קייט מידלטון עומדת ללדת. אם בימים כתיקונם מתועדת הדוכסית היפה מכל זווית אפשרית, ורגליה, פניה, חיוכה, שערה, בגדיה וכובעיה מסוקרים חדשות לבקרים, הרי שכעת בעוד היא, והממלכה כולה, מצפה לפרי הבטן המלכותי השני, חדשה מרעישה מעמידה אותה במישור אחד יחד עם אימהות רגילות רבות: מלכת אנגלייה העתידית קוראת לאמא ואבא שיבואו להתגורר לצידה בארמון ויהיו לה לעזר.

 

עוד באון לייף:

 

אין ספק, יש נשים שימיהן קלים, גם אלה שסביב הלידה, אך מי שכבר חוותה ראשית אימהות על בשרה תוכל להעיד על המורכבות שבימים אלה וממרום הפיכחון והניסיון נדמית בקשת העזרה כה מובנת, עד כי לא אכחיש - הלוואי ובזמן שילדתי הייתי זוכה לדוגמא שכזו ממי שתהיה יום אחד למלכה.

 

באותם ימים עמד החורף בשיאו וגשם זלעפות ירד כל הדרך ממחלקת היולדות של תל השומר ועד הבית הקפוא. שמחה גדולה היתה לחזור הביתה, לצאת מהמחלקה שבאותם ימים מלאה טינופת מהליכי בנייה, מריחות המלונית והמיטה הלא נוחה, ובכלל מהמרחב הציבורי, הרווי בדעות, יועצות הנקה, שדיים מניבים או לא, אנחות הכואבות, יללות העוללים, רחשי טאבלט ואורות מסמאים, חזרה לפרטי, אל הבית. אלא שאותו בית שנעזב בשעת הצירים כבר לא צפוי היה להיות אותו הבית. אמנם קווי המתאר שלו נשארו כשהיו, דוממים ואיתנים כאותו המשקוף שדחפתי בנהמות בשעת צירי הלידה רגע לפני שנפרדנו –הבית ואני - אך עזבנו שניים ועמדנו לחזור שלושה כאל עולם חדש. לקראת השחרור, הודיע האב המאושר שאין לנו שום צורך בעזרה, מה פתאום, נסתדר. אך לשמחתי הרבה הוריי לא שעו להצהרותיו ומיהרו לאסוף אותנו מבית החולים, ועת נחתנו בקיננו החלו בסידורים לקראת הרך הנולד והאם, היא אני, שנוסף על זרם הורמונאלי לא מוכר התנועעה מכופפת מעל תפרי ניתוח קיסרי חירום.

 

אחרי שהבית התחמם, התינוק נמנם ואני פרקתי את נפשי במעט בכי ונרגעתי, שוחררו ההורים לדרכם וזכיתי במה שרציתי באמת - להיות לבד ובשקט, גם אם שקט זה צפוי היה לעלות לי בכל הזמן שקיים ביממה, בשינה, בכוח גופי ונפשי. לכאורה, באתי מוכנה ופקוחת עיניים, ולאור העובדה שהאב ידוע היה מראש כנטול כישורים ביתיים, לא כל שכן במטבח, אף פיתחתי שיטה של הכנת מזון ביד אחת, כשעל היד השנייה אני נושאת את הרך הנולד. שלושה שבועות מאוחר יותר, לאחר שקילה בטיפת חלב, הסתבר מדוע כה צלחה השיטה - התינוק במקום לגדול ירד במשקל, אז גם הסתבר כי כישורי ההנקה שלי לוקים בחסר, והוכנסתי מרצון למשטר קפדני של שמונה שאיבות חלב ביממה, כל שאיבה אחרי הנקה משולבת בהאכלת תמ"ל בצינורית, ובין לבין בליעה מסודרת של כמוסות חילבה ומורינגה. זה לא עזר- מה לעשות, גם לטבע יש בעיות.

 

חודשיים התהלכתי חלקית כוונדרוומן ובשאר הזמן בהזיה מעורפלת בין קפיצות על כדור, קריאות "אהההה", סיבובי אגן, דחיפות עגלה ונענועי עריסה ורק שינויי האור והסאונד מבחינים בין יום ללילה. חסרת נשימה ומלאת תקווה הגעתי למומחית הנקה שאמרה שהטבע לא חנן אותי ביכולות הנקה מספקות ושאת כל שניתן אני כבר עושה והמליצה להתרכז בשמירה על שפיות דעתי. זה היה רגע מכונן, כי אז נכנעתי וביקשתי עזרה ומיד חמותי נרתמה לסייע ואני שבתי לפגוש את עצמי לבדי לכמה שעות בשבוע, זכיתי במרחב נשימה ובשקט נפשי שלא הייתי זוכה לו אילו היה זה אדם זר.

 

לעזרה מההורים והמשפחה חלק מכריע בגידול הילד. צילום: shutterstock

 

אימהות היא ראשית הבריאה, היא הכרח לקיום, ורפרוף מהיר על אופן הצגתה בתולדות התרבות שלנו מגלה דימוי שהוא לרוב סימביוטי, יפה וקסום, שמקיים חיבור מושלם בין צורך פונקציונאלי של הזנה ודאגה ובין שני לבבות שקודם שכנו בגוף אחד. אולם, החיים לא אצורים ברגע של קסם אלא פרושים על פני רגעים, שעות וימים, ובהם, לצד היופי, גם הרבה משברים, ריקנות ובדידות. מי שמביאה ילד ראשון לעולם האינדיבידואלי שלנו, לא חיה לצד בנות המשפחה, השכונה או הקהילה, ועד לרגע שבו היא הופכת לאמא היא לא עדה למנעד הרחב של תחושות וחוויות לאחר הלידה. אולם מי שכבר התנסתה בכך, ומביאה ילד נוסף לעולם, מגיעה אל אותם ימים טעונים ומורכבים מוכנה הרבה יותר, ונוסף על כך, היא תזדקק לעזרה לא רק לעצמה ולתינוק החדש, אלא גם עבור ילדיה האחרים שעדיין זקוקים לה.

 

קייט מידלטון בהריון. צילום: shutterstock

 

קייט מידלטון עתידה כנראה יום אחד להיות מלכת אנגלייה, יחד עם זאת יש משהו באישה הזו, כה נגיש, נעים ורך, היא אינה מנותקת מהעם, להיפך, היא באה אליו, מסתובבת בין תושבי הממלכה, מחייכת אליהם, נוגעת, לובשת בגדים ברי השגה עבורם, היא כאחת האדם, וגם היא, שממש בקרוב תכרע ללדת בשנית, שוודאי ויכלה לקבל כל עזרה שהיא בלא מגבלות תקציב או מקום, מעדיפה את אמא ואת אבא שלה לידה. כנראה שזה בטבע שלנו, וגם בטבעם של בני אצולה, להעדיף את המוכר, הקרוב, בוודאי בזמנים כה טעונים ומורכבים, ולידם גם מלכה עתידית תוכל להיות רצוצה, כועסת, רעבה או מדוכדכת, בלי שהדימוי יעבור לשימוש הציבור. ובינתיים, עד שתשוב להאיר את בני הממלכה, יכולים אלה לנשום לרווחה, כי בגופה של מלכתם העתידית לא זורם דם כחול, והיא כאחת האדם, כאחת הנשים. מזל טוב, בנות מלך, בפעם הבאה גם אני קוראת לאמא.