עליו סטוקינג

בסוף הוא התגלה כפרחח. צילום אילוסטרציה: shutterstock

הראשונה אבל ממש לא האחרונה.

שנות השלושים של חיי, עולם הרווקות בשילוב מנועי החיפוש המתוחכמים והרשתות החברתיות הולידו סוג חדש של סטוקינג, כזה שלא מצריך יציאה מהבית והשקעה. כזה שאפשר לבצע בטלפון הנייד, רגע לפני שהולכים לישון.

כולנו כותבים מדי פעם בגוגל שם של מישהו שאנחנו אמורים לפגוש או מחפשים אותו בפייסבוק. זה יכול להיות לפני ריאיון עבודה או פגישה עסקית עם פוטנציאל אבל לרוב זה קורה במסגרת מה שמכונה "יחסים בין המינים" או בתרגום לעברית: לפני יציאה לדייטים. למה עושים את זה? בעיקר סקרנות, חוסר רצון "לבזבז זמן" ונגישות. במילם אחרות, כי זה קל. ממש קל.

אולם מסתבר שזו לא הסיבה היחידה. תכירו את ג'ולי נשאוואטי מלונדון.

הבחורה הזו הייתה אמורה להיפגש עם גבר שהכירה באתר הכרויות ברשת, אשר על פי הפרופיל שלו, הייתה ביניהם 92% אחוזי התאמה. בכתבה ב'אינדיפנדט' היא מספרת ש"התחברנו זה לזו מיד, התכתבנו ללא הרף, והפכנו לחברים בסנפצ'אט".

אבל ממש לפני הפגישה המיוחלת נשאוואטי החליטה לעשות עליו חיפוש מהיר בגוגל והמידע שגילתה תוך שניות ספורות הכה אותה בתדהמה. מסתבר שהבחור החמוד והמבריק שהייתה אמורה לפגוש שדד בנק לפני פחות משנה.

הסיפור ההזוי הזה התפרץ אצלה לדלת פתוחה כיוון שמספר חודשים קודם לכן, חברה טובה שלה שהייתה אמורה לצאת לדייט עם בחור שהכירה בטינדר, גילתה בגוגל שאותו עלם חמודות ריסק כוס זכוכית על בחור במועדון לפני כשנתיים...

הקימה אתר לאיסוף מידע על דייטים עתידיים. גולי נשאווטי

הקימה חברה שתחקור את הרקע של הדייטים העתידיים שלנו. ג'ולי נשאוואטי

שתי החוויות האלה הספיקו לנשאוואטי בשביל להגיע למסקנה שמה שחסר בעולם הזה הוא מישהו ש"יעשה עבודה" ויחקור את הרקע של האנשים איתם אנחנו אמורים לצאת לדייט. נשאוואטי הקימה חברה בשםAste  שמעסיקה צוות של חוקרים פרטיים שעומל כדי להפוך את חווית ההיכרויות באינטרנט לבטוחה יותר. איך זה עובד? ובכן, את (או אתה. החברה פונה גם לגברים) שולחת את המידע המוגבל שיש לך לגבי הבחור שאת שוקלת לפגוש, ותוך 24 שעות הם ישלחו לך בדיקת רקע.

למען האמת, כשבוחנים את הנתונים הסטטיסטיים בכל הנוגע לדייטינג, המסקנה שלה הופכת למשכנעת למדי:

10% מעברייני מין שהורשעו השתמשו באתרי היכרויות באינטרנט (זוכרות את יניב נחמן?)

3% מהמסתובבים באתרי הכרויות באינטרנט הם פסיכופתים

51% מאלה שמבקשים להכיר כבר נמצאים במערכת יחסים מחייבת (12% מהם נשואים)

10% הם רמאים

81% משקרים לגבי פרט אחד או יותר בפרופיל שלהם

וכשאנחנו אומרים "משקרים" אנחנו לא מדברים רק על כאלה שטוענים שהם 1.80 בשעה שהם 1.75, כן? ברשת מסתובבים סיפורים רבים של אנשים, בעיקר נשים, שנכנסו לצרות בדייטים עליהם הם לא טרחו לבצע חיפוש מקדים  - מכאלה שכבר נפגשו וגילו בלייב שהדייט שלהם הוא בכלל לא מי שהוא טען שהוא, דרך תחושת איום במהלך הדייט וכלה ברצון לברוח בלי לדעת איך.

בשנה שעברה, סוכנות הפשע הלאומית של בריטניה גילתה כי שיעור הפשעים הקשורים בהיכרויות באינטרנט גדל ב-450% בתוך חמש שנים. באופן דומה, בחודש נובמבר האחרון דיווחה המשטרה בבריטניה כי ישנה עלייה של 2000% במספר הפשעים בהם מעורבים טינדר וגרינדר מאז 2012.

כמובן שאפשר לפגוש אנשים דפוקים גם בבר או במכולת השכונתית וכמובן שאם הדייט המדובר יוצא "נקי" וירטואלית זה לא ממש אומר שהוא טלית שכולה תכלת אבל אם את יכולה אז ברור שעדיף לגלות האם לאדם יש עבר פלילי או שהוא מסוכן לפני שאת פוגשת אותו ולמנוע מעצמך להיות בסיטואציה מלחיצה.

