דמיינו את התמונה הבאה:

אישה שוכבת על מיטת יולדת, רגליה פתוחות לרווחה, מספר נשים ואנשים, ממקצועות הבריאות כמובן, נמצאים בין רגליה. היא צועקת "בבקשה לא לחתוך אותי. אל תחתכו אותי". לפני שנכנסה ללידה, היא עדכנה את הצוות הרפואי שטיפל בה, שהיא נאנסה בעבר ולכן היא רגישה ומבקשת שיתנהגו כלפיה בעדינות ויקשיבו לבקשותיה. הצוות בכל זאת חותך את האישה, נגד רצונה ונגד הסכמתה.

תוציאו את ההריון מהמשוואה, את העובר, את התינוקת. עם מה נשארנו? עם תקיפה מינית. עם  אלימות. עם הפרת זכויות האדם של היולדת.

עם זאת, מכיוון שזה התקיים בין כותלי בית החולים, ותחת כפפות הרופא/ה, האישה נותרת מוחלשת, מושתקת, וללא שליטה או כוח בסיטואציה. אם אותה אישה תרצה לתבוע את בית החולים, היא תתקשה למצוא עו"ד שתסכים לייצג אותה, כי הרי "אין שום בעיה. לא נגרם לך כל נזק. את והתינוקת שלך בחיים".

וכאן הבעיה. אלימות גינקולוגית היא אלימות שקופה. היא חלק מההליך הרפואי שאת אמורה לעבור. מאוד קשה לנו לשים את האצבע על מה בדיוק קרה במהלך הלידה (ואפילו בבדיקה גינקולוגית רגילה, עליה כבר כתבתי), ובגלל שהדבר עצמו הוא פולשני ולמען הבאת חיים לעולם, קשה לך גם מאוד להתלונן או להעביר ביקורת על אופן הטיפול שקיבלת. את הרי אמורה להקריב את עצמך למען החיים שגידלת בתוכך.

חשוב להבהיר שנשים (ומניחה שגם גברים) זוכות פעמים רבות ליחס משפיל ומזלזל מהממסד הרפואי, גם אם הן לא בהיריון. זו לא תופעה ששייכת רק לחדר לידה, אבל היא מתחדדת במפגש הגינקולוגי ובמחריפה במיוחד בחדר לידה, כי לכאורה יש לך אחריות גם על חיים של אדם אחר ואת לא אמורה לשים את עצמך ורצונותייך במרכז. זה לא נשי ובטח לא אמהי.

בזמן האחרון אני שומעת עוד ועוד על חוויות של נשים בלידה, חלקן טובות, אבל הרבה מהן מאכזבות ואפילו טראומטיות. למען הכנות, מעולם לא הייתי בהריון ומעולם לא ילדתי, אז אני מדברת בעיקר ממחקרים, מבלוגים ברחבי העולם ומסיפורי חברות. חברה אחת תיארה את הלידה של בתה כאונס לכל דבר, אחרת סיפרה שהיא לא יכלה לשבת לאחר הלידה במשך כמה ימים בגלל הקרעים והתפרים. בבלוגים אמריקאיים אני קוראת על נשים שהושכבו בכוח על המיטה, הוצמדו למוניטור העוברי (שאין כמעט צורך בו ברוב הלידות), עברו התעללות מילולית תוך כדי הלידה, חוו איום כגון "אם לא תלדי עד שאני חוזר מארוחת ערב, ניקח אותך לניתוח קיסרי", הכרחה של ניתוח קיסרי והתערבויות גינקולוגיות נוספות נגד רצון המטופלת.

חשוב לי לציין שאני מעריכה ומוקירה את עבודתן של רופאות ורופאי נשים, מיילדות ואחיות, וברור לי שלא כולן מתייחסות כך למטופלות, אך עדיין המקרים שמתרחשים בחדרי לידות וההשלכות של המקרים הללו, הם מרחיקי לכת ולכן התעקשתי לכתוב על כך.

אין ספק שיש התערבות רפואית מחייבת כאשר יש סכנת חיים לאם או לתינוקת שעתידה להיוולד, אבל אני לא מדברת על הריון בסיכון גבוה, על לידת תאומות, וכדומה. הריון איננה מחלה ולכן אין צורך להתייחס אליה כאל מחלה. הרבה מההתערבויות הרפואיות נובעות משיקולים של הרופאים ומשיקולים כלכליים ולא משיקולים רפואיים.

לנשים יש את הזכות הבסיסית להחליט על גופן ועל ההליכים הרפואיים שהן מוכנות ורוצות או מסרבות לעבור. נכון הדבר גם לגבי לידה. אישה שרוצה ללדת בכריעה, ללא אפידורל, ושזה ייקח ימים, זו זכותה הבסיסית לעשות כן. אישה שמסרבת לעבור בדיקה ואגינלית ידנית, על ידי כל אדם שני במחלקת יולדות, רשאית לסרב. במיוחד כשבודקים אותך כל חמש דקות. אישה שרוצה שרק צוות נשי יטפל בה, זו זכותה המלאה. זו זכותה של אישה לסרב לפיטוצין כדי לזרז את הלידה אלא אם כן יש סכנה ממשית לחייה א לחייה עוברה.

בעבר היו מגלחים את שיער הערווה של נשים לפני לידה. זה קרה כאן בערך עד שנות השמונים. למה? כי זה היה נוח לרופא לראות וליילד יותר מהר וטוב. אל תשכחו, בתי חולים מקבלים מענק לידה על כל יולדת ולכן יש אינטרס גדול לבתי החולים לפנות מיטות במהירות. מכיוון שגילוח שיער הערווה נתפס בעבר כחלק מההליך הנורמטיבי של לידה, (ותוסיפו לזה את הסמכות הרפואית של החלוק הלבן שנמצא בחדר), מעולם לא שאלו את האישה אם היא מסכימה לגילוח, לקח זמן להבין שזה ממש לא תקין. לקח הרבה זמן עד שקמו נשים וזעקו זעקה נגד המהלך הזה.

חוויית הלידה, שאמורה להיות חוויה מעצימה, עברה מאז התפתחות הרפואה במערב גלגולים שונים שגרמו למדיקליזציה מוגברת. לידה היום נתפסת כאירוע מסוכן, כאשר בפועל מדובר במצב שאינו מסוכן כלל במדינות המפותחות. הגיע הזמן שנשים תתחלנה לשבור את קשר השתיקה לגבי הלידות שהן חוו, ושנתחיל לדרוש יחס מכבד, שרואה אותנו כסובייקט עם רצונות ולא רק מכשיר ילודה.

אם אתן רוצות להיות חלק משבירת קשר השתיקה לגבי חוויות לידהף מוזמנות לשלוח לי סיפורים מהלידות שלכן. גם טובים וגם פחות טובים. אני אפרסם אותם בבלוג שלי, בעילום שם וללא אזכור של בית החולים או הצוות המטפל.

שרון Sharon.orsh@gmail.com