"אני לא חושבת שאורגזמה היא מדד להנאה ממין. להתייחס למיניות רק באופן הזה זה שטחי ורדוד. נשים יודעות ליהנות ממין אבל אם נדבר בלשון פמיניסטית, כאז נשים נהנות מסקס כמו שהפטריארכיה לימדה אותנו ממה צריך ליהנות", כך אמרה ד"ר רונית אלוני, מומחית לטיפול ושיקום מיני וזוגי בטיפולי סרוגייט, בפאנל סקס ומיניות שנערך במסגרת כנס בריאות הנשים של און לייף בשבוע שעבר.

 

"הרבה נשים חושבות שאם הן לא רוצות סקס אז הן לא נשיות או מיניות מספיק כי יש היום דרישה למין בתדירות גבוהה. כשאישה רוצה פחות מבן זוגה, גם אם זה מטרד יומיומי שלה זה לא פוגע בדימוי העצמי, אבל אם זה להפך זה כן פוגע בדימוי של האישה. גם גברים שהאישה שלהם לא רוצה הם מרגישים נדחים ופחות גבריים ומפסיקים גם לנסות".

 

ד"ר רונית אלוני. צילום: בני גם זו לטובה

 

פרופ' דפנה יואל, ראש המגמה הפסיכו-ביולוגית בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה וחברת סגל בבית הספר סגול למדעי המוח באוניברסיטת תל אביב, טענה כי  לנשים יש פוטנציאל פיזיולוגי ליהנות מאד מסקס ובתרבות שלנו המיניות כפי שהיא מובנית היא לא לטובת נשים. "אני לא מסכימה עם ד"ר אלוני לגבי העובדה שרוב הנשים נהנות. יש ממש מגיפה של נשים שלא מתפקדות מינית ולא לוקחות אחריות על עצמן. נשים רבות לא מאוננות ואם אני לא מאוננת אז איך להגיד ממה אני נהנית?".

 

ד"ר דפנה יואלצילום: בני גם זו לטובה

 

"אנחנו זקוקים למין טוב בחיינו. זה צורך בסיסי אנושי קריטי חיוני כמו אויר, כמו מים. מין טוב. אני רוצה להניח על השולחן צורך שהוא לא מספיק מדובר ולא מספיק נמצא על השולחן".

 

שרון אורשלימי, יועצת לתכנון המשפחה ומחנכת למיניות בריאה, הסבירה כי יש הגדרות שונות לסקס. " אני רוצה להתייחס מה זה סקס. האם מדובר  בחדירה וגינלית, אוראלית,  אנאלית, או האם מדובר באוננות? אם אנחנו מדברות רק על חדירה וגינלית, הרבה נשים לא נהנות מבחינה מינית אלא אולי נהנות מהביחד. המיניות שאנחנו נבנות לתוכה היא מיניות פטריאכלית. יש שיח שלם על מהם זכויות מיניות והאם הזכות לעונג מיני היא במסגרת הזכות שלנו".

 

שרון אורשלימי. צילום: בני גם זו לטובה

 

"מגיל מאד צעיר אומרים שמין זה דבר מסוכן, שמומלץ לסגור רגליים והכבוד של המשפחה תלוי בזה. גם בחברות חילוניות זה המסר. לוקח הרבה מאד שנים להבין שמין הוא לא רק במקומות האסורים. שנית, אמצעי מניעה הורמונליים מדכאים חשק מיני, נקודה ולא משנה כמה יגידו לנו".

 

צילום: בני גם זו לטובה

 

אור-לי בר לב, פעילה חברתית, בלוגרית, מרצה, ממובילות השיח על פוליאמוריה בישראלטענה כי נשים מדוכאות מינית שנים רבות. "אם היינו רוצות לייצר שינוי בעניין הזה צריך לשים את המין במקום אחר לגמרי ממה שהוא היום כי היום המין נמצא בהקשר של מכירת מכוניות או משהו סחיר".

 

"אני מתעסקת בפוליאמוריה - היכולת לקיים מערכת יחסים עם יותר מפרטנר אחד בלי הצורך לשקר ולבגוד. כשמדברים על החלפת בני זוג כדי לקדם מיניות פעילה. לא חייבים להחליף אלא פשוט להוסיף, מהפריזמה הזאת יש משהו בעובדה שאנחנו לא נשארים עם אותו בנאדם כל הזמן לכל החיים, עם אותו פרטנר רגשי ולפרטנר מיני"

 

אור-לי בר לב. צילום: בני גם זו לטובה

 

"אני רוצה לחזור למונוגמיה כמוסד חברתי. ענין אחד זה עם מי אני אמורה להיכנס למיטה והנושא השני זה גידול ילדים ואפשר להפריד ביניהם - זה מותר בחברות מעטות. יש שבט בסין שהיחידה הבסיסית זה המשפחה שלהם. כולם מקיימים יחסי מין עם מי שהם רוצים, הילדים נשארים עם המשפחה כך שיש גרעין משפחתי. אני מאד בעד הפירוק של המונוגמיה אבל אנחנו מוחלשות כי גברים שלא רוצים מונוגמיה או לא רוצים לקחת אחריות על ילדים, אז אוטומטית גידול הילדים ייפול על הנשים ולכן מזה צריך להיזהר, אין בעיה שלא תהיה מונוגמיה אבל צריך לחשוב על המבנה של לגדל ילדים ובשביל זה יש צורך בשבט.

 

אפשר ללכת לבני הדודים שלנו - הקופים והשיטה המינית שלהם היא שלכל  נקבה יש כמה בני זוג ולכל זכר יש כמה בני זוג. המיניות מאד פתוחה וחופשית, אין בכלל מונוגמיה ומבחינת הנושא של איך הזכר יידע מי הילדים שלו כדי להשקיע בהם, אז אצל הקופים שווה להשקיע בגידול של כמה שיותר צאצאים ולכן יש הרבה בני זוג והרבה ילדים עם יותר סיכוי לכך שאלה הילדים שלו".