לקראת קריאת שורות אלו, אבקש לאחסן את הקלשונים, החרבות והאקדחים,

להניח בצד את צקצוקי הלשון, צדקנות, התייפייפות וחיבוקי העצים.

אקדים ואומר, אני אוהבת ילדים, את שלי במיוחד אבל גם של אחרים.

אבל יש את "הילד הזה", שזוכה ממני ל"איחולים לבביים", למעבר גן, להקפצת כיתה, לשליחות של האב מטעם העבודה.

כי הוא מציק והוא מטריד והוא מכאיב ומעליב והוא מעמיד אותי בקונפליקט ההורי של חינוך הילדים שלי.

השכל הישר הולך בזיגזג שמדובר בעניינים שבלב ושמישהו פוגע או מציק לגוזל שלי גם אמא כבשה תהפוך לזאב.

 

מצד אחד תסביך "אם גננת" שמעודדת לדבר ולהסביר, שאלימות היא לא הדרך, "ללכת לגננת ולא להחזיר".

ומהצד השני "בן זוגי שיחיה" שמאס באסטרטגיית האו"ם ומאמן את הילדים להגנה והתקפה, כי בפעם הבאה שהוא צובט הוא יקבל בחזרה.

ואני שומרת על חזות בריטית קלאסית ענוגה למרות שמבפנים צבאות של סטלין דרוכים ומחכים למתקפה.

כי מי זה הילד קקה הזה שיפגע לי במלאך ולמה הוא מאמת אותי עם כל השדים שהצלחתי להחביא טוב כל כך.

וכל מה שאני רוצה זה לצייד אותו בכל הכלים, ללמד אותו כל מה שאני יודעת כדי שידע להרחיק ממנו את הילדים הבלתי נסבלים,  שיידע להחזיר, לעמוד על שלו, שיהיה אסרטיבי ושלא ייתן לאף אחד לאיים על הטריטוריה שלו.

 

ושניה לפני שהמניפסט של אמא שלי נגנז ואני סוגרת עם חוג הג'ודו הכי קרוב בסביבה, אני מקבלת תזכורת בדמות שיחת טלפון שילד קקה יכול להיות גם לקוח של אמא בעבודה.

את התחושות והמחשבות הללו תרגמתי עם שני חברים טובים, דניאל רבנר ויקי גני לספר ילדים למבוגרים , גם כי רצינו לפרוק תסכולים וגם כי מי אנחנו בלי זיקוק הרגעים הקטנים לקול שבפנים.

מתן ילד זבל הוא ספר סאטירי שגורם לך להרהר על ה"מתן" שבחייך

 

*מתן היא דמות בדויה. כל המתנים הקסומים אי שם, עמכם הסליחה