עומדת מול ארון הנעליים שלי. הקיץ בפתח, כבר לא נוח לנעול נעליים סגורות, הגיע הזמן להוציא את הסנדלים, אך ארון הנעליים שלי מגלה שני זוגות סנדלים עם עקבים לא נוחים ואת סנדלי טבע נאות שלי שחרשו איתי את הקיץ האחרון וזה שלפניו. הגיע הזמן להתרענן בסנדלים חדשים.

 

אני נוסעת לקניון הקרוב לביתי ומתחילה סיבוב של הצצה בנעליים. ברוב חנויות הנעליים אני בכלל לא נעצרת, רק עפה בקלילות הולכת ופוחתת בין המדפים, מציצה בכל הדגמים ושום דבר לא נראה לי. כשסוף סוף נראה לי דגם מסוים, אני מבקשת מהמוכרת למדוד רק כדי לגלות שהן לא ממש נוחות עליי – גדולות מידי, לוחצות מידי, לא יושבות עליי יפה, הזרת שלי מסרבת להיכנס אליהן, עקב נמוך מידיי או גבוה מיידי -  בקיצור נראו טובות על המדף ופחות טובות עליי.

 

ללכת לקנות סנדלים זה עניין לא פשוט. רוב המותגים מתיימרים לייצר נעליים או סנדלים שיהיו יפות ונוחות. אי אפשר לשים את העניין הכספי בצד אז בואו נודה על האמת - זה בזבוז מוחלט לקנות סנדלים שיהרסו עם בוא החורף. לכן אני תמיד אחפש סנדל עמיד שיוכל ללוות אותי לפחות שנתיים, עד שימאס. ואז זה קרה. נעמדתי מול חלון הראווה של חנות טבע נאות. כן, טבע נאות. כשקניתי את הסנדלים הקודמות חשבתי שעליתי על מציאה. גם יפות, גם נוחות, וגם מחזיקות מעמד בשימוש יום יומי. אתן בטח יודעות כמה קשה למצוא סנדל שיחמיא לכף הרגל, וכמובן יתאים למגוון בגדים. הזיכרון העמום שלי משך אותי לחלון, והעיניים ננעלו על זוג סנדלים בסגול וכחול. זו הייתה אהבה ממבט ראשון. אבל זו לא חוכמה - כי המרחק בין נעל יפה לנעל נוחה גדול כמו המרחק ביני לסינדרלה. אני נכנסת למדוד, מבקשת מידה 39 - שמה על הרגל ופתאום הדימוי סינדרלה לא נראה כזה מופרך. הן יושבות עליי בול!!

 

רגע לפני שאני ממהרת לארוז אותן ולברוח, המנחם הורוביץ שבי גובר עלי, ואני ממשיכה לסיבוב על שאר המדפים- רק שלא אפספס משהו שווה יותר. אבל הסנדלים הצבעוניות לא נותנות לי לקחת בחשבון אף סנדל אחר – אהבה ממבט ראשון כבר אמרתי? זוג הסנדלים הזה מתאים למה שאני אוהבת – צבעוניים ועם הגבהה קטנה מצד אחד, מותאמים לרגליי מצד שני. ההחלטה כבר נעשתה. מצטערת אם גרמתי אשלייה לשאר הסנדלים.

 

אני אומרת למוכרת שאחזור עוד אחרי סיבוב רק כדי שאהיה שלמה עם ההחלטה לחלוטין (נו, את לא יכולה להחליט מהר יותר? אני שואלת את עצמי) ועושה סיבוב בכמה חנויות אחרות – אבל אני רק מספרת לי ולה סיפורים. אני יודעת שהסנדלים האלו יהיו שלי. מה לעשות. המוכרת מקסימה. במקום ללחוץ עליי ולהסביר לי על סגולות הסנדלים הסגולים, היא אומרת בסדר ומקפלת את הסנדלים חזרה לקופסא.

 

המוכרת והסנדלים מחכים לי שאשוב. בלי שום תפניות בעלילה – אחרי סיבוב בעוד כמה וכמה (וכמה) חנויות נעליים, אני חוזרת אליה בחיוך ומבקשת את הסנדלים שלי.

 

מבחן המציאות – עם כל הכבוד לאהבה ממבט ראשון, המבחן החשוב הוא מבחן הצעידה עם הנעליים לאורך זמן, והן לא מאכזבות. המבחן הגדול שהן יצטרכו לעבור פעם נוספת הוא צעידה למרחקים ארוכים במשך יום שלם בנינוחות כשאני חורשת את כל מדריד

 

צילמתי את הסנדלים ברגע של מנוחה, אבל תהיו בטוחות – הסנדלים הללו יעשו קילומטרז' ארוך- עוד שנתיים לפחות, דיר באלאק.