בעולם בו רנה זלווגר משנה את פניה כדי להתאים את עצמה לסטנדרט היופי ההוליוודי מצד אחד, אבל סופגת גלים של ביקורת על שינויים קוסמטיים בפניה מהצד השני; בעולם שבו ה"סלפי" שולט ונשים בפרסומות חייבות להיות מלוטשות לחלוטין על ידי פוטושופ, אנחנו כבר לא יכולות "לזרוק על עצמנו משהו" ולצאת מהבית. ההשקעה של נשים בהופעתן החיצונית הפכה עם השנים לכל כך תובענית ועם זאת לכל כך מובנת מאליה, ששכחנו לעצור לרגע ולשאול: למה אנחנו עושות את כל זה?

 

עוד באון לייף:

 

הנה זווית אחרת לחשוב על האובססיה הזאת: "חלק גדול ממה שנשים עושות על מנת להראות יותר יפות זה מצגים סופר-נורמליים", מסביר ד"ר נמרוד בר-עם, מומחה לפילוסופיה של התקשורת ומרצה בכיר בחוג לתקשורת במכללת ספיר. "'גירוי סופר-נורמלי' הוא גירוי מוגבר, מעבר למנעד שבעל החיים מותאם אליו מלכתחילה". תופעה זאת מוכרת היטב בפסיכולוגיה האנושית והיא מאפיינת בעלי חיים (וגם אנשים) שנמשכים לסביבה שמעצימה את המציאות, לפעמים עד כדי אבסורד, שמשבש את הסדר הטבעי של העולם בו אנו חיים.

 

מצגים סופר נורמליים. ד"ר נמרוד בר-עם

 

גירויים טבעיים ו"רגילים" כבר מזמן הפסיקו למשוך את תשומת לב המין האנושי. כך התנהגויות כמו ענידת תכשיטים, לבישת חזיות פוש-אפ או התהלכות בנעלי עקב, הן מניפולציות המיועדות למשוך את בני המין השני על ידי זיוף והקצנה של היופי הנשי הטבעי. את כל אלה ועוד, נשים עושות כתגובה סופר-נורמלית לצרכים ביולוגיים, שהתחילו עוד בתקופה שהיינו כולנו ציידים ולקטים. אולם, על אף הנורמה התרבותית המערבית הגורפת, אנו עדים בשנים האחרונות למגמה הולכת ומתרחבת של נשים שהחליטו לא להיכנע לאותן תגובות סופר-נורמליות שמסמלות למעשה כניעה נשית  או רצון נשי להתרבות.

 

"המגמה היום תלויה בשאיפות שלנו כחברה. השאלה היא האם אנחנו רוצים לחיות בחברה שבה המניפולציות שאנחנו מפעילים על עצמנו הולכות וגוברות או הולכות ופוחתות", אומר בר-עם, "אין שום ספק שכל תעשיית הפרסום כולה בנויה על העצמות סופר-נורמליות, רוב הפוטושופ שעושים בפרסומות קשור בהעצמות לא-נורמליות של יחסי אגן-מותן-חזה או הגדלה סופר-נורמלית של האישונים. גם פורנוגרפיה היא למעשה לחיצה על כפתורים סופר-נורמליים". לגבי הערכות לעתיד אומר בר-עם: "קשה מאוד לעצור את המגמה הקיימת במסגרת השיטה הכלכלית הקיימת, אני לא רואה את זה קורה. וכאן אני בוודאי חושב שהאידיאל הוא שנעשה על עצמנו כמה שפחות מניפולציות בסביבה בה אנחנו חיים, ולכן אני מאוד מעריך את המגמה החותרת לרציונליות".

 

הדוגמנית ג'יזל בונדשן היא אחת הדוגמניות המצליחות ביותר בעולם. בשנת 2013 היא יצאה בקמפיין נגד השימוש בפוטושופ ובעד המראה הטבעי; הדוגמנית טס הולידיי, שוקלת 117 קילו והיא פועלת לטובת חיזוק דימוי הגוף והביטחון העצמי של נערות ונשים ברחבי העולם; מדונה, האישה והאגדה, "העזה" להצטלם עם בית שחי שעיר כדי להעלות את המודעות לזכויות האדם. "המגמה הרציונלית" זוכה לייצוג של סלבריטאיות ומובילות דעת קהל, אך היא גם מיושמת בפועל על ידי נשים רבות, שפחות חשוב להן מה אחרים יחשבו.

 

"הבנות שלי צוחקת עליי שאני לא יודעת להתאפר", מספרת נטע דורון (47), בעלת משרד ליחסי ציבור ורשתות חברתיות מקרית אונו, "אני לא נועלת נעלי עקב וכמעט לא מתאפרת לעולם. אני לא שופטת אף אחת שהעולמות האלה של הקוסמטיקה מעניינים אותה, אבל אני באופן אישי מעדיפה להשקיע באימוני הפילאטיס שאני אוהבת ובלשתות הרבה מים כדי שהעור יהיה בריא. גם מבחינת תוכן, לקרוא על המסקרה החדשה שיצאה זה ממש לא מעניין אותי. נורא עצוב לי שחושבים שאם את אישה אז זה באופן אינטואיטיבי אמור לעניין אותך. אולי זה מגיע מתוך ערכים שגדלנו עליהם מגיל אפס בחברה. אני חושבת שצריך בימינו לגדל את הילדים לפי אג'נדות שהן נטולות מגדר, כך שכל אחד ואחת יעסקו ויעשו מה שמעניין אותם באמת, ולא במה שהחברה מצפה שהם יעשו".

 

לא יודעת להתאפר. נטע דורון

 

כמו בכל תחום, גם פה, אין רק שחור או לבן, אין טוב ורע. לינה (28) מבאר שבע, מעידה כי היא כן נועלת עקבים מידי פעם וגם מתאפרת באופן עדין; אבל את שיערות גופה היא החליטה להפסיק להסיר. "זה משהו שכן התחלתי כאמירה. נחשפתי לזה לראשונה כנערה בת 18, עתודאית שהתחילה ללמוד באוניברסיטה. בהתחלה זה היה רק ברמה התיאורטית, אבל אז גיליתי את זה גם ברמה הפרקטית. שם לראשונה פגשתי בנות שפשוט לא מסירות שיערות וגם לא מתנצלות על זה, זאת הייתה סוג של הארה בשבילי. בערך בשנה ג' לתואר החלטתי שגם אני מפסיקה להסיר את שיער הגוף, וזה היה לי מאוד כיף ומאוד טבעי, במיוחד כי הסביבה שבה חייתי התייחסה לזה לגמרי בשוויון נפש".

 

אך כאמור, העולם הוא מקום מורכב וזה לא תמיד היה כל כך פשוט: "אחרי הלימודים עברתי מהסביבה המאוד פתוחה ומקבלת של האוניברסיטה, לסביבה הצבאית, שהיא פחות מקבלת ומבינה את זה. אז זה כבר התחיל להיות יותר קשה".  מאז החליטה לינה להסיר ולגדל את שיערות גופה לסירוגין: "הייתה לי תקופה שחזרתי להוריד שיערות, בתקופה שאחרי החבר האחרון שלי ולפני שהכרתי את בעלי. הרגשתי שאני צריכה להוריד שיער כדי שמישהו בכלל יתעניין בי, כי ברגע שאת בוחרת לעשות דבר כזה בסביבה שהיא לא מקבלת ומכילה את זה, אז את בהכרח מוסיפה למאגר התסכולים והחששות לגבי הדימוי העצמי שלך עוד משהו".

 

בעולם שכולו מורכב מלחיצה על כפתורים סופר-נורמליים, לינה בוחרת מידי יום בעצמה על אילו כפתורים היא לוחצת, ועל אילו לא: "היום זה דבר שלא מעסיק אותי נורא. לעבודה אני לובשת תמיד משהו עם שרוולים, למרות שבזמן האחרון התחלתי לחפף בזה, ודרך אגב מסתבר ששום דבר נורא לא קרה. ואם בא לי לשים חצאית קצרה אז אני אעשה רגליים לפני זה. אני יודעת שאני יכולה להרשות את זה לעצמי גם כי יש לי את הפריווילגיה של זוגיות קבועה. אבל בסופו של דבר אני עושה מה שטוב לי באותו רגע, ואני שלמה עם זה".