האסוציאציה הראשונה שעולה כשמדברים על אופנה בסרטים תהיה לרוב השמלה השחורה הקטנה של אודרי הפבורן ב"ארוחת בוקר בטיפאני" או מנגד, אותה סצנה אלמותית בה ג'וליה רוברטס מעמידה את מוכרת חנות הכלבו על מקומה ב"אישה יפה". אלא שלאופנה בסרטים יש עבר עמוק ומשפיע, הן עלינו כצרכני אופנה וקולנוע, והן על תעשיית האופנה כולה.

 

לפרטים נוספים  על שבוע האופנה. להרשמה.

 

עוד ב – Onlife:

 

אינגה פרייז'ר, חוקרת אופנה בקולנוע שתגיע בשבוע הקרוב לשבוע האופנה בחולון להעביר בו סמינר בנושא, היא גם אוצרת פסטיבל Fashion in Film העוסק בהיבטים שונים של אופנה בסרטים. בפרויקט מיוחד ל-Onlife , בחרה פרייז'ר את חמשת סרטי האופנה המשפיעים ביותר בהיסטוריה. וגם סיפקה כמה סודות מקצועיים על האמת שמאחורי כמה תלבושות איקוניות. 

 

הראשון: Annabelle - Derpentine Dance, אדיסון, 1894.

 

סרט קצר של 20 שניות שצולם בשנת 1894. תעשיית הקולנוע עוד בחיתוליה והסרטון הזה הופק על ידי אדיסון. זה סרט פשוט שמראה מניפולציה של בד – איך הוא זז, איך הוא מצטלם. התלבושת בו שימשה כדי להציג ניסיון של הקשר בין סרט ואופנה. למעשה, זהו סרט האופנה הראשון אי פעם.

 

בהפקות עכשוויות מודרניות, כמו כאלה שמשתמשים בהן בסרטי פרסומת לבשמים, עושים המון מניפולציות על בד, שבסופו של דבר דומים לאותה השפעה ראשונית.

 

פורץ הדרך: Salome - צ'רלס בריינט, 1923

 

עיבוד קולנועי למחזה של אוסקר ווילד שמסמל את תחילתו של עידן הסטיילינג בסרטים.

זה סגנון מאוד אולד פאשן. כמו לראות מחזה, רק בקולנוע והתלבושות כאן הן מאוד פיזיות ומאוד תורמות לאווירה של הסרט. הכל מאוד קונטרסטי – שחור עם לבד, קשה ורך, בהיר וכהה, נוזלי ומוצק. על התלבושות אחראי טראוויס בנטון שעיצב עבור סרטים רבים בשנות ה-20 וה-30, ועיצב גם תלבושות רבות עבור השחקנית מרלן דיטריך.

 

הסרט הזה נחשב לאחד המשפיעים עד שנות ה-40, אז כבר התחילו להבין איך להציג אופנה בצורה הטובה ביותר בקולנוע. בגד שנראה יפה או מעניין במציאות לא תמיד גם מצטלם ככה, ולכן זו אמנות של ממש לדעת לעשות סטיילינג עבור דמויות בסרט או לעצב תלבושות. זה עניין של צבעים, טקסטורות של בד, איך הוא מגיב לתאורה ואיך הוא מתקשר עם המיזנסצנה כולה. צריך לתת לבגדים טיפול מיוחד והסרט הזה השפיע לשנים ארוכות.

 

הזוהר: Desire, פרנק בורזאג, 1936

 

הסרט הזה מסמל את הפריחה של הזוהר האופנתי שאיפיין כל כך הרבה סרטים בשנות ה-40 המוקדמות.

 

אפשר להגיד שהכוכבת הראשית, מרלן דיטריך, היא מעין פרודיה על כל הזוהר האופנתי הנוצץ – הגבות המשורטטות שלה, העור הלבן ואפילו התלבושות המוגזמות שעיצב לה. זה מאתגר את האסטתיקה שהכירו עד אז בקולנוע, שאיפיינה את שנות ה-20. כאן הכל הרבה יותר מוגזם, הרבה יותר גדול – נוצות, תכשיטים כבדים, איפור כבד. הלכו עם העניין של אסתטיקה ואופנה עד הסוף. 

 

האיקוני: Pulp fiction, קוונטין טרנטינו, 1994

 

הסרט הזה הוא אבן דרך בהמון מובנים קולנועיים. הוא משפיע מבחינת אופנה כי יש בו משהו איקוני. בעידן המודרני זה נהייה קשה יותר ויותר להציג אופנה בסרטים. אלו כבר לא התלבושות המפוסלות והגרנדיוזיות של פעם, אלא משהו שצריך להתחבר למציאות. כאן לקחו את זה לנקודה אולטימטיבית שהיתה לה גם השפעה מסחרית. החולצה הלבנה הגברית מעולם לא נראתה טוב יותר.

בכלל בשנים האחרונות רואים הרבה תצורות גבריות בהלבשה של נשים בקולנוע. למשל הדמות האיקונית של אנני הול שאותה משחקת דיאן קיטון בסרט "הרומן שלי עם אנני" (וודי אלן, 1977) שגם שם יש משהו גברי בלבוש שלה – וסטים, כובעים, מכנסיים רחבים. אלו ממש השפעות קולנועיות שהיתה להן גם השפעה מסחרית. לצורך העניין, קולקציית סתיו/חורף לשנת 2010 של חברת מנגו היתה בהשפעת דיאן קיטון כאנני הול.

 

החדשני: L'enfer/inferno– סרז' בלומברג, 2009

 

מחווה לסרטים ישנים בכיכובה של רומי שניידר הוא איחד כאן כמה סרטים יחד לסרט אחד. בחלק מהמקרים מדובר בסרטונים רוסיים שנשמרו בסודיות ולא שוחררו עד לשנים האחרונות. כשצופים בסרט הזה רואים את האפקט שהיו לסרטים האלו על תעשיית הסרטים בשנות ה-40 בהיבט של אופנה ואסתטיקה. 

 

מאחורי התלבושות: הסודות מאחורי התלבושות המשפיעות

 

אופנה בסרטים החלה להיות משמעותית בשנות ה-20. מעצבות תלבושות מפורסמות כמו אידית הד או קלייר ווסט עבדו עבור אלפי סרטים, אבל לא זכו להכרה של מעצבות אופנה ולא היתה להן השפעה מסחרית. הן מעולם לא עיצבו קו משלהן או מכרו אותו, למרות שעיצבו בגדים שנלבשו על ידי כוכבות וזכו להצלחה על גבי המסך. פרייז'ר חושפת שלושה סיפורים מעניינים על המשקל הרב (תרתי משמע) שהיו לתלבושות אז בסרטים.

 

Male and Female, ססיל בי דמיל. 1919. התלבושת המכבידה

 

בשנת 1919 השתתפה השחקנית גלוריה סוונסון בסרט male and female בבימויו של ססיל בי דמיל. סוונסון נחשבה באותה תקופה לג'ניפר אניסטון של היום. היא היתה מאוד פופולארית. סוונסון היתה יפהפיה אמיתית, מעין אמזונה שהתנשאה לגובה מטר שמונים והיתה מאוד אהובה על הקהל.

בסרט הזה עוצב לסוונסון קישוט ראש מדהים, משובץ פנינים וחרוזים. זה היה מעין כובע או כתר מעוטר בנוצות, אלא שהוא היה כל כך גרנדיוזי וכבד, שהיו צריכים שני אנשי צוות לעזור לסוונסון לחבוש אותו בכל סצנה.

הדבר הזה מסמל משהו על אותה תקופה, שבה התלבושת היתה הדמות. השחקנית רק היתה צריכה ללבוש תלבושות שונות ולא לעשות הרבה יותר מזה. כשרון המשחק שלה לא היה ממש חשוב כי התלבושת עשתה 80 אחוז מהעבודה. למעצב התלבושות היה כזה כוח, שאפשר להגיד שהוא הכתיב את התסריט וקבע את עלילת הסרט בזכות התלבושות שיצר.

 

Tonight or Never, מרווין לירוי, 1936. שמלה לכל מצב.

גם בסרט הזה מככבת סוונסון, ואילו כאן שאנל עיצבה את התלבושות של חלק מהדמויות.

 

לשמלה של סוונסון, הכוכבת הראשית, תפרו במיוחד חמש גירסאות שונות: שמלה לעמידה, שמלה לישיבה, שמלה לשכיבה, וזה מאחר שהשמלה לא נראתה מספיק טוב אם היא לא היתה מותאמת בדיוק לגוף הכוכבת.

 

חשמלית ושמה תשוקה, אליה קאזאן, 1951: הטי שרט הכי משפיעה בעולם

 

הטי שרט שלובש השחקן מרלון ברנדו והפכה עם השנים לאייקון היתה הדבר הכי מסובך שיוצרי הסרט התעסקו עמו. הם פשוט לא מצאו את החולצה הנכונה. הם רצו חולצה שתיראה עליו צמודה, בעלת אופי צבאי משהו. ופשוט לא היה בנמצא אז דבר כזה.

 

הפתרון בא בצורה של הרבה כביסות וכיווצים עד שנוצרה החולצה הצמודה האידיאלית, שעם השנים הפכה למוצר פופולארי. היו צריכים להמציא בד מיוחד כדי שתתאים לאופי שחיפשו. עוד סיבה להעריץ את מרלון ברנדו.

 

למה הרעים תמיד מקבלים את התלבושות הכי טובות?

אינגה פרייז'ר היא מרצה באוניברסיטת סנט מרטינז היוקרתית בלונזון. החל משנת 2006 היא נמנית עם צוות אוצרי פסטיבל Fashion in film עם מרקטה אנירוטה. "אני מניחה שסרט שמשפיע מבחינת אופנה הוא כל סרט שיש בו משהו מיוחד מבחינת הבגדים שבו, הסטיילינג, האקססוריז. בחירת המעצבים שבו", היא מסבירה.

 

פרייז'ר שמה את הדגש על ההבדל בין "אופנה בסרטים" לבין "תלבושות בסרטים". סרט שמשפיע מבחינת אופנה יכול להיות כזה שהפריטים שנאספו אליו הם מיוחדים – פריטי קוטור או פריטים היסטוריים או מצד שני, שזה סרט שהשימוש שלו באופנה הוא מיוחד – סוריאליסטי, אמנותי וכו'. 

"אלה לא רק השמלות הנפלאות שמופיעות בסרטים ישנים, אנחנו חוקרים איך אופנה מגדירה דמויות בסרטים", היא מסבירה, "בפסטביל של 2008 עסקנו למשל באופנה ופשע ותהינו בו למה תמיד הפושעים מקבלים את התלבושות הכי מוצלחות. באותו אופן זה מעניין להסתכל למשל על סרטי ערפדים שיש בהם הקפדה יתרה על תלבושות מהודקות. למה, בעצם?".

 

"כיום יש גם הרבה סרטים וסרטונים מסחריים שמתייחסים לאופנה", טוענת פרייז'ר, "קחו למשל את כל העניין של פרסומות לבשמים – הם סרטונים מאוד מושקעים מבחינת האופנה שבהם. האנשים המפורסמים ביותר שעוסקים בזה הם למשל עבודות וידאו של כריס קונינגהם, שמשתמש באפקטים מיוחדים ויפים לפרסומות, או אנה ניקול זיש שמשתמשת בטכנולוגיות חדישות של ייצור בדים והדפסים. התוצאה היא סוג של יצירת אמנות בתוך פרסומת. פרסומת שהיא וידאו ארט".

לדבריה, אופנה מתקשרת באופן ישיר לתוכן של הסרט. היא נחקקת בזיכרון ולעתים הופכת למושא הערצה. "בסרטים המוקדמים של שנות ה-30 ו-40 הפיקו סרטים עם תלבושות שהיו מרכז הסרט", היא מסבירה, "וזה רק היבט אחד, מטריאליסטי. מעבר לזה בפסטיבלים אנחנו חוקרים את הקשר בין אופנה וקולנוע בהיבטים שונים. לכל פסטיבל יש נושא ושאלת מחקר. הוא קורה אחת לשנה בלונדון אבל יש לנו גם תוכניות נודדות למשל בניו ירוק או בדנמרק ועכשיו אנחנו כבר ממש מצפים ומחכים להגיע לישראל לשבוע האופנה".

 

אינגה פרייז'ר תגיע לישראל במסגרת שבוע האופנה של מוזיאון העיצוב חולון. במהלך שבוע האופנה תעביר פרייז'ר סמינר בנושא אופנה וקולנוע. לפרטים נוספים על שבוע האופנה. להרשמה.