יום מייגע במיוחד הסתיים בעבודה, ובדרך הביתה מתגנבת לה המחשה המוכרת: "אני חייבת משהו מתוק", או "מגיע לי משהו מתוק אחרי היום המתיש הזה". וכך, רגע לפני שנעלה הביתה, נעצור רגע בקיוסק הסמוך ונכנע לרצון למתוק. כנראה שלפחות בגלגול הזה כבר לא נגיד לעצמנו: "היה לי יום קשה בעבודה, אני ממש חייבת ברוקולי".

למרות שהרבה פעמים אנחנו מרגישות שהגוף שלנו פשוט דורש את המתוק הזה, מחקר חדש מוכיח שהתשוקה למתוק מגיעה דווקא מהמוח ולא מהבטן, ושלבחירה שלנו בסוכר אין כל קשר לרעב פיזיולוגי. את המחקר ערכה שנון טומטרו, דוקטורנטית מאוניברסיטת אוטגו בניו זילנד, שכבר כמה שנים חוקרת את הקשר בין עייפות קוגניטיבית, קבלת החלטות וחוסר שליטה עצמית כשזה מגיע לצריכת מתוקים.

בין השאר היא חקרה איך עייפות קוגניטיבית – המצב הזה שאנו חשות בסיומה של פעילות מלחיצה ומייגעת (כשמגיעה ההרגשה שהראש שלנו מרוקן) – משפיעה על תהליך קבלת ההחלטות שלנו, ככל שזה נוגע לתזונה. זאת ועוד, היא בדקה את הקשר בין מצוקה כלכלית לבין קניות אימפולסיביות, כשלטענתה "כשיש לך פחות כסף, כל החלטה בנוגע לקניות הופכת לפעילות מייגעת. המשמעות היא שאנשים עם בעיות כלכליות מתמודדים גם עם חוסר אנרגיה נפשית". לטענתה, עבור אנשים כאלו גדלים הסיכויים להרגיש צורך במתוק.

אסנת בוברוב, דיאטנית לייף מבית סופר-פארם, מסכימה עם הדברים. "הרעב למתוק מגיע מהראש, לא מהבטן", היא אומרת. "זה כנראה קשור במיוחד למצבים של דחק ושל עייפות, שגורמים לנו לרצות להתנחם במשהו מתוק".

אז באיזה סיטואציות נתקשה במיוחד להיכנע לדחף למתוק? בוברוב מונה כמה מצבים כאלה:

תחושת עצב – "מצבים של מצוקה רגשית ועצב גורמים לנו לחפש את הסרוטונין - אותו מוליך עצבי שמקושר עם הנאה ומניעת דיכאון", מסבירה בוברוב. כשיש ירידה של הסרוטונין במוח, יש ירידה במצב רוח הטוב, מה שגורם לנו להרגיש שאנחנו "חייבות" מתוק, משום שהסוכר והפחמימות שבו מעלים את רמות הסרוטנין באופן מיידי.
בנוסף, על פי בוברוב, אנחנו נוטות לעשות צימודים ולקשר בין סיטואציות מסוימות למאכלים מסוימים. אחת הדוגמאות הבולטות לכך היא פרידה רומנטית וגלידה. "אין כמעט סדרת בנות שלא מופיע בה הצימוד הזה בין פרידה רומנטית לבין אכילת גלידה. זה השתרש בנו כל כך חזק, שהרבה בנות אומרות לעצמן – 'נפרדתי מהחבר? טוב, אפשר לרדת על מיכל גלידה'".

תמונה: Shutterstock

אחרי מטלות מייגעות – כפי שטוען המחקר, ביצוע של מטלות משמימות, כמו מילוי טפסים או הגשת דו"חות, עשוי להותיר אותנו מרוקנים וחסרי אנרגיה. הצד השכלתני עשוי להיות בסוג של רפיון, באופן שיעורר בנו את הדחף למתוק. "כשיש עייפות של הראש, היא מייצרת צורך בניחום, במשהו מתוק", מסבירה בוברוב. "גם זה בגלל המחסור בסרוטונין".

כשצריך להתמודד עם החלטות קשות – דבריה של טומטורו, לגבי ההחלטות היומיומיות שאנשים עם קושי כלכלי צריכים להתמודד איתן, נכונים למעשה לכל סיטואציה בה אנו נדרשים להתמודד עם החלטות קשות. לדברי בוברוב, גם מצבים אלה מותירים אותנו במצב של עייפות רגשית ובחיפוש אחר ניחומים מתוקים.

מצבי סטרס  מצבים שגורמים לנו ללחץ, בין אם מדובר בתקופה עמוסה בעבודה, הידיעה שאנחנו מוזמנות לשיחה עם הבוס או הצורך ללמוד למבחן בסטטיסטיקה, גם הם עשויים להוביל אותנו מבלי משים אל מדף השוקולדים בסופרמרקט, בניסיון לברוח מההתמודדות עם הדבר האמיתי.

תמונה: Shutterstock

הבעיה המרכזית, כפי שאולי שמתן לב, היא שכמעט כולנו צריכות להתמודד בתדירות גבוהה עם הסיטואציות האלו – הרי מי מאיתנו לא עצובה, לחוצה או עוברת יום קשה בעבודה מפעם לפעם? לדברי בוברוב יש גם דרך להתמודד עם זה. "כשאנחנו מצליחות להתמודד עם הדחף למתוק בצורה טובה פעם אחת, מתחזקת אצלנו התחושה שאנחנו מסוגלות להתמודד עם הדחף, ואז גדלים הסיכויים שנצליח להתמודד איתו פעם נוספת. השינוי הזה עשוי לגרום לבסוף לאימוץ הרגלים אחרים, ואפילו שינוי בדפוס כולו".

אז איך עושים את זה? בוברוב מספקת כמה טיפים:

להתרחק מהפיתוי – לדברי בוברוב זהו הפתרון הכי נכון. אם, למשל, אנחנו חייבות לעבור בסופרמרקט, פשוט לא לעבור בכלל באזור המתוקים. "במצבים כאלה, צריך להזכיר לעצמנו שהמוח שלנו לא נמצא במיטבו עכשיו, ופשוט לנסות לעבור את השלב הזה בלי להיכנע לדחף למתוק. להתרחק מהפיתוי ובשום אופן לא לסמוך על כוח הרצון", אומרת בוברוב.

הסחות דעת– ברגע שמרגישים את הדחף הזה למתוק מגיע, פשוט לנסות להתעסק במשהו אחר. "לעשות מקלחת, להתקשר לחברה טובה, לעבור על המייל – כל דבר שיסיח את דעתנו מן הדחף למתוק".

הפתרון לאמיצות  לנסות להתמודד עם הבעיה, במקום לברוח למתוק. אם אנחנו צריכות לעשות מטלה לא נעימה ובמקום לעשות אותה אנחנו מוצאות את עצמנו שוב ושוב בדרך לארון המתוקים, אנחנו חייבות להודות שיש בעיה ולהתמודד איתה. "להזכיר לעצמנו שגם אחרי שנאכל את השוקולד, עדיין נצטרך להתמודד עם המטלה הלא נעימה שאנחנו מנסות לדחות, ושאכילת השוקולד לא תפתור את הבעיה", אומרת בוברוב.

הדבר הכי חשוב, מסכמת בוברוב, הוא לזכור שהדחף למתוקים הוא זמני ולא ילווה אותנו כל היום. לכן, כדאי פשוט לנסות להתמודד עם הדחף למתוק עם אחת מן הדרכים שהוצעו, כמו התרחקות מן הפיתוי המתוק או הסחת הדעת. "לעיתים אנחנו מוצאות את עצמנו  נורא רעבות, אבל אז אנחנו מתעסקות במשהו אחר ואחרי כמה זמן הרעב עובר. אז אם לרעב פזיולוגי יש מגמה של עלייה וירידה, אז על אחת כמה וכמה יש לדחפים מהסוג הזה", מסכמת בוברוב.