נכון, בלא מעט מקרים, אם יש לך מספיק זמן שיחה ומיומנות חיפוש מינימאליות ברשת תוכלי למצוא הרבה בעצמך אבל מסתבר שלא כולם מרגישים בטוחים ביכולת שלהם לאסוף מידע מהימן ומספק על הדייט העתידי שלהם. לפעמים כל מה שאת יודעת הוא שם פרטי, במה הוא עובד ואולי איפה הוא למד. אם לאדם יש נוכחות חברתית מינימלית, ייתכן שיהיה קשה למצוא אותו באמצעות מנוע חיפוש בסיסי ורוב אתרי היכרויות אינם מפעילים בדיקות רקע על המשתמשים שלהם.

לא בחור שהיית רוצה לצאת איתו לדייט. יניב נחמן

לא בחור שהיית רוצה לצאת איתו לדייט. יניב נחמן

אז כמה בכלל צריך את זה? הרי אני יצאתי ללא מעט דייטים בחיי ויש לי המון סיפורים בקנה אבל אף אחד מהם לא הסתיים בזוועה של ממש (טוב, נו, היה אחד כזה). באופן לא ייאמן, 45% מהאנשים שנחקרו ע"י החברה של נשאוואטי הסתירו משהו – 9% היו נשואים, ל-9% היה עבר פלילי, 11% סיפקו מידע סותר כלשהו ו-16% התיימרו להיות משהו שהם לא- נגיד, העידו על עצמם שיש להם שני תארים אקדמאיים בזמן שהם לא סיימו תיכון או שהם נולדו בעיר הבירה למרות שבפועל הם נולדו באיזה כפר נידח.

אחד הרגעים הכי בלתי נשכחים של נשאוואטי בעבודתה היה כשהיא גילתה שאחד מהגברים עליהם מישהי ביקשה מידע מוקדם לצורך דייט הוא פדופיל שנעצר בעבר על שנפגש עם נשים במטרה להכיר את ילדיהן. "אנחנו נגלה כל מקום שהוא דרך בו וירטואלית", מסבירה נשוואטי. "אנחנו מספקים פרופיל מדיה חברתית שלם, כל סוג של עבר פלילי וכל אזכור שהיה לו אי פעם ברשת. זה אומר שאם הוא הופיע לרגע בסיפור חדשות קטן בשנת 2002 על בניית בית קולנוע בבית של ההורים שלו, תקבלו גם את זה".

ובדיוק כאן הגיע הזמן לשאול: ובכן, מי רוצה להיפגש עם אדם חדש שהוא כבר יודע עליו הכל? מי רוצה לשאול שאלות ולעשות קולות של עניין בשעה שהוא כבר יודע את מרבית התשובות לשאלות האלה?

את הסטוקינג שלי אני אעשה בעצמי, תודה. אור סופר. צילום: אלעד אקרמן

את הסטוקינג שלי אני אעשה בעצמי, תודה. אור סופר. צילום: אלעד אקרמן

לפי נשאוואטי, מדובר בלא מעט אנשים. "העסק רק הולך וגדל. לפני שהגענו אנשים היו היו פשוט תקועים בלי שום פתרון. עכשיו הם יודעים שיש להם למי לפנות וזה משמח אותם. לעתים קרובות, אנשים מגיעים לחברה רק כשהם כבר חושדים במשהו וכן, ברוב המקרים, תחושת הבטן תאמה את המידע שסיפקנו להם".

אני מודה שבמרבית המקרים גם אני טורחת לבדוק "עם מי יש לי עסק" לפני שאני יוצאת איתו לבירה אבל זה פחות תוצאה של חשש לפגוש רוצח סדרתי או סתם שקרן מן המניין ויותר עניין של רצון לוודא שהדייט שלי אכן מעורר בי עניין מינימאלי ושיש לנו איזשהו מכנה משותף. בפעם היחידה שהחלטתי לא לעשות את זה ופשוט "לזרום" מצאתי את עצמי סוחבת בכוח רב 55 דקות עם אידיוט גמור, תוהה למה לכל הרוחות, לא יצאתי לריצה במקום לשבת עם כאן עם היצור הזה שעניין אותי כמו שידורים מערוץ הכנסת בזמן פגרה. אם היה לי חשד אמיתי לגבי דייט עתידי ועדיין היה בי רצון לפגוש אותו- האם הייתי עושה שימוש בשירות כזה? כנראה שלא. נראה לי קצת מוגזם להוציא כסף על בחור שאפילו לא ראיתי...

בכל מקרה, כרגע, Aste עובדת עם לקוחות בכל רחבי העולם, אבל רק באנגלית אז כל עוד הדייט שלי מפלורנטין או מבזל, כנראה שאאלץ לעשות את החיפוש שלי בעצמי או פשוט להגיע לדייט ולקוות לטוב.

לעמוד הפייסבוק של אור סופר

לטור הקודם במדור