עכשיו, מששקעה הקצפת על מאבק המילקי, וסיימנו להתרווח בכיסא בהנאה כשלמדנו מדו"ח הלמ"ס האחרון שאנחנו בסך הכול מרוצים מחיינו, למרות שהם קצת על הפנים. עכשיו אפשר להתפנות ולהסתכל לנתונים האלה ולבדוק איזה סיפור הם מספרים.

מוסדות המדינה וארגונים רבים אחרים שמנתחים ואוספים נתונים, נוטים להסתכל עליהם באופן אוניברסלי ולא להידרש לניתוחים נוספים: ערבים-יהודים, ניתוחי גיל, גיאוגרפיה וכן, גם הדבר המעצבן הזה שלרבים יש נטייה להמעיט בערכו: הניתוח המגדרי. כלומר: מה משמעות הנתונים לגברים ולנשים. במתכוון (או שלא), הנטייה הטבעית היא להביט על מספרים ונתונים כעל מספרים ונתונים. כלומר, כמה ולא מי. אבל מאחורי המספרים והנתונים נמצאים א/נשים וסיפורי חיים. כמה לא מפתיע שמאחורי הנתונים יש בני אדם.

המחאה החברתית של קיץ 2011 העלתה לסדר היום את יוקר המחיה. המחאה פקחה את עינינו להביט על המציאות שממנה מורכבים האוברדראפט שלנו, הקושי לסיים את החודש, שכר הדירה הגבוה, הקושי לחסוך, ולדרוש את המספרים כדי להבין מה קורה. כי המחאה החברתית של קיץ 2011 סיפרה את הסיפור של כולנו. וזה אותו סיפור שעולה מ"מחאת המילקי", או נתוני הלמ"ס שהתפרסמו לפני כמה ימים לרגל השנה החדשה. זה הסיפור של הקושי, ושל חוסר התקווה.

כן, את הנפגעת העיקרית

מדו"ח הלמ"ס האחרון (כאן) למדנו שאחד משבעה ישראלים הרגיש עני, שיותר מ-40 אחוזים ויתרו על חימום, על טיפולי שיניים. למדנו שהצעירים הישראלים, ששירתו בצבא, שנסעו לטיול הגדול, שחזרו ולמדו וסיימו תואר ראשון – הצעירים האלה לא רואים איך הם בונים עתיד בישראל. אבל אם נתעמק טיפה, ואם נחפור טיפה, ואם נתעקש למצוא את הניתוחים המתאימים, נוכל לחשוף את ההיבט המגדרי שמאחורי הנתונים האלה.

למשל, העובדה הידועה והמעצבנת הזאת, שפערי השכר בין גברים ונשים נעים בין 25 אחוזים ל-37 אחוזים. אז עכשיו יש מי שמתרווחת בכיסא ואומרת לעצמה, זו לא אני, אלה השכבות הנמוכות. אז יש לי חדשות בשבילך, גם התואר שהרגע סיימת בעמל רב ותוך כדי חובות וג'ינגולים בין מועדי הגשת עבודות לאוניברסיטה לבין מועדי המשמרות של המלצרות – התואר הזה לא מגן עליך מפערי השכר. על פי נתוני הלמ"ס, פערי שכר גבוהים במיוחד נמצאו בקרב בעלי השכלה של 16 שנות לימוד ומעלה (תואר ראשון ויותר).

יותר מכך, כמעט בראש כל (97%) המשפחות החד-הוריות עומדות נשים, רבות מהן רווקות (נתוני ביטוח לאומי). תחולת העוני בקרב המשפחות האלה היא כמעט רבע, לעומת 18.5% בקרב משפחות שבראשן עומד גבר.

יכול להיות שנתוני האבטלה זהים בין גברים ונשים, אבל נשים מועסקות במשרות נחותות יותר. עובדה: שני שלישים ממקבלי קצבת הבטחת הכנסה הן נשים. רוב משתכרי שכר המינימום הן נשים, בקרב משתכרי השכר הנמוך יש רוב לנשים.

נפגעת לא רק בעבודה, גם בפנסיה

אז מי דיבר איתנו על שוק חופשי? חופשי למי שאלתם? חופשי למעסיקים. הם חופשיים להעסיק במשרות חלקיות, במעמד של עובדות קבלן, בשכר מינימום. זה השוק החופשי.

ואל תשכחו שלמרות מהפיכת המעונות לגיל הרך שהובילה הממשלה, עדיין אין שום התאמה בין השעה שבה מסתיימות מסגרות החינוך לילדים (רכים ובוגרים יותר) לבין השעה שבה מסתיים יום העבודה של ההורים. וכך נאלץ אחד מההורים לצאת מוקדם יותר כדי לקחת את הילדים. ומי ההורה הגנרי הזה? אימא, כי אימא יש רק אחת. ואז אנחנו מפסידות את האפשרות להתקדם ולהשתתף בישיבות עבודה חשובות שמתקיימות, משום מה, בחמש בערב, ואנחנו מפסידות יכולת להתקדם ואנחנו גם מפסידות שנות צבירה לפנסיה.

אז אם מדברות על פנסיה, אז הנה הטיעון המנצח: הרי תוחלת החיים של נשים גבוהה יותר, תגידו, ובצדק, אז למה נשים מתעקשות לצאת לפנסיה מוקדמת יותר?

גם כי הן עובדות במשרות נחותות יותר שמשלמות פחות, וגם כי הניתוחים המגדרייים מוכיחים שבגילים מסויימים נשים וגברים משתתפים באופן שווה בכוח העבודה, אבל מה לעשות, ככל שנשים מתבגרות הן פחות אטרקטיביות למעסיקים, ולכן מגיל 50 ומעלה יש נטייה לשוק העבודה לפלוט את הנשים החוצה. וכך, ככל שעולה גיל הפנסיה, נשים נאלצות לחכות זמן רב יותר על הספסל ללא הכנסה, ללא עבודה, וללא ביטחון כלכלי עד שהן רשאיות לגבות את דמי הפנסיה שלהן.

אז בפעם הבאה כשידברו איתנו על מחאה חברתית, על פערים כלכליים, על אוברדראפט, על קושי לסיים את החודש – תזכרו שמאחורי המספרי יש בני אדם, ושרבים מבני האדם האלה הן אנחנו, בנות חווה. וכדאי שהמשקפיים האלה, המגדריות, יהיו המשקפיים שדרכן אנחנו רואות את החברה.

ועידת "נשים, שכר וקריירה" של פרויקט "שוות ערך" ואון לייף ב-10 בנובמבר 2014 תעסוק בנושאי מו"מ ושכר שווה, קידום, ניהול, נשים בשוק העבודה ונטוורקינג. להרשמה

kenes nashim_ad 9