הוליווד

הטוב

שנת 2014 בבידור הייתה שנת הפמיניסטיות - אחרי שנים בהן סלבריטאיות פחדו להיות מזוהות עם התנועה לשחרור האישה (שבאופן אירוני מאפשרת להן להרוויח מיליונים), שחקניות קולנוע מהזן השווה והמסוקר, כמו אמה ווטסון, הצהירו בפומבי על הפמיניזם שלהן ועל החשיבות של פמיניזם לנשים, נערות וילדות.

 

 

זמרות, ביניהן גם טיילור סוויפט, דיברו על העצמה וסלאט שיימינג, וכמובן גם קווין בי שהגדילה לזהות את הטרנד והפכה אותו לשלט ניאון עצום ומאמר שכתבה. 

 

ביונסה בטקס פרסי המוזיקה של MTV

 

גם הגברים הצטרפו לחגיגה. ג'וזף גורדון-לויט, לדוגמה, הוציא וידאו בו הוא מדבר על מהו פמיניזם וכמה הוא לא פחות חשוב לגברים (ועל ידי זה רק גרם לנו לחשוק בו יותר).

 

 

אז אמנם כולן יפות, צעירות ו"נכונות", ולכן אפשר לומר שקל להן לדבר מהמקום הנוח בו הן נמצאות על סוגי הפמיניזם ולמי הוא מועיל, אבל בסופו של יום - המילה פמיניזם נמצאת שם. היא נאמרת, נחשבת ומעוררת דיון. ילדות, נערות וגם נשים יכולות להסתכל על הכוכבות המשפיעות בעולם ולראות אותן נושאות בגאווה את המילה הזו, שעד כה נחשבה למשוקצת. 

 

הרע

לפני כמה חודשים הדליף האקר מאות תמונות אישיות ופרטיות של שחקניות, זמרות ודוגמניות, כולן מהענן הפרטי שלהן. בכך נפרץ הגבול האחרון של הפרטיות בינינו לבין המפורסמים - לא רק שגדודי פפראצי מחכים להן כדי לתעד כל פטמה, קו ביקיני ובתקווה גם יותר, עכשיו הן לא בטוחות גם בתוך ביתן. כל אתר חדשות פרסם את הרשימה המלאה, חלקם הוסיפו גם לינקים, ובכך פגענו כולנו בפיסת הפרטיות האחרונה שנותרה לנשים הללו. עצם העובדה שהן סלבריטאיות שגופן ופניהן מעטרים מגזינים - בכל צורת לבוש, וכן, גם בהעדר לבוש - לא נותן לאף אחד זכות לחלל את הפרטיות שלהן. אחת הנפגעות העיקריות הייתה השחקנית ג'ניפר לורנס, שלא נתנה למקרה הזה להעיב על המדהימות שלה,  וניסחה בצורה מדהימה את מה שכולם צריכים לדעת - לא מדוברת כאן בשערוריית סקס, מדובר כאן בפשע מין.

 

 

הכל מסתכם בפוליטיקה

הטוב

אובמה נתן את אקורד הסיום של 2014 במסיבת עיתונאים שהיא בעצם מסיבת עיתונאיות, וסימן את מגמת "קח לך אישה" בפוליטיקה השנה. אובמה מינה נשים כדוברות, נשות צוות בבית הלבן ואפילו, לראשונה, אישה שתעמוד בראש ה-FBI.

הציוץ של סוזן מלבוקס, עיתונאית של רשת CNN ממסיבת העיתונאיות

 

אצלנו יאיר לפיד (לא שאני משווה) מינה יותר נשים ממה שאי פעם היו במשרד האוצר בתפקידים בכירים. ובימים טרופים אלו של בחירות, אנחנו רואות את אריה דרעי מגיב בהחלטה היסטורית מבחינת הציבור החרדי, במינוי עדינה בר-שלום לראש מועצות החכמות של ש"ס.

 

מסיבת העיתונאים המשותפת של אריה דרעי ועדינה בר שלום

 

מה המניעים של כל אחד מהם ואיך זה נתפס בתקשורת - זה כבר עניין אחר. אבל לפחות בדרך נשים מוכשרות מקבלות הזדמנות ובמה. ואם כבר מדברים על פוליטיקה, צריך לדבר גם על הבחירות: באלו שבארה"ב נבחרו השנה שיא של חברות קונגרס. האם גם אנחנו נזכה למגמה דומה?  

 

הרע

למרות כל המינויים הללו, עדיין המפלגות הגדולות בישראל מתעלמות מהמגמה העולמית. הליכוד מעניק שריון לאישה רק במקום ה-15, מפלגת העבודה, שאמורה לקדם ערכים של דמוקרטיה, שוויון וסוציאליזם (מה שזה אומר), מעניקה לנשים רק חמישית מהייצוג ברשימת המפלגה לכנסת. רק הפריימריז (הבחירות המקדימות) במפלגות יכריעו באמת כמה נשים נראה בכנסת הבאה. אסור לתת למצג השווא של מינוי נשים לגרום לנו לשכוח שגם בכנסת הקודמת -שהתהדרה בתואר "הכנסת עם מספר השיא של נשים מכהנות" - היו בסך הכול 27 חברות כנסת. אז כל מי שפקודה למפלגה – צאי והצבעי לנשים שמייצגות את השקפת עולמך! בנוסף צריך להמשיך וללחוץ על ראשי המפלגות בפייסבוק, בטוויטר ובאינסטגרם - אין לך מושג כמה שזה מלחיץ אותם. והעיקר, להזכיר להם שאנחנו צופות – ודורשות תוצאות.

 

הממשלה ה-33. מיעוט נשים ברוב גברי 

 

גאווה

הטוב

לוורן קוקס, שחקנית ופעילה למען זכויות של טרנסים וטרנסיות, עשתה את הבלתי יאמן ועיטרה את השער של המגזין "טיים". בכך הכניסה אל תוך תוכי אמריקה השמרנית את השיח על מצבם וזכויותיהם של א\נשים טרנסקסואלים.

 

לוורן קוקס על שער הטיימס

 

קוקס נתנה ריאיון מעלף על מגוון הזהויות הקיימות בתוך המטרייה הטרנסקסואלית, על בריונות, נשיות וגבריות ובעיקר העניקה מודל לחיקוי והזדהות של אישה, שחורה, טרנסית ומדהימה לילדות וילדים מכל מגדר. הדרך עוד ארוכה מאוד מאוד אבל הגיע הזמן ששחקנית טרנס תשחק אישה, תקבל הכרה בדמות מועמדות לאמי ושטרנס ולא גבר כחוש עם פאה יגרוף אוסקר על זה (ע"ע ג'ארד לטו).

 

הרע

עם היכנסה לתפקיד שרת הבריאות, הכריזה יעל גרמן שהיא תהיה ידידותית לקהילה, אך נשאלת השאלה על איזה קהילה מדובר? כנראה שקהילת הגברים ההומוסקסואלים שבאמתחתם מעל חצי מיליון שקל עבור הבאת ילד\ה לעולם. זאת משום שהחוק אותו החליטה לקדם לא היה רפורמה בוועדה לניתוחים לשינוי מין או הקצאת משאבים לטיפול נפשי לנוער להטבאק"י (לסביות, הומואים, טראנס, א-סקסואלים וקוויר) שנמצא בסיכון גבוה לסבול מבעיות נפשיות, פגיעה עצמית וגם ניסיונות התאבדות - אלא חוק הפונדקאות. אפשר להיות בעד ואפשר להיות נגד, אבל מי שמסכים ומי שלא חייב לחשוב על ההשלכות של החוק עבור הפונדקאיות עצמן - תחת השמחה של הקהילה ההומוסקסואלית, נגזר על נשים פונדקאיות בארץ להרוויח על השירות שהן נותנות פחות, בעוד הרווח כולו של חברות התיווך, אלו שככל הנראה מאוכלסות בגברים בעצמם, כאלו שמעולם שלא נתנו או יתנו את גופם וחייהם לכלום, בטח שלא ליצירת חיים. 

 

שרת הבריאות, יעל גרמן. ידידותית לקהילה

 

קמפיינים
הטוב
כבר לא צריך לחכות למוצא פיהם של הפרסומאים, אנשי התקשורת ומכתיבי דעת הקהל (באמת או בעיני עצמם) - הרשתות החברתיות נתנו לנו את הכוח להעביר מסרים בעצמנו. בשנה האחרונה הגיעו שני קמפיינים מרכזיים למאות אלפים ואפילו מיליונים של ציוצים, שיתופים ואפילו שינו מדיניות. האשטגס כמו: 
#yes all women, why i stayed משמשים נשים לכתוב את הסיפורים שלהן ומפוצצים את טוויטר ואת הקוראים והקוראות, בלי תיווך, במילים שלהן ובלי תמונות אילוסטרציה של נשים בוכות בפינה.
 
 
              
הרע 
לצערי, גם השנה יש יותר מדי דוגמאות לקמפיינים שרעים לנו - לק שמחליף צבעים במגע עם סם אונס, הגוף המושלם על פי ויקטוריה סיקרט, תשמרי על הכוס שלך, מהי דוגמנית למידות גדולות על פי מר קלווין קליין ועוד. 
 
ככה נראית דוגמנית למידות גדולות על פי קלווין קליין
 
אבל - ויש אבל גדול - תגובת הנגד לכל אחד מהם יגרום לפרסומאים לחשוב פעמיים. לא כל אזכור הוא חיובי, והכוח שמגיע מהרשתות החברתיות עושה נזק ממשי למותגים. כולי תקווה שב-2015 הפרסומאים יחשבו גם על תגובת הקהל ויבינו שאנחנו לא פתיות כמו שהם חושבים, ולכן הגיע הזמן שחברות הפרסום יביאו פרסומאיות ולא גברים-גברים מיזוגניים.