לפני למעלה מעשר שנים קראתי בעיתון ?לאשה? מחקר שמצא כי ככל שגברים מבוגרים יותר ומתגוררים רחוק יותר ממרכז הארץ, כך הם מעדיפים נשים מלאות יותר. לעומתם, ככל שגברים היו צעירים יותר והתגוררו בערים הגדולות, הייתה להם נטייה לחבב גזרות דקיקות. ?פנטזיית מרילין מונרו? מול ?פנטזיית קייט מוס?, הסבירו את זה המלומדים הנכבדים. אנשים צעירים במרכז, הם פירשו, מושפעים יותר מטרנדים ומגמות חברתיות, לעומת מבוגרים מהפריפריה, שלא ?תוכנתו? על ידי אידיאלים של מעצבי אופנה. לכן, קבעו המומחים, האחרונים הם אלו שמשקפים את אידיאל היופי הנשי האותנטי. מה שנקרא: מלאות במקומות הנכונים.

 

עוד באון לייף:

 

ולמה כל כך הרבה זמן אחרי אני זוכרת את הכתבה הזאת? כי שנים נאחזתי בה כדי להגן על הגוף שלי. בשביל לספר לעצמי ולכל מי שרצה לשמוע שבמאה ה-19 העריצו קימורים, טליה גיטרה, חזה שופע. שאני, חברים, לא איזה שלד קפוא, אני -  אשה אמיתית.

 

לקח לי זמן, יותר מידי זמן, בשביל להבין שעם כל הכבוד לירכיים הצמודות שלי, אשה אמיתית היא לא עגלגלה, בדיוק כמו שהיא לא רזה. אשה אמיתית לא מגדירה את השווי שלה לפי הפנטזיות המיניות של ישראל האינסטלטור מבאר שבע בדיוק כמו שהיא לא מגדירה את עצמה לפי האינטרסים הכלכליים של קלווין קליין. שני המודלים האלה מעוותים כי הם מוכתבים על פי צורך של מישהו אחר, ובעיקר כי הם מצליחים לשלוט באיך שאת מרגישה עם עצמך.

 

זה אולי נשמע כמו איזו מנטרת ניו אייג? שלא שורדת את מבחן המציאות, אבל האמת היא שאם אני מסתכלת אחורה, אני רואה שהתקופה שבה נחשבתי על פי האידיאלים החברתיים להכי יפה - התקופה שבה הייתי הכי רזה, הכי חטובה, הכי מטופחת – היא ממש לא התקופה שבה באמת הרגשתי הכי יפה.

 

אני זוכרת את עצמי בקיץ 2011, מתרוצצת בין מאהלים, מיוזעת, מלוכלכת, עם שפם על הפנים וחורים בחולצה, מרגישה פשוט מהממת. לא עניין אותי לרגע הקשרים בשיער, הציפורניים המושחרות או הפיצה שדפקתי בטוני וספה. כי האמת היא, שיותר משהרגשתי פתאום יפה, הפסקתי להרגיש לא מספיק יפה. הפסקתי להשתתף במשחק הזה שבו התפקיד הראשון והאחרון שלי מסתכם בכך שהגוף שלי משרת איזו משוואה מופרכת, והתחלתי לשחק משחק הרבה יותר מגניב וכיפי.

 

תחשבו על זה ברצינות, מתי בפעם האחרונה חבר סיפר לכם שלא מתחשק לו לצאת כיוון שהוא קצת השמין? מתי בפעם האחרונה שמעתם בן זוג שחושש שיעזבו אותו כי הוא קצת התקמט? האם קראתם מתישהו כתבה שמנתחת מבחינה אנתרופולוגית וגאוגרפית כיצד נשים מגיבות למודלים שונים של יופי גברי? מתי בפעם האחרונה שמעתם גבר עוסק באובססיביות בפיגורה של דוגמן מצליח כפי שעושות נשות ישראל השכם וערב לבר רפאלי?

 

המאבק שלנו לא צריך להיות על מה הוא מודל היופי, אלא על עצם קיומו של אחד כזה והחשיבות שהוא מקבל בחברה ובעיקר בראש שלנו. בין אם זה מודל של 20 ק"ג או של 200, מודל היופי הנשי לא יכול להיות מודל לחיקוי אם הוא גורם לכל כך הרבה נשים להיות מדוכאות, עצובות, עצבניות וחסרות בטחון. במקום זה הגיע הזמן שמודל היופי שלנו יהיה אשה שמלאה במקומות הנכונים, לא בישבן או בציצים, אלא אשה שמלאה בעושר פנימי, בעולם תוכן, בהומור ובדעה עצמאית. בדיוק כמו שזה מה שממלא גבר ?אמיתי?.

 
 
אם לא השתכנעתן שאתן הנשים הכי יפות בעולם, הנה סרטון אחד שמוכיח שבשביל להיות יפה לא צריך בגדים יפים או איפור - רק מדבקה אחת מיוחדת. ולכל אחת מאיתנו יש אותה: