בתחילת השבוע נרצח יפתח גריידי, 18, כשניסה להגן על ידידתו מפני הטרדה מינית במועדון. לא שום דבר שאתן לא מכירות, בנות. הצקה ועוד הצקה ועוד הצקה. תגידי שיש לך חבר, כי ברור לך שהמטריד יכבד הרבה יותר את הגבר האחר שכבר תפס עליך בעלות מאשר את הסירוב שלך. מי שלא מכירה את זה שתקום. ותעביר לנו סדנה שתלמד אותנו איך היא עשתה את זה.

 

עוד באון לייף:

 

אלימות מינית לא נתפשת, לרוב, כבעיה של גברים. גם גברים סובלים מאלימות מינית כלפיהם, אבל במספרים נמוכים לאין שיעור מנשים, וגברים רבים מתמודדים עם התוצאות של אלימות מינית כלפי הנשים שבחייהם, סופגים סוגים שונים של ריקושטים (שהרצח הזה הוא אחד מהם), אבל בגדול היא היתה ונשארה בעיה של נשים. לא רק שאלימות מינית לא נתפשת כבעיה של גברים, היא למעשה פריבילגיה ששמורה רק להם, פריבילגיה שבמודע או לא - הם רוצים להגן עליה, ומוכנים לעשות מעט מאד בשביל לוותר עליה.  

 

העיסוק של גברים במחיר שאלימות מינית גובה מהחברה נשאר, לרוב, בשני מישורים: האשמות שווא ו"מה אם זאת היתה הבת שלך". שניהם פחות קשורים לנפגעת שהאלימות הזאת מופנה כלפיה, ויותר קשורים לדרך שבה הם יכולים להיפגע ממנה בעקיפין. ושניהם מדגימים היטב את רמת הפיתולים והסלטות שהם מוכנים לעשות, ובלבד שלא יאלצו לוותר על הפריבילגיה של להגיד מה שבא להם למי שבא להם, בלי לחשוב לרגע (ואוי למי שעומד בדרך, אנשים כמו יפתח גריידי). 

 

עד כה (למעט הצדיקים בסדום, ליטרלי, של קבוצת אסל"י) הזעקה הקולקטיבית היחידה שנשמעה מצד גברים הייתה נגד תלונות שווא, כי עד שנשים כבר מרימות את הראש ומתחילות להציף את ההיקף האמיתי של הבעיה, איכשהו צריך לסובב את הזרקור למקום שבו גברים נפגעים ממנה. ועל מה הם נזעקים כל כך? על זה שהם צריכים להתחיל לחשוב על מה שהם אומרים ועושים, כדי שלא יאשימו אותם במשהו שלא התכוונו אליו והם יצטרכו לשלם על זה כל החיים. מצב שעבור נשים הוא פשוט המציאות, חלק בסיסי ואינטגרלי מהחיים, שנלמד בגיל צעיר, לפעמים בדרך הקשה.

 

המצב השני שמחייב גברים להתייחס לנושא של אלימות מינית הוא כשמדובר בנשים "שלהם". אימהות, אחיות, בנות זוג, ילדות. גם כאן מסתמן פתרון יצירתי נפוץ: לסגור אותן בבית. "יצא לי לשמוע אבות שיוצאים מהקרנת הסרט ואומרים: 'זהו, מעכשיו אני הולך לכלוא את הבת שלי במרתף עד גיל 18'. המהדרין אומרים '21'", סיפרה בראיון רונה סגל, תסריטאית הסרט המדובר שש פעמים. "זאת תגובה מדהימה בעיניי, כי היא מקפלת בתוכה כל כך הרבה מהרעות החולות שלנו כחברה... כי מה בעצם הסאב טקסט של האמירה הזו? שהאבא לא רוצה לוותר על זכויות היתר שלו כגבר. הוא לא רוצה שגברים זרים יתייחסו לבנות שלו כאובייקט מיני, אבל מוכן בהחלט להתייחס כך לבנות של אבא אחר. אז הפתרון הכי מבריק מבחינתו הוא לכלוא את הבת שלו", היא אומרת, ומצליחה להסביר בבהירות את אחת הבעיות הכי גדולות במלחמה נגד אלימות מינית. אף אחד מהאבות האלה לא חושב לפעול על מנת ליצור מציאות שבה לאלימות הזאת אין מקום כל כך גדול כמו שיש לה היום. 

 

אלימות מינית לא נתפשת כבעיה של גברים, להיפך. וזאת כנראה אחת הסיבות להמשך הקיום שלה. למרבה הצער, היא חייבת להפוך להיות בעיה של גברים כדי שהיא תתחיל לקבל את הטיפול הראוי לבעיה בסדר גודל כזה. 

 

העובדה שיותר ויותר נערים מוצאים את מותם כשהם עומדים בדרכם של המטרידים מינית היא תופעה חדשה יחסית. נהוג לומר שבישראל, אם יקרה לך משהו ברחוב, כולם יעזרו לך. מעבר לעובדה שזה פשוט לא נכון, הטענה הזאת בלי שום ספק מעולם לא התייחסה לאלימות מינית. שכן הישראלי הטוב, הצבר המגניב והעוזר, שתמיד היה יותר דימוי ממציאות, הוא קצת מטרידן בעצמו. בישראל הישנה והטובה לגברים, היה מותר להטריד מינית חופשי. לא היו את כל הפמיניסטיות האלה.

 

מצער שנשים זקוקות להגנה של גברים מפני גברים אחרים, אבל מעודד לראות שזה קורה. שובר את הלב לראות את התוצאה של העמידה הזאת, ואנחנו הרי כבר יודעות שכוחות גדולים דורסים את כל מה שעומד בדרכם להטריד מינית בחופשיות, כמו בישראל המדומיינת ההיא, שבה עוזרים למי שנופל, ומציצים מתחת לחצאית של מי שנופלת. 

 

השאלה היא מה התופעה הזאת תצית: התעוררות של גברים נגד אלימות מינית, מתוך הבנה שהיא קודם כל אלימות, או השתקה של המעטים שמצאו לנכון לבוא ולעזור. האם הדור הזה, של הגברים החדשים, יירתם למען מציאות קצת פחות אלימה לכולן וכולם, או שהפחד הזה יגרום להם לשבת בשקט מנגד, לצפות בדברים האלה מתרחשים מסביבם ולא להתערב, כדי לא לחטוף כדור או שיפוד תועה.