לפני 23 שנים, ניסיתי להתאבד בבליעת עשרות כדורים. זה קרה בשיאו של המאבק שלי ביועץ המשפטי לממשלה דאז, שקבע שאין עניין לציבור בתלונה שהגשתי נגד מי שאנס אותי מגיל שש ועד 12 וחצי.

 

זו הייתה הפעם השלישית בה הגעתי למשטרה. בפעם הראשונה הייתי בת תשע. בשנייה בת 15. בשתי הפעמים הראשונות אמי טענה שאני משקרת ואף לקחה בשביל בעלה עורך דין שישחרר אותו בערבות ויביא לסגירת התיק.

 

שלושה שבועות לפני גיל 25 ולפני ההתיישנות, צוידתי בעדותה של אמי שהוא הודה בפניה, הפסיכולוגית שלי עמדה לצדי והמורות להן סיפרתי כילדה הסכימו להעיד.

המשטרה המליצה להגיש כתב אישום וקבעה שעדותי אמינה, אבל היועץ המשפטי לממשלה דאז, קבע שהאונס שלי לא רלוונטי.

 

האגודה לשמירת זכויות האזרח ערערה בעבורי על ההחלטה - אבל ללא הועיל.

כחלק מהמאבק שלי התראיינתי בשבתות תרבות והייתי הנאנסת הראשונה בישראל שהתראיינה בצילום פנים חשופות לכתבה בת 6 עמודים במעריב.

כל זה לא עזר. כשהבנתי שנכשלתי במאבק - ניסיתי בכל כוחי למות.

 

למזלי מי שהייתה אז זוגתי, חשדה שמשהו לא בסדר וחזרה שלוש שעות לפני הזמן מהעבודה. היא הזעיקה עזרה והספיקה להציל אותי.

ורד לב הצליחה למות, כשהכאב הפך לבלתי נסבל עבורה.

ורד נלחמה. היא כל כך נלחמה
ורד העלתה כקרבן את גופה - במהלך שביתת הרעב שלה מול הכנסת - וזה לא עזר - היא נשארה לא רלוונטית.

ורד מתה, לא רלוונטית למערכת "הצדק" הישראלית.

התפקיד שלנו היום הוא לקחת מהיועץ המשפטי לממשלה את היכולת לקבוע שאנחנו לא רלוונטיות ושהאונס שלנו לא רלוונטי.

אני דורשת שכפי שקיים בית משפט לנוער, לתעבורה, למשפחה, לעבודה וכו... כך יוקם בית משפט לנפגעות ונפגעי תקיפה מינית.
 

אני דורשת שבבית המשפט הזה יכהנו רק מי שיעברו הכשרה מיוחדת בעבודה מול נאנסות ונאנסים.

אני דורשת, שהיכולת להטיל וטו על דרישתנו לצדק תישלל מהיועץ המשפטי לממשלה. לא יעלה על הדעת שגבר אחד יחליט אם נאנסנו. לא יעלה על הדעת שהוא יחליט שהאונס שלנו רלוונטי או לא, בעל עניין לציבור או שלא.

מי הוא היועץ המשפטי לממשלה, שהוא מעז לקבוע שאין עניין לציבור באונס? ממתי הציבור קובע הליכה למשפט? האם אלפי הנשים שנגזלו מיכולתן להצביע על האשמים באונס שלהן - אינן חלק מאותו הציבור?

האם היועץ המשפטי לממשלה היה מעז לומר לאמו, לאחותו, לאשתו, לבתו או לנכדתו, שאין בהן עניין לציבור במקרה של אונס?

דמה של ורד מוטל על ידיהם של אלה שהפכו את האונס שלה ללא רלוונטי. העצרת הערב חייבת להתחיל מלחמה שתשנה את המצב.

לא די בלעמוד ולהתאבל על המתות שלנו. המצב חייב להשתנות.

 

ורד, מאיה גאיה, אני שומעת את קולך. אני מאמינה לך.