כשסאלי רייד, האישה האמריקנית הראשונה שטסה לחלל, התכוננה למשימה ההיסטורית שלה בשנת 1983, מהנדסי נאס"א ניסו לאסוף עבורה את הציוד שהיא צריכה לקחת איתה. הם חשבו לכלול טמפונים, אבל לא היה להם מושג בכמה טמפונים נשים משתמשות בפועל. המשימה נמשכה רק שבוע, ורייד משחזרת כי הם שאלו אותה, "האם 100 טמפונים זה המספר הנכון?"

 

"לא. לא ממש, "היא ענתה.

 

והם אמרו, 'ובכן, אנחנו רוצים להיות בטוחים."

 

אמרתי להם: "טוב, חצי מזה יספיק בלי שום בעיה בכלל."

 

כמו כן, במסגרת הדיון הזה המהנדסים, "בחוכמתם האינסופית", מספרת רייד, עיצבו ערכת איפור עבור האסטרונואוטיות. אתם יודעים, שלא ייחסר.  

 

ליו יאנג, הסינית הראשונה שטסה לחלל, 2012. צילום: רוטירס

ליו יאנג, הסינית הראשונה שטסה לחלל, 2012. צילום: רוטירס

 

הבורות של גברים לגבי כיצד פועל ועובד גופן של נשים הייתה גרועה בהרבה עוד קודם לכן. בדו"ח שפורסם ב-1964 על ידי תכנית "נשים בחלל" נתנו לנשים טייסות לבצע את אותן בדיקות כמו לאסטרונאוטים רק עם הצעה לשים דגש על "פוטנציאל המחזור החודשי לשנות את הביצועים במהלך טיסת חלל". לא תאמינו אבל 13 מתוך 19 הנשים שנבדקו צלחו את הבדיקה עם התוצאה "אין הסתייגויות רפואיות," שיעור ההצלחה עמד על 68% לעומת 56% אצל גברים. ואכן, ההצעה הזו מריחה יותר כמו סקסיזם מיושן מאשר חשש רפואי אמיתי. הדו"ח ממשיך ואומר כי "ישנה מורכבות בהתאמת פיזיולוגיית האדם ומכונות מסובכת מאוד".

 

 

אליסיה קרסון: אסטרונאוטית בת 13

 בגיל 3 החליטה אליסיה קרסון שיבוא יום והיא תהיה אסטרונאוטית. היום, כשהיא רק בת 13 היא כבר הספיקה לעשות היסטוריה ובנאסא מאמינים שיש לה סיכוי מצוין להגשים את החזון

לכתבה המלאה

 

בפועל בצד הרפואי היה חשש אמיתי שבשל העדר כוח המשיכה בחלל דם הווסת יזרום פנימה, במקום החוצה. זה דבר שקורה לפעמים על פני כדור הארץ עצמו. דם הווסת יכול בסופו של דבר להיות בבטן, והישארותו שם נחשבת לסיבה סבירה ללקות באנדומטריוזיס, מחלה גינקולוגית שעשויה לגרום לכאב רב ולבעיות פוריות. יחד עם זאת, אין ראיות כי זה קורה יותר בחלל מאשר על הקרקע.

 

אז להיות אישה בזמן מחזור בחלל זה לא מסוכן, אבל לפי מאמר חדש שפורסם בכתב העת Microgravity, אשר בחן התמודדות עם מחזור בחלל, זה גם לא ממש נוח. ורשה ג'יין, חוקרת אורחת באוניברסיטת בקינגס קולג' בלונדון, גינקולוגית במקצועה ואחת ממחברות המאמר שוחחה עם אסטרונאוטיות בנאס"א בנובמבר 2015. "הנשים איתן דיברתי", אומרת ג'יין, "עשו כל מה שהן יכולות כדי לא לקבל מחזור בחלל בכלל".  

 

הנשים דיכאו את המחזור באמצעות גלולות פלצבו למניעת היריון. את הגלולות האלה יש ליטול ברציפות כדי לא לקבל מחזור כלל, מה שלא הותיר לנשים רבות בחלל, תקופות "דימום טבעי", אם בכלל. המחקר של ג'יין מרמז על כך שבטווח הארוך יש עדיפות להתקן תוך-רחמי למרות שהוא מדכא פחות טוב את המחזור מגלולות - כי הוא לא דורש תשומת לב נוספת לאחר הכנסתו. ג'יין מספרת כי בטיסות ארוכות מדובר בבעיה אמיתית. אם, היפותטית, אנו מדברים על מסע בן 3 שנים למאדים בו נוטלים גלולה כל יום על האסטרונאטית להצטייד בכ-1100 כדורים. משקל הגלולות הוא עצום במונחים של חלל וכמובן, ישנו ההכרח להיפטר איכשהו מהאריזות שלהן.  

 

אסטרונואטית

 

חלק מהאסטרונאוטיות איתן דיברה ג'יין סיפרו לה שהן מקבלות וסת בחלל ובמהלך אימונים ללא קושי. הן אמרו שהן לא מעוניינות לוותר על תקופות המחזור הטבעיות שלהן. יחד עם זאת כן מדובר בבעיה. במשימות מעבורת, לדוגמא, מערכת לפינוי אשפה של ארצות הברית בתחנת החלל הבינלאומית לא נועדה להתמודד עם דם הווסת, ושתן המכיל דם לא ניתן למחזר. לטענת ג'יין אנו זקוקים למחקר על בריאות נשים בטיסות לחלל אבל לעת עתה, "האסטרונאוטיות צריכות לדעת מהן האפשרויות הזמינות שיש להן זמינים בסביבה בה הן עובדות".