מחקר אמריקאי שפורסם לאחרונה מצא ש-40% מהאימהות האמריקאיות הפכו למפרנסות יחידות או עיקריות של המשפחה שלהן. התגובות למחקר הזה לא אחרו לבוא: "התפוררות התא המשפחתי", "מטריד ומדאיג", "משהו השתבש נורא", "פגיעה חד משמעית בילדים שלנו" ו- "העובדה שהאמהות לא נמצאות בבית לגדל את ילדיהן קורעת את החברה לגזרים".

 

עוד באון לייף:

 

אלה לא היו דעות מבודדות. בשנים האחרונות, כותרות העיתונים בארה"ב נעות בין "אמהות עובדות גורמות נזק בריאותי לילדים שלהן", דרך "אמהות עובדות פוגעות בסיכויי ההצלחה של ילדיהן" וכלה ב"איך הפמיניזם מבזה נשים והורס משפחות". על פי סקר שנערך בשנת 2007 , 41% מאוכלוסיית ארה"ב הסכימו כי מגמת האמהות העובדות מחוץ לבית רעה לחברה. רק 22% האמינו שמדובר במגמה חיובית.

 

אלא שמחקר חדש שהושק לאחרונה מבית הספר לעסקים של האוניברסיטה היוקרתית הרווארד מראה כי אמהות עובדות רחוקות מלהשחית את חיי ילדיהן ואת החברה כפי שכמה מאיתנו היו רוצים להאמין. המחקר טרם פורסם, אולם כבר ניתן לספר ש- 50,000 מבוגרים מ-25 מדינות מפותחות נטלו בו חלק. הממצא העיקרי: נשים שגדלו עם אמהות עובדות לא רק שמרוויחות יותר מעמיתיהן לעבודה (כאלה שהאמהות שלהן נשארו בבית) אלא גם מחזיקות בסיכוי גבוה יותר לתפקידי מפתח במקום עבודתן.

 

 

בארה"ב, למשל, בנות בוגרות של אמהות עובדות מרוויחות 23% יותר מאשר אלו שאמהותיהן לא עבדו מחוץ לבית. מדובר על הכנסה שנתית ממוצעת של 35,474 $ לעומת 28,894 $. יותר מ -33% בתפקידי מפתח, בהשוואה לכ -25% מעמיתותיהן שאמהותיהן נשארו בבית. בכל המדינות בסקר, נשים שהאמהות שלהן עבדו מחוץ לבית הרוויחו 6% יותר מאשר בנות שגדלו עם אם עקרת בית. 21% בתפקידי מפתח, בהשוואה ל -18%.

 

בנוסף, המחקר גילה כי גברים שגדלו עם אמהות עובדות, השקיעו זמן רב יותר באופן משמעותