לפי כחודשיים הוקמה בפייסבוק קבוצה חדשה: ככה נראה פמיניסט. מטרתה של הקבוצה, על פי המייסד שלה, היא "להראות שפמיניסטים באים בכל הצורות והצבעים, שאנחנו לא מתביישים בדעות שלנו ושלהיות פמיניסט זה לא משהו שצריך להסתיר". הקמפיין המרכזי של הקבוצה קורא לגברים להצטלם עם חולצת "ככה נראה פמיניסט", ולהעלות לעמוד הפייסבוק. גם זה משרת את המטרה להראות את מגוון הגברים הפמיניסטים ולהצהיר "אנחנו לא מתביישים".

 

עוד ב Onlife:

 

 

אין ספק שהקבוצה הזו חשובה בנוף הפייסבוק הישראלי. יש הרבה סיבות טובות להיות פמיניסט: הדרישה המוסרית, ששותפים לה גברים רבים, לשוויון בין גברים ונשים; התמיכה שמעניקים גברים כאלה לנשים מול גברים אחרים; או פשוט חוש בסיסי של צדק.

 

למה "ככה נראה" ולא "ככה מתנהג"?

גם אני מגדיר את עצמי כפמיניסט, מהסיבות לעיל ומסיבות נוספות (עליהן תוכלו לקרוא כאן), לכן הצטרפתי לקבוצה, כמו שהצטרפתי לקבוצות אחרות שמביעות עמדה פמיניסטית. אבל בקבוצה הזו יש בעיני משהו מעניין במיוחד: השם שלה. למה דווקא "ככה נראה פמיניסט" ולא, למשל, "ככה מתנהג פמיניסט", או סתם איזה "אני פמיניסט וגם לי אין חוש הומור"?

 

נכון, יש חשיבות ל"לא להסתיר" ו"לא להתבייש", וראוי להראות לנשים שהן לא לבדן במערכה. ויש, כמובן, את הסיבה הפשוטה – הוכחת קיום (כפי שאמרה לי ידידה: "ודאי ששמעתי על גברים פמיניסטיים. אבל אף פעם לא ראיתי אחד").

 

 

עם זאת, בהיבט של הנראות יש, לדעתי, משהו עמוק יותר. העניין הוא שהדבר היחיד שיכול היום גבר פמיניסט לעשות הוא להראות את עצמו. הוא לא יכול ממש להשתתף בשיח הפנים פמיניסטי. לא בגלל שאין לו מה להגיד: הוא בכלל לא יכול להתחיל לנסות לעשות את זה.

 

נשים צריכות לבנות שפה חדשה

אחד הדברים שלימד אותנו הפמיניזם הוא שיחסי הכוח הקיימים מובנים כבר בתוך השפה שלנו. השפה היא פטריארכאלית ושוביניסטית, כמו שהיא גזענית ודכאנית. השפה מאשררת ומשמרת את יחסי הכוח. לכן, כדי לנסח שיח לא-פטריארכאלי אמיתי, צריכות הנשים להשתמש ב"לבני הבניין" השוביניסטיות שיש להן, ולבנות מהן שפה חדשה. גברים לא יכולים להשתתף בשיח שכזה. נשים צריכות לבנות אותו לבד.

 

כפי שישראלי לא יכול להגיד באמת שהוא מתנגד לכיבוש - אנחנו ספוגים בכיבוש, הקיום היומיומי שלנו ספוג בו, ובסוף כל צחצוח שיניים של הישראלי בבוקר יושב ערבי עם נרגילה שבנו נעצר בלילה – כך גם הקיום הגברי שמתבטא בשפה ספוג בשוביניזם ופטריארכליות.

לכן, כל התערבות של גבר בדיון פנים-פמיניסטי הוא הסגברה (mansplaining, הנטיה הגברית "להסביר" לנשים איך דברים "אמורים" להיות). כל דיבור גברי הוא אישרור והנצחה של הפטריארכליות.

 

גברים לא יכולים להשתתף בשיח הזה, רק להראות את עצמם (צילום: עינה לקח)

 

ככה מדבר גבר פמיניסט: הוא לא מדבר

פייסבוק מאפשר, לראשונה, למיליוני נשים ברחבי העולם לדבר ביניהן וליצור שיח חדש, שבור אולי, מקוטע לעיתים, לא תמיד קוהרנטי – אבל חדש. פייסבוק הוא, נכון לעכשיו, כלי חתרני שנותן קול לאלה שהשיח הרגיל לא מאפשר להם, יחד עם האפשרות ליצור שיתופי פעולה בין קבוצות מדוכאות ובין פרטים בתוך אותה קבוצה, שלא היו אפשריים לפני כן. אבל בשביל שיוכלו הפרטים האלה לבנות את השפה שלהם באמצעות הקול שקיבלו פתאום, הם חייבים להימנע משיתוף המדכאים שיכולים רק לפגוע בבניה הזו. כי כל קול גברי שמתערב בבניית השפה החדשה הוא תמיד התערבות כוחנית של השפה הישנה. כל קול גברי שמתווכח עם נשים בוויכוח פנים-פמיניסטי הוא השתקה.

 

לכן, כשאני מעיין בדיונים פנים-פמיניסטיים ברשת, אני מדי פעם עושה "לייק", אבל לא מתערב. כי יש לי אמנם את כל הכלים לנסח טיעונים הגיוניים במסגרת השפה הקיימת, אבל אין לי אף כלי לדבר בשפה הנשית החדשה, זו שמשוחררת (או לפחות שמה לה למטרה להיות) מהיחסים הדכאניים הנוכחיים.

 

ככה מדבר גבר פמיניסט: הוא לא מדבר. הפמיניזם הגברי הרדיקלי יכול להתבטא רק בשתיקה. להיראות – זה כל מה שגברים פמיניסטים יכולים לעשות. הפמיניסט רק מראה את עצמו, לא מדבר. לכן, "ככה נראה פמיניסט" הוא בעיני הביטוי הטוב ביותר לתפקיד שיכול למלא גבר בשיח הפמיניסטי.

 

שתקו קצת, אולי נלמד שפה חדשה

פייסבוק עצמו, כמו השפה המשוחררת מתכתיבי הפטריארכיה, הוא מרחב חדש, בו הגבולות שאנחנו מכירים נפרצים והחוקים משתנים. האינטרנט מהיר יותר מכל שוטר, ומכל חוק. החוקים, שגם כך הם תמיד נכונים למלחמה הקודמת, לא ערוכים להתמודד עם השינויים הטכנולוגיים-חברתיים המהירים שעוברים עלינו. גם אנחנו לא. אנחנו עדיין לא יודעים מה לעשות עם הכוח העצום הזה, ואיך להשתמש בו לטובה. בינתיים, בתוך התחום האפור הזה, שעדיין לא "הוסדר" על ידי הכוחות ההגמוניים, צצים וצצות פתאום כל אותם קורבנות יומיומיים שקופים שעד עכשיו הושתקו, בזדון או מחוסר מודעות.

 

כך יכולים נפגעי ביטוח לאומי לשטוח סוף סוף את העוול שנעשה להם. כך יכולים מזרחים לבטא את כאב הקיפוח שנצבר במהלך השנים, כך יכולים תושבי השכונות לתבוע סוף סוף את מה שמגיע להם. וכך יכולות נשים, קרבנות תמידיות של הטרדות מיניות מצד גברים, לעמוד זקופות, עם נשק חדש, תרסיס פייסבוק, שכוחו גדול ומרתיע יותר מכל גז מדמיע או פלפל.

 

לראשונה, שקט בן מאות ואלפי שנים מוחלף בקול. אני אומר לגברים שמגדירים את עצמם פמיניסטים: שתקו קצת. הראו את עצמכם, אבל שתקו. אם נשתוק ורק נקשיב, אולי נצליח לשמוע את הקול הזה, ולהתחיל להבין את השפה החדשה.

 

מצד שני  - בלוג הספורט של ניר הופמן