אולי זה בגלל 50 גוונים של אפור על כל ספיחיו, אבל לאחרונה משחקי שליטה במיטה הפכו לנושא של שיחות סלון וברזייה. השבוע פורסם ב - Onlife טור של ליאן רם, שמסביר את הקשר הישיר בין משחקי שליטה אלימים במיטה לבין אלימות מינית במרחב הציבורי. בתור פעילה פמיניסטית, יש לי הרבה כבוד והערכה לליאן רם. בתור חובבת משחקי שליטה, שמגלמת באותה רמה של חדווה את שני התפקידים (שולטת ונשלטת) - אני חייבת להעמיד כמה דברים על דיוקם.

 

עוד ב Onlife:

 

 

להגיד לי שהפנטזיה שלי לא לגיטימית - זה דיכוי

ראשית, וזה אולי המסר החשוב ביותר שהייתי רוצה להעביר לליאן: אי אפשר לחנך לאנשים את הפנטזיות שלהם. זה לא משנה אם הפנטזיות האלה נולדו מתוך חינוך מיני לקוי, ייצוג מגדרי, תעשיית הפורנו או לא יודעת מה - הן שם, ואי אפשר להחליט שהן לא ראויות, ואין מקום לרמוז למישהי שהפנטזיות שלה הן לא לגיטימיות. זה סוג אחר של דיכוי מיני, ואני לא חושבת שצריך לקחת בו חלק. שלא לדבר על העובדה שאי אפשר באמת לשלוט בזה. אולי יום אחד, אם וכאשר נצליח להשיג את השינוי שאנחנו מבקשות להשיג, פנטזיות יראו אחרת. אולי לא. זה לא רלוונטי כרגע. משטרת מחשבות זה ההיפך מכל אג'נדה שאני, ונראה לי שגם ליאן, מנסה לקדם.

 

מעבר לזה, אני לא מוצאת את הקשר הישיר שליאן מותחת בין משחקי שליטה ל"חיים האמיתיים". אין לי שום נתונים להישען עליהם, ואני רק יכולה לשתף מתוך החוויות האישיות שלי, אבל המסקנות שלי הן די הפוכות.

 

גברים מתביישים להגיד שגם הם רוצים להיות נשלטים

בתור התחלה, אני תמיד מקבלת את התחושה שרוב הגברים (ובעצם גם הנשים) הם משהו קצת אחר במיטה ממה שהם בחיים, ברוב המקרים הם ממש ההיפך. הגברים הכי אגרסיביים שהכרתי היו רכים במיטה, והגברים הכי עדינים התגלו כחובבי מין אלים במיוחד. אין לי מושג אם זה נכון באופן גורף, ואם כן - ממה בדיוק זה נובע, אבל אצלי התיאוריה הזאת עוד לא נכשלה.

 

כל הפנטזיות לגיטימיות (צילום: Shutterstock)

 

חוץ מזה, יש לי תיאוריה נוספת שעדיין לא נכשלה ומוכיחה את עצמה באופן גורף: הם בחיים לא יודו בזה, אבל יש יחס ישר בין רמת האלימות שגבר מראה כלפייך במיטה לבין רמת האלימות שהוא היה רוצה לקבל ממך. עד כה, ככל שגבר רצה יותר להתעלל בי, התבהר לי שמה שהוא באמת רוצה זה שאני אתעלל בו. כפי שציינתי, אני משחקת את שני התפקידים בהנאה ובשמחה רבה, אז אין לי שום בעיה עם זה, אבל חשוב להבהיר שיש כאן משהו הדדי ודו צדדי. נכון, כנראה בגלל תפקידי המגדר שחינכו אותנו אליהם, רבים מהם לא מרגישים בנוח להודות בזה בתחילת הדרך, אולי אפילו לא בפני עצמם. ואני חושבת שזה באמת מצער, עבור כולם (אגב משטרת המחשבות). אבל כמו בכל דבר אחר, במין וגם בחיים, אנשים מדגימים לך עלייך מה הם היו רוצים לקבל ממך. 

 

בכל מקרה, מה שאני מנסה להגיד זה שמשחקי שליטה לא נובעים בהכרח ובאופן ישיר מהייצוג של מיניות בחברה. אולי יום אחד, אם וכאשר נצליח להשיג את השינוי שאנחנו מבקשות להשיג, פנטזיות יראו אחרת. ואולי הן יראו אותו הדבר, רק שכולנו נוכל לשחק בלי אשמה את כל התפקידים.

 

אני מזמן החלטתי שבכל הנוגע למין - I'll try anything once, וכשמחליטים להתנסות, הקשר בין שני התפקידים הופך להיות כל כך ברור. ואני חושבת שזה בריא להתנסות בסוגים שונים של מין ובדרכים שונות לעשות אותו. אני כן יכולה ליהנות גם ממין שהוא רך ונעים, והאמת היא שהדבר האהוב עלי הוא איזשהו מינון מושלם של רוך ואלימות, שקשה לי בדיוק להסביר אבל קל לי מאד לזהות. איך שלא יהיה, אני חושבת שמין זה משהו שצריך להחיל עליו כמה שפחות טאבואים. כל מה שנעשה בין שני אנשים מבוגרים בהסכמה מלאה - הוא לגיטימי בעיניי.

 

משחקי שליטה הם ההיפך המושלם מדיכוי

אבל הדבר שהכי מטריד אותי בפוסט של ליאן, ובעוד דיונים רבים בנושא, הוא המחשבה שמדובר באלימות שמתרגמת את עצמה גם לחיים. זה פשוט לא נכון. כל העניין במשחקי שליטה הוא לאבד שליטה לגמרי, ואת זה פשוט אי אפשר לעשות עם מישהו שאי אפשר לסמוך עליו, עם בן אדם שעמוק בפנים הוא באמת אלים. להיפך. הדיון הזה מזכיר לי את הסרט "המזכירה", שתמיד קצת מבלבל את מי שמעולם לא התנסה במשחקי שליטה. קשה להסביר לאנשים כמה נינוחות, רוך, הכלה וקבלה יש בין שני אנשים שהרשו לעצמם להתמסר ככה, לאבד שליטה אחד עם השניה.

 

מבלבל את מי שלא התנסה. "המזכירה"

 

אתן מכירות את המצב הזה, שזה כאילו לא באמת אונס אבל היית מעדיפה שזה יגמר כבר? כשאת שוכבת על הגב, מסתכלת על התקרה, מארגנת כמה גניחות כדי שהוא ישחרר אותך ויגמור כבר? זאת אלימות מינית בעיניי. מבין כל הפעמים האלה, שלא אמרתי להם כלום אבל הייתי מעדיפה שיפסיקו - זה אף פעם לא קרה עם אף אחד מהגברים ה"אלימים", זה אף פעם לא קרה עם מישהו שהצטרף אלי למשחק. וזה לא בגלל שאני "מרשה להם גם ככה לעשות לי מה שהם רוצים". קודם כל משום שזה בכלל לא המצב, אני לא עושה לאף אחד טובה, אני נהנית מהמשחק ואם לא - אני מפסיקה אותו. 

 

אבל בעיקר בגלל שמדובר באמת במקום בטוח. במובן הזה שיש שני אנשים שמרשים לעצמם להתבטא בחופשיות, ללא משטרת מחשבות, כך שאין להם שום צורך להשתיק אף אחד אחר. וזה הרי חופש מושלם, ההיפך המוחלט מדיכוי.