מדינה שהצבא הופך להיות הסמן המוסרי שלה ושל עתידה היא מדינה הזועקת לעזרה וכיוון מחדש. אומה שנוסדה על בסיס חזונם של נביאי ישראל והיא זונה בהם ומחללת אותם מדי דקה בדקה.

 

עוד באון לייף:

הפרדה בין יולדות בחדרי יולדות: מפגן של בורות ושנאה

מפלים אותי על מוצא, לא על מגדר

לא רק פלסטינים מטרידים אותי מינית

 

אלו הימים בהם עומד איש צבא ומסמן את אובדן המוסר ומתריע על שנאת הזר הגר היתום והאלמנה. על אובדן ערכים יומיומיים לאומיים, וכן עירית לינור, ערכים אוניברסליים. והוא מוקע ונסקל וככה העיר הומה באלו המחפשים לנקום על אמת מטרידה בפרצוף.

 

מתוך עמוד הפייסבוק של עירית לינור

 

מדינת כל אפסיה ובראשם שר החינוך נפתלי בנט. שר חינוך שבמקום ללמד ולהנחיל את התמונה הכללית, את הרציונל, את ההקשרים, את הנורא מכל שקרה לאנושות הוא מלמד לשנוא ולהסית. שיעורי ההיסטוריה הפכו להיות מה עשו לנו ואיך עשו לנו ורק ואך לנו ואנחנו הקורבן.

 

הציונות קמה כנגד התפיסות הללו. הלאומיות שהוא כה מתהדר בה ניסתה לשנות את תפיסת הצמצום הרואה במה שקורה מסביב כאילו הוא קשור רק לנו ורק אנחנו מסכנים וגולים ונרצחים. הציונות שהוא מדבר בשמה מתביישת בפינה בראותה איך מערכת החינוך הפכה למערכת המנציחה רק את הזווית הצרה של מה מגיע לנו ומה עשו לנו.

מבלי ללמד ולחנך שמה שקרה אירע בגלל שורה של נסיבות, מבלי ללמד על המכלול על התמונה הכוללת המקיפה. הישראליות שהוא טוען שהוא מייצגה אינה הישראליות שלי - הישראליות שלי בודקת ומנסה ללמוד ולהיות אנושית כדי שלא אהפוך אותה ואותי ללא אנושית, לא מוסרית, כדי שאדע לעצור במדרון החלקלק והמפתה של מגיע לי ועשו לנו.

 

 

תגובתו של נפתלי בנט לנאומו של סגן הרמטכל

 

היהודי החדש שהסבים שלי ושלו ושל כולנו ניסו לבנות, מתרסק ומנותץ בידי אלו הטוענים שהם ממשיכיו של הרעיון של החזון.

שיעורי ההיסטוריה והאזרחות הפכו קרדום לשנאת האחר במקום להיות הבסיס לטיפוחם של אנשים הומניים המוכנים לראות ולבדוק ולחשוב ולגבש דעה - כל דעה, אבל על סמך תמונה גדולה מלאת גוונים וצבעים ולא שחור לבן והם ואנחנו.

 

ואכן הפכנו להיות ככל העמים אבל מהצד הלא טוב, הלא אנושי, הגזעני המתלהם, המחפש דם, נקמה אחת, צדק אחד ויד אחת קשה.

הוא ורבים המתהדרים בשם התנ"ך כאילו לא קראו פרקים רבים בו המדברים על ערכים אותם ניכסנו רק לעצמנו.

 

בימים אלה נדרש חשבון נפש על האובדן הלאומי, האישי, הציבורי והפרטי כי הזיכרון נועד לשמר את מה שאנו לא רוצים שיקרה לא רק את הכאב. זיכרון בא כדי לנסות למזער נזקים לעתיד ולא להיות גורם מצדיק להרס, חורבן ושנאה.  

 

איפה שהוא בדרך שכחנו שלהיות בני אדם היא זכות טבעית של כל הברואים ולא רק של היהודים :

כאבם של עמים אחר בטל בשישים

מיעוטים אחרים לעולם אינם נרדפים ואם כן מגיע להם

כל העולם נגדנו ורק אנחנו צודקים ועם לבדו ישכון.

 

מדינת כל אפסיה ואצלי לרגע אפסו כל התקוות.