איך מסכמים שנה של שינויים בלי ליפול לקלישאות? בלי תיאורים נדושים וחבוטים על הילד הראשון שמצטרף למשפחה? כל ההורים מכירים בעל פה ומקרוב את הסיפור על הצאצא שהופך את כל סדרי הבית, סדרי העולם, את כל מה שהכרנו עד עכשיו?

 

אבל כשזה קורה לך בפעם הראשונה זה הכי מיוחד, הכי מרגש, הכי משמח.  נכון שמיליוני ילדים בעולם מחאו כפיים לפניו, אבל כשהילד שלך מוחא כפיים בפעם הראשונה אתה מאושר כאילו גילית בעצמך את המשהו הזה שכנראה מהיר מהאור. ואתה משוכנע בכל לבך שהילד הפרטי שלך הוא אחד היצורים הכי חכמים ומתוחכמים ביקום.

 

כששמעת הורים אחרים לידך מוציאים קולות משונים מתיילדים ואינפנטיליים, הבטת בהם בפרצוף עקום שבין פליאה לחרדה. עכשיו לך תודה ששכללת בעצמך את המנעד והגעת לרמת צפצופים וציוצים, שיכולים לעורר אצל השומע תהיות לגבי כשירותך הנפשית. אבל מהילד הפרטי שלך הם מוציאים חיוך שממיס כל שביב הגיון.

 

חיוך אחד שלו מעיף אותנו למחוזות אושר לא מוכרים

הלכנו לבריכה בצהרי שבת קיצית ועמוסת שמש ומתרחצים. האבא שבינינו סינן שיש פה מלא הורים וילדים. לקח לו רגע להיזכר שגם אנחנו הצטרפנו לחוג הזה, שמשווה גנים וחוגים ותגובות לחיסונים, שמחפש מלונות למשפחות, שרשימת המכולת שלו כבר לא כוללת חלב, בירה ופיצוחים. שלא יכול להיפגש בשבת כי אין סידור לילד.

 

אבל ממש לא שכחנו שבחוג הזה יש גם ילד אחד (בינתיים...) שחיוך אחד שלו מעיף אותנו למחוזות מאושרים שלא הכרנו. ששיעול אחד חלול גורם לנו לאי שקט בלתי  נסבל, וחום ממשי מדיר שינה מעינינו.

 

 

 

ילד אחד שמחרב לנו לילות שלמים של חלומות מתוקים בפוטנציה, אבל כשהוא מתעורר בבוקר ומניף את הידיים הקטנטנות שלו בתחינה לחיבוק, אתה מייד שוכח שבלילה היית מוכן להחזיר אותו אם היה אפשר.

 

אז כן הכול מוכר וידוע, אבל לנו זה חדש. עוצמות האהבה, הדאגה, השמחה מכל שטות.

 

הזמן טס כשלא ישנים

אז איך הייתה השנה שהייתה? הסלון שלנו כמשל. את כתם היין על השטיח שהרווחתי במסיבה לפני הלידה כבר לא רואים. לא כי הוא נמחה. הוא פשוט נעלם מתחת לצעצועים צבעוניים ומרעישים שמילאו את הסלון. מזרון פעילות שכבש לו מקום במרכז, עגלה במקום שולחן קפה מעוצב, ומדפים ריקים שוממים מפיצ'פקעס, שלט טלוויזיה, כבל של הלפ טופ, ובעצם מכל דבר שאפשר לחרב, ללעוס, לשבור להפיל להזיק.

 

כשהחלפתי קידומת, כי גם זה קרה השנה, קיבלתי מתנה מנצנצת. שן ראשונה הופיעה. מי היה מאמין שעצם קטנטנה וצחורה תהפוך למתנת יומולדת שווה במיוחד. הכל חדש ומרגש, ראשוניות שמציפה, מטלטלת ומשמחת.

 

ערב ראש השנה, עכשיו כשמאוחר והוא ישן לו בשלווה, מתוק אמיתי ומוצץ שמכסה חצי פרצוף,אני מחכה לבוקר שיגיע. לחיוך הכי שיש, חיוך סנאי עם שתי שיניים. ולא מאמינה איך הזמן עבר.

רק לפני שנייה הייתי בחדר לידה בודקת אולי בכל זאת אפשר להתחרט ולחזור פעם אחרת כשאהיה יותר מוכנה. הזמן טס כשלא ישנים.

 

הכול קורה כל כך מהר שנדמה לי שאם רק אמצמץ, והופ אנחנו כבר בטקס סיום קורס קצינים. ואל תגידו לי שכשהוא יגדל יהיה שלום. כי זה לא עושה קולות בכיוון.

אז מה אני מאחלת לנו לשנה הבאה? שנהיה בריאים, כי בלי זה אין טעם לכלום, שנישן קצת יותר, שתמיד תחייך אלינו ושתמיד תהיה לך סיבה. ושלמרות הכול שיהיה שלום. שנה טובה.