באוקטובר 1975 איסלנד כמעט הושבתה לחלוטין. האיסלנדיות לא הגיעו לעבודה, והגברים נאלצו להתמודד עם השילוב הבלתי אפשרי של עבודה וילדים. הסיבה היתה הפגנה המונית שקראה לשוויון כלכלי בין נשים לגברים, הווה אומר צמצום פערי השכר בין המינים.

עוד באון לייף:

 

כדי להוציא נשים לרחובות הכריזו מארגני השביתה על יום חופש במדינה, שגם הגן על הנשים שלא יפוטרו מפני ששבתו ויצאו להפגין. על פי ההערכות, כ-90% מהנשים נטלו חלק בהפגנה: עקרות בית עזבו את בתיהן במהלך היום ונשים עובדות לא הלכו לעבודה. נשים מכל הגילאים התכנסו בבירת איסלנד, רקוויאק. שנה מאוחר יותר, העביר הפרלמנט חוק שמבטיח תשלום זהה לנשים.

מאז המצב הלך והשתפר, וכיום אפשר לומר שאיסלנד היא המדינה הפמיניסטית בעולם, כמעט בכל פרמטר אפשרי. כך למשל, בימים אלה מתעצמת תנועת "שחררי את הפטמה" שקוראת לרשתות החברתיות לא להציב סטנדרטים כפולים בפני גברים ונשים. המחאה הזו החלה באיסלנד: איסלנדית העלתה תמונה שלה ללא חולצה, בדומה לידיד שלה, וזכתה לשלל סנקציות שליליות מהרשתות החברתיות. פמיניסטיות ברחבי המדינה עטו על טוויטר ופירסמו תמונות שהציגו לראווה פטמות זקוקות וגאות, של נשים וגברים כאחד.

התמונה, והתנועה שנוסדה בעקבותיה, נולדו מתוך ניסיונות להפוך את החזה לאיבר לא מיני, כחלק מהמאבק לשוויון בין המינים. אנשי איסלנד הלכו עם הרעיון הזה עד הסוף, אבל העובדה שהם אימצו בחום את התנועה לא צריכה להפתיע איש, לאור העובדה שאיסלנד מחזיקה בשיא של חשיבה חדשנית ויוזמות פמיניסטיות.

כך, כשהפורום הכלכלי פירסם את אינדקס פערים המגדריים העולמי ל-2014, איסלנד דורגה במקום הראשון מתוך 130 מדינות, בפעם השישית. הניקוד הוא ממוצע של כמה פרמטרים ואיסלנד דורגה ראשונה בכמה קטגוריות, בהן העצמה פוליטית, חינוך ושוויון בקרב עובדים מקצועיים וטכניים. אפילו היחס בין לידת נשים לגברים היה כמעט מושלם.

זה לא מסתיים רק בפרמטרים האלה. מספרים נוספים מצביעים על השיפור הניכר בשוויון מגדרי: על כל גבר שנרשם לאוניברסיטה, יש 1.7 נשים. יש מעט יותר בנות מאשר בנים בבתי הספר, ועל כל שלושה גברים בפרלמנט, יש שתי נשים. אז איך איסלנד הפכה לבירה העולמית בהעצמה נשית? במשך יותר מ-150 שנה, שוויון זכויות לנשים היה בראש סדר העדיפויות של אזרחי איסלנד במובנים רבים, והדבר בהחלט ניכר כיום. שאר העולם מנסה בינתיים להדביק את הפער בעצלתיים, אבל איסלנד רק שועטת קדימה.

בית הפרלמנט האיסלנדי. שתי נשים על כל שלושה גברים

זכויות לנשים נמצאו באג'נדה של איסלנד מאז 1850: איסלנד היתה המדינה הראשונה שהעניקה זכויות ירושה ללא תנאים לנשים ולגברים ב-1850. זכות ההצבעה לנשים ניתנה להן ב-1915, חמש שנים לפני ארה"ב.

ב-1975 שינתה ההפגנה את יחסי הכוחות בין גברים לנשים בכל הקשור לשוויון כלכלי, ומשם זה זלג גם לפוליטיקה. כיום, לנשים יש ייצוג הולם בפוליטיקה: ב-1980 בחרה איסלנד בוויגדיס פינבוגדוטיר לנשיאה הראשונה באיסלנד ובאירופה כולה. פינבוגדוטיר ממש לא נמצאה בלב הקונזנזוס. היא היתה גרושה ואם חד הורית, עבדה כמגישת טלוויזיה, מדריכת טיולים מטעם משרד התיירות והיתה חברה בקבוצת תיאטרון ניסיונית. עם זאת, האיסלנדים נתנו לה הזדמנות, והיא אף נבחרה שוב שלוש פעמים עד שפרשה ב-1996.

יוהנה זיגורדרדוטיר. ראשת הממשלה הלסבית המוצהרת הראשונה

ב-2009 הגדילה האומה האיסלנדית לעשות ובחרה לראשונה בראשת ממשלה למדינה. יוהנה זיגורדרדוטיר היא גם הלסבית הראשונה המוצהרת בעולם שמכהנת כראשת ממשלה. היא היתה דיילת ונציגת איגוד בעברה, לפני שעברה לפוליטיקה. היא גם התחתנה עם בת זוגה בנישואים אזרחיים (איסלנד היתה גם המדינה הראשונה שאישרה נישואים אזרחיים חד מיניים ב-1996).

כבר ב-2000 העבירה המדינה חוק שנותן שוויון בחופשת לידה: שלושה חודשים לכל הורה, עם תוספת של שלושה חודשים לחלוק ביניהם. ואולם החוק הורחב ושופר ב-2012: כל הורה זכאי לחמישה חודשים עם תוספת של חודשיים לחלוקה. כבונוס, משלמת ממשלת איסלנד 95% מדמי הגן, מה שאומר ש-90% מהילדים מתחת לגיל חמש נמצאים במסגרת חינוכית, כדי להקל על היציאה לעבודה.

איסלנד מוכיחה לכל העולם שכאשר לנשים ולגברים יש זכויות שוות, זה מתבטא בהטבות קטנות, כמו חיי משפחה משופרים, ובהטבות גדולות יותר לחברה כולה. ואם כל זה לא מסייע להבנה בצורך בשוויון מגדרי, הנה עוד סיבה משכנעת: איסלנד היא אחת המדינות עם התושבים השמחים ביותר בעולם.