בחודשים האחרונים אנחנו עדים לתופעה חדשה-ישנה: קבוצות פייסבוק שיוצאות במופגן נגד הפמיניסטיות באשר הן. "גברים מתאחדים נגד הטרור הפמיניסטי הקיצוני", "הקבוצה האנטי פמיניסטית" ו-"אחד מתוך שניים – תלונות שווא" הן רק כמה מהן.

"הקמנו את הדף מפני שלדעתנו הגיעו מים עד נפש בכל הקשור לכוח הנשי, שלדעתנו הוא חיובי מאד וחשוב שיהיה, אך לצערנו הדבר החל לחרוג מגבולות הטעם הטוב", אומרים מנהלי עמוד "גברים מתאחדים נגד הטרור הפמיניסטי הקיצוני" שסירבו להיחשף בשמם. "נשים משתמשות בכוחן לרעה פעמים רבות וגברים פשוט מפוחדים. התהפכו היוצרות! כמובן שאנו נגד תקיפות מיניות או חלילה אונס אך נוצר מצב בלתי אפשרי בו כל אישה הרוצה לנקום בגבר יכולה להחריב את חייו באיזה דף בפייסבוק, העניין יתפרסם והגבר יועמד למוקד בלינץ' פייסבוקי בלי שום יכולת להתגונן".

גם בנוגע לפרשות האחרונות שבכותרות ובהן פרשת אופק בוכריס, יניב קסטיאל ויניב נחמן, למנהלי העמוד יש דיעה נחרצת.  "אנחנו חושבים שנשים צריכות לקחת אחריות על מעשיהן ולא לבוא ולומר ?התעוררתי אצלו עירומה בבוקר ואינני זוכרת כלום?. לא ייתכן מצב שהגבר יואשם באונס לאחר שהלכו מרצונם הביתה ושתו לשוכרה בבר. גם לגברים קורה שהם קמים בבוקר ליד מישהי ולא זוכרים בדיוק מה היה."

וקסטיאל שהואשם בשני מקרי אונס? ויניב נחמן?

במקרה קסטיאל אנו נאלצים להפנות אותך לתיק יניב נחמן שנטען עליו שסימם ואנס מאות נשים. לא היה ולא נברא על פי הראיות, העדויות והשופטים. הוא הורשע בסופו של דבר בהחדרת אצבע לרוני ריבר לאחר שישן אצלה בלילה. על זה הוא הורשע וישב חצי שנה במעצר ועכשיו בלחץ ארגוני הנשים שמו הוכפש לעד והשופטים החמירו את עונשו בשנת מאסר נוספת על הרשעה מגוכחת שכזו. הוא לא אנס!".

יש לציין שבניגוד מוחלט לנאמר כאן מפי מנהלי העמוד, בחודש אוגוסט 2016 נחמן הורשע בביצוע אונס ומעשה מגונה ברוני ריבר ובית המשפט גזר עליו 18 חודשי מאסר. השופטים הדגישו את מעשיו החמורים של נחמן ואת ה"צורך בענישה משמעותית, שיהיה בה כדי לגלם את עוצמת הפגיעה שנגרמת לנפגעות ונפגעי העבירות".

"ישנה התערערות סמלית של מקום הגבר בחברה וספציפית במשפחה", אומרת אלינור דוידוב, מנהלת הקמפיין נגד ביטול חזקת הגיל הרך."היא סמלית מפני שבמציאות, על פי כל הנתונים הקיימים ממחקרי המוסדות הרשמיים, אנחנו יודעות שהגברים ביתרון ענק בכל תחום. עם זאת, ההתערערות קיימת ואי אפשר למחוק אותה. אנחנו מתלוננות ומפרסמות ועושות שיימינג ולא מוכנות לשתוק יותר. יש מבינינו שמוכנות לשלם את המחיר כדי להוציא הכל החוצה. העובדה שתנועת הפמיניזם נעה כל הזמן קדימה מערערת את מקומו של הגבר שמוכן לעשות הכל כדי לשמור על הפריבילגיות שיש לו. אחת מהאסטרטגיות הטובות ביותר היא לתקוף את הצד השני, כמו שנעשה כאן".

ד', חבר בקבוצה שסירב להיחשף בשמו, חושב גם הוא שהיחס בין המינים התערער, ולא בצורה חיובית. "לא יכול להיות שיוויון בין המינים כי גברים ונשים לא נבראו שווים, לא במבנה הפיזי ולא במבנה הרגשי. ביהדות חלק מהמצוות הן רק בשביל הגבר כי לגברים ונשים יש תפקידים שונים. נשים שרוצות לעשות תפקידים גבריים בשביל להוכיח שהן טובות ויכולות - זאת בדיוק הבעיה. הפמיניזם הרדיקלי גורס שנשים רוצות להיות כמונו ומפחדות, אבל למעשה רובן לא רוצות. רוב הנשים רוצות לעבוד פחות ולהקדיש זמן לטיפול בילדים בזמן שהגבר עדיין בעבודה.

בסופו של דבר החלטתי שנמאס לי מהסירוס והאפליה שעושים נגד המין הגברי. אני חושב שלהרבה גברים אחרים נמאס שהופכים אותם לסמרטוטים בשם "העצמת האישה". מושג ההטרדה המינית הפך להיות קוד לדיכוי הגבר וגם התרחב בצורה חסרת פרופורציה. לא יתכן שגבר שרק אומר משהו סקסיסטי יחשב למטריד בזמן שאישה שבאה לעבודה בלבוש מאוד חושפני זה בסדר, גם לנו הגברים יש רגשות! בוכריס הודה בבעילה אסורה בהסכמה, זה לא נחשב הטרדה מינית, אבל זה כמובן לא מפריע לכל הפמיניסטיות לטעון שרק הוא אשם. הטרור הפמיניסטי מצד אחד אומר שנשים יכולות להיות עצמאיות ולהחליט על עצמן, אבל במקרים אחרים אומרים הפוך, כאילו לאישה אין אחריות על זה שהיא למשל באה למועדון בשביל להשתכר ולשכב עם גברים."

אסף רותם מהליכודניקים החדשים לא ממש מבין על מה הם מדברים.

האם באמת מדובר בטרור פמיניסטי? ואולי טעינו כשחשבנו שאנחנו הצד המוחלש?

"איפה הגופות של הטרור הזה? איפה חלקי הגופות? איפה כתמי הדם של הפיצוצים הנוראים? איפה נפגעי הטראומה שיילכו לביטוח הלאומי לקבל קצבת נכות? אין. כי זה לא טרור. כולם יודעים מהו טרור. המילה טרור עצמה היא טרור. אז זורקים אותה על הפמיניסטיות. בסדר, מה עוד חדש? לא צריך להיבהל מזה שגברים ישראלים מייללים שרע להם. הם יעשו כל דבר כדי לא להביט במראה ולראות שם את הייצור המובס הזה, שמרוויח סכום מצחיק למחייתו עבור הרבה יותר מדי שעות עבודה, שמשלם משכנתא של 30 שנה על דירה מתפוררת, שנתן את 3 השנים הטובות בחייו לצבא, שמשלם אקסטרה בחשבון החשמל, שמשלם הרבה יותר מדי בחשבון הביטחון עבור התמורה, ולמעשה תמיד ובכל מקום. אז הוא מוצא לעצמו ארובה לאוורר את הכעס שלו. וכמו תמיד אצל הישראלי זו הארובה הקלה ביותר, לא הנכונה ביותר. והקל יותר זה החלש יותר - ונשים חלשות יותר".

הם מדברים על כך שבמקום לצעוק שוויון, הפמיניסטיות צועקות "אפליה מתקנת"

"על סמך מה זה נאמר? ואם כבר: יש לאפליה מתקנת מקום. היא התחלה כפויה והכרחית במקרים רבים לשבור מנהגים ישנים ועקשנים והסללות של דורות ושל דת. השינוי לטובת נשים במבני הכח בחברה הישראלית בקושי התחיל: פחות מרבע חברות כנסת. פחות מ-1% בראשות ערים. רק 14% בלבד מהמנכ?לים, ועוד. אני פמיניסט כי האינטרס שלי הוא שלבת שלי יהיו בדיוק אותן הזדמנויות כמו לבן שלי. חברה שיודעת להעניק שוויון הזדמנויות היא חברה חזקה. מדינה שיודעת שהיא שייכת לצעירים היא מדינה חזקה. ורוב הצעירים הם במציאות צעירות."

גם מורן מימוני, פעילה פמיניסטית, אוחזת בדעה דומה. "לכל שינוי חברתי משמעותי יש backlash, שהיא התגובה של מי שמבקשים להשאיר את הסדר על קנו. התופעה של גברים שיוצאים נגד פמיניזם היא לא חדשה ולא מפתיעה, והיא גם לא אפקטיבית. בינתיים אנחנו רואות שהטרור מופנה כלפי נשים - אנחנו מי שנרצחות, נאנסות, מותקפות ומוטרדות מדי יום. התנועה הפמיניסטית לא משתמשת באלימות ככלל ואין גברים שנרצחו בשם הפמיניזם. לעומת זאת, נשים עדיין נרצחות בשם הפטריארכיה."

דבר מפתיע היה לגלות שלא רק גברים נמצאים בקבוצה אלא גם נשים. הגר צבר שחברה בקבוצות האנטי פמיניסטיות, מציגה נקודת מבט אחרת: "פמיניזם על פניו הוא מבורך, אבל לאחרונה נראה שהפמיניזם לוקח על עצמו גם את האחריות לפעולות הספציפיות שאישה מחליטה לעשות. אם מטרת התנועה היא לקדם אותי כאישה, מדוע היא מוצאת לנכון לזלזל ולתקוף במקום שבו אני מחליטה מה טוב או לא? התנועות הפמיניסטיות מדברות בעד שוויון אך אני לא רואה אותן ככאלה. נדמה שאם אביע את דעתי, אסתייג או אפילו אשאל ואחקור כבר יעוטו עלי נשים שכביכול עושות הכל כדי להגן עלי, אבל ירמסו דעה שהיא שונה או כזו שמעיזה לשאול שאלות."

גם דינה דנקלמן מציגה קול נשי בקבוצה שכותרתה יוצאת נגד "הטרור הפמיניסטי":  "מעולם לא השתמשתי במונח "טרור פמיניסטי". העניין הוא זה: האקטיביסטיות המגדריות של הפמיניזם היום כבר חטפו את המונח, והפמיניזם של היום הוא כבר לא מה שהיה פעם. יתרה מזו, עקב מה שנקרא "הצטלבות מאבקים" (בלעז Intersectionality), האקטיביזם המגדרי הפך לכלי ניגוח נגד תרבות המערב, המתגלמת בדמותו של הגבר המערבי הלבן. מכיוון שהאקטיביזם המגדרי כבר לא "בעד נשים" אלא "נגד הגבר הלבן", הוא כבר לא שם את רווחתן וביטחונן של נשים במקום הראשון. דוגמא מובהקת לכך היא ההתגייסות של הפמיניסטיות הרדיקליות בעד גל ההגירה המסיבי ששוטף את אירופה, גל שמורכב ברובו מגברים מתרבות מזרח-תיכונית שזכויות נשים זה דבר לא-קיים בה. וכך הפמיניזם הפך לבגידה בנשים."

תגובתה של אור סרי, פעילה חברתית פמיניסטית, ממקימות התארגנות "צדק צדק רודפות" לשיקום וענישה של עברייני אלימות מינית, אשר הובילו את המאבק בעונשו של יניב נחמן, ואת המחאה סביב מקרה בוכריס:

"ראשית, אני רוצה לשלוח חיבוק וירטואלי למרואיינים בכתבה. שינוי הוא תהליך קשה, ותגובתם הכאובה מובנת. לא קל להיוולד ולהתרגל למעמד חברתי ולפריבילגיות מסויימות, אשר במהלך השנים מתערערים. אך זהו ערעור שיש בו פוטנציאל חיובי לחברה כולה, נשים וגברים, גם למרואיינים בכתבה, כפי שאפרט.

שוויון מגדרי אין פירושו זהות, אלא פירושו שוויון הזדמנויות. כפמיניסטית, אינני מצפה שגברים ונשים יהיו זהים. אני שואפת שגברים ונשים ייזכו להזדמנויות שוות בהתאם לכישוריהם ולא בהתאם לאיברי המין איתם נולדו. בדיוק כמו שאני שואפת שילדים וילדות ברמת השרון, באופקים ובאום אל פאחם יקבלו מגוון הזדמנויות לממש את הפוטנציאל שלהם ללא קשר למקום מגוריהם.

המרואיינים בכתבה מציגים את הפמיניזם כמציב את האישה מעל לגבר, אך למעשה, פמיניזם מנוגד לכל תיאוריה של דירוג ומציע מבנה חברתי שמבוסס על שוויון, חירות וביטחון. אנחנו חיות בעולם היררכי וקטגורי, שבו "גבר" מוגדר באופן מסוים (חזק, מפרנס) ונחשב יותר מ"אישה" שמוגדרת כניגוד של הגבר; עולם שבו "לבן" נחשב חכם יותר מ"שחור" ולכן מדורג מעליו וכו'. התיאוריות הפמיניסטיות מציעות אלטרנטיבה לתפיסת הדירוג ולקטגוריזציה. הפמיניזם מציב סימני שאלה על ההגדרות של "גבריות" ו"נשיות", ושואל שאלות ביקורתיות רבות שמעסיקות גם גברים: למשל, החברה מייחסת לגברים את תפקיד המפרנס – למה? אם אתה, גבר, רוצה לקחת חופשה ללא תשלום לתקופה מסויימת, האם אתה פחות גבר כי אינך מפרנס? לדעתי, ולדעת הפמיניזם – לא. אין קשר בין האנטומיה שאליה נולדת לבין הערך שלך או התפקיד שלך בעולם.

מטרת המאבק הפמיניסטי היא בראש ובראשונה להרחיב את האפשרויות של כולנו – גברים ונשים. אנחנו נאבקות כדי שלא יכניסו אף אחד ואחת מאיתנו לתבניות, כדי שלא ייאלצו אף אדם לעשות או להיות מה שאינו/ה רוצה, דבר שיוצר תסכול ושנאה עצמית. התפיסות הפמיניסטיות מאפשרות לכל אדם את החירות להיות מי ומה שהוא/היא רוצה, ולא רק מה שהחברה מכתיבה לו/לה להיות, ולחיות כך בביטחון, בלי חשש שייפגעו בו/ה בשל כך."