האישה הראשונה שסיימה קורס חובלים

אורה פלד-נקש מקיבוץ רמת דוד, שירתה בחיל הים בסדיר מ-1998 עד 2005 ובמילואים עד 2011

"ממש אחרי בג"צ אליס מילר, הייתה בוגרת צופי ים בשם הילה שחר שתכננה לעתור כדי לפתוח קורס חובלים גם לנשים. בחייל הים ראו שהבג"ץ הזה עוד יתקבל והחליטו להוביל וולנטרית את המהלך במקום להיכנס לבתי משפט.

נכון, בשנות השבעים היה ניסוי של חיל הים שהכשיר נשים כחובלות, אבל אלו היו קורסים רק לנשים, ורק לתפקידים מסוימים ועשו עבורן הכשרה לשירות בספינות שאינן ספינות קרב והתכנים היו שונים מהקורס של הגברים. אני הייתי הראשונה שסיימה את המסלול הרגיל שחיל הים פתח גם לנשים.

התחלנו ארבע, והן נשרו במהלך הדרך. אחרי שמונה חודשים הייתי לבד בחדר כי לא היו עוד בנות.

התחלנו 4 חיילות וכולן נשרו בדרך. נשארתי אחת. אורה פלד- נקש. צילום: אייל ברילר

בספינה גרתי בחדר עם עוד שלושה קצינים. פתחתי עיתון וקראתי שלקצינים דתיים בחיל יש בעיה עם נוכחות נשית על הספינות על רקע קושי אמונה. כיוון שהייתי הקצינה היחידה והיה רק דתי אחד בין כולנו, זה היה ארוע די מוזר. במיוחד כי הוא מכולנו היה זה שהסתובב בלי חולצה בחדר אבל ברור שהבחורה היא זו שצריכה להיות צנועה ולהתחשב ולא הפוך. היום אני לא מאמינה שזה היה עובר אבל אז הייתה ראשוניות.

הכל דינאמי בצה"ל והדורות מתחלפים. לפני שהגעתי זה היה בלתי נתפס שבחורה תהיה חובלת אבל מי שהתגייס אחרי, בשבילו זו היתה מציאות נתונה, זה נתפס כ"זה תמיד היה ככה". לכן אחד הרגעים המרגשים היה כשאחד המדריכים הנערצים אמר לי בשיחת סיכום בקורס שהוא לא חשב שנשים יכולות להיות חובלות ו"את שינית את דעתי". זה עשה לי צמרמורת."

"בעקבות הפיגוע שהייתי בו, החלטתי שאני הולכת לקרבי"

דרור חליפה-זק מתל אביב, שירתה כלוחמת חילוץ והצלה של פיקוד העורף מ-2006 עד 2009

"התגייסתי לתפקיד הדרכה בחיל הלוגיסטיקה אבל כשהגעתי לבה"ד גיליתי שזה לא הספיק לי ולא מה שרציתי. לא הרגשתי שאני ממצה את עצמי אז הגשתי טופס 55 (טופס שינוי שיבוץ) ורציתי להתנדב ליחידה לוחמת. שמעתי על היחידה מחברים והתלהבתי מענין החילוץ האזרחי.

מבחינה פיזית היה לי רצון להוכיח את עצמי שזה שאני בחורה לא מוריד מערכי. תמיד הייתי טום בוי. בסופו של דבר היה לי קל. וכיף. עברתי קורס מפקדים וחזרתי ליחידה  כמפקדת מחזור טירונים ומפקדת משימות.

תמיד הייתי טום בוי. דרור חליפה זק

כשהבחורות הראשונות התגייסו הן עדיין שירתו שנתיים אבל מ-2005 הבנות שהתגייסו ליחידה כבר שירתו שלוש שנים כמו הבנים, עשו ביטחון שוטף, קווים באיו"ש, גבולות. במקרה של רעידת אדמה או פיגוע אנחנו מחלצים ויש גם התמחות במקרים של לוחמה ביולוגית או כימית.

אצלי הבחירה בכיוון הזה באה כי סבא שלי ניצול שואה, בעקבות המסע לפולין וגם בעקבות פיגוע שהייתי בו, קו המחשבה שלי השתנה והחלטתי שאני הולכת לקרבי. מי שרוצה לתת מעצמה ואוהבת שטח, רוצה להרגיש שהיא עושה שירות עשיר ותורם, שירות מגוון, ובעיקר מאד מענין אני מאד ממליצה- זה מלא אקשן".

אמרו לי "את אישה, מה את צריכה את זה?"

אור הדד מבת ים, שירתה בקרקל דרך מסלול בני גרעין של הנח"ל מ-2007 עד 2009

"מגיל קטן הייתי בתנועת הנוער קצ"ב- קבוצת צעירי בת-ים. בכיתה י"ב הפכנו לגרעין שיוצא למסלול נח"ל. יצאתי לחצי שנת שירות בקיבוץ חולית ולאחר מכן החלטתי להתגייס לקרקל. חשבתי שגם בנות מסוגלות להיות לוחמות ולעשות תפקידים משמעותיים ומאתגרים. רציתי לחוות חוויה שלא כל אישה יכולה או רוצה לחוות.

האמת שהחברים והמשפחה לא היו מופתעים. תמיד רציתי קרבי וכל בני המשפחה שלי שירתו בתפקידים משמעותיים.

החברים והמשפחה לא היו מופתעים. אור הדד

היו כאלו בקרקל שאמרו לי "את אישה, מה את צריכה את זה?" אבל עם הזמן, כשעוברים חוויות יחד יש פרגון ועזרה, גם מצד הגברים אלינו וגם נשים שעוזרות לגברים. יש שיתוף, ושיחה וכולם ביחד כמו אחים. מאד נהניתי בשירות שלי.

כן, שמרתי על גבול ששורר בו שלום אבל היו בו הרבה אירועים, הברחות, אירועי ירי וגם גבול שלום זה גבול שצריך לשמור עליו. כל פעם שיש ארוע, בלילה, צריך פצצות תאורה ואני הייתי המטוליסטית ושיגרתי אותן. לקחתי חלק בהמון אירועים וגם הייתי נהגת האמר. זו חוויה שהייתי חוזרת עליה גם היום. הרבה בנות עודדתי להגיע לקרקל כי זה שירות מאד משמעותי".