סתמו רגע, אני צריכה לצאת מהארון וזה לא קל.
או קי, הנה זה בא - כבר למעלה מחמש שנים אני יוצאת עם שמאלני.
לא, לא, לא מדובר בשמאלני לייט, אפילו לא בשמאלני מעדות זהבה גלאון.
בן הזוג שלי הוא כלכך שמאלני עד שאסור לי להגיד בקול רם "בן זוג", כי זה מתנגש בחופש, והחופש הוא ההיפך מכיבוש.
הוא כלכך שמאלני עד שהוא לא מוכן שיקראו לו שמאלני - כי שמאלני זאת הגדרה והוא אדם חופשי, אזרח העולם, וחוץ מזה גם הגדרות הן סוג של כיבוש.
הוא כלכך שמאלני עד שבכל פעם שאני מעלה כאן סטטוס אני מתפללת שהוא לא יגיב, ואם הוא חס וחלילה מגיב אני מתחבאת מתחת לשולחן כדי לא לראות איך הפייסבוק שלי עולה בעשן מרוב תגובות משתאות מרוב אימה וזעם של חברי הימנים שלא יודעים שאסור להעליב אותו.
מצד שני הוא כלכך שמאלני עד שאין תגובה ימנית שיכולה להעליב אותו, להיפך, הוא נהנה מזה.
 
יש בזה גם יתרונות, אני חייבת לציין.
יש בו כלכך הרבה רגשות אשם בגלל הכיבוש, שאם הוא לא מוצא איזה ערבי מחמד בתחנת הדלק כדי לרדוף אחריו ולהיות כלכך נחמד אליו עד שהערבי האומלל מנסה לברוח ממנו בחשש, הוא מפנה את כל הנחמדות הזאת כלפי, שהרי גם אני סוג של ערביה.
חוץ מזה, בזמן שכולכם צריכים לנסוע לצימר בצפון כדי להחיות את הרומנטיקה - כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה להדליק את הטלוויזיה בזמן החדשות.
כל ידיעה היא מסיבת חשק, כל כתבה היא צימר רומנטי, רק חסר שיונית לוי תוציא לנו מהמסך איזו גבינה גלילית ואנחנו מסודרים.
זה בגלל שהדבר שהכי עושה לנו את זה זה להתווכח.
 
אין, באמת שאין בעולם דבר אחד שאנחנו מסכימים עליו, הוא אומר טומייטו, אני טומאו, ואז אנחנו מעלים דיון תרבותי מנומס ונינוח שבו הוא מכנה אותי גזענית פשיסטית, מגעילה ומאותגרת מוסרית, ואני עונה לו בחיבה שכל מה שהוא צריך זה איזה מחמוד קטן שינענע אותו ואת רגשות האשם שלו, וככה זה נמשך עד שאנחנו מגיעים לשיא ואז אנחנו הולכים ומטגנים איזו ביצה עין למה נהיינו רעבים.
 
מכיוון שהוא האדם הכי פרטי בעולם אני מנועה מלציין כאן את שמו, לכן אכנה אותו ז' רק בגלל שהשם שלו מתחיל באות השביעית ולא משום סיבה אחרת.
ז' הולך לקרוע אותי על הסטטוס הזה אבל אני מעלה אותו בכל זאת כי יותר ויותר אני מגלה שמה שנראה לי ולו טרוויאלי - בעצם לא מובן מאליו להרבה אנשים.
אנשים הם לא מכלול הדעות שלהם, ז' בשמאלניותו הקיצונית הוא פטריוט ציוני מהשורה הראשונה.
הוא גם לא מעלה על דעתו לזלזל בכושר התבוני או המוסרי שלי רק בגלל שאני ימנית.
העובדה שהוא שייך לקצה השני של המפה הפוליטית לא מבלבלת אותי - הוא מטובי בחורינו והוא מענטש אמיתי.
העובדה שאני שייכת לקצה ההפוך לא מבלבלת אותו והוא חושב (ובצדק) שאני הבן אדם הכי מגניב שהוא הכיר.
 
שנינו אוהבים את המדינה הזאת אהבת נפש, זה רק שכל אחד מאיתנו חושב שיש לשני דרכים משונות לומר לה שהוא אוהב.
לכאורה - הכי פשוט ומתבקש.
הלכה למעשה - מדי פעם נראה לי שחשוב לציין את זה, במיוחד כאן בפייסבוק.
ועכשיו, ברשותכם, אני אתחנף אליו קצת - חולה עליך כפרה שלי ! יש לך מצפון כזזזזה גדול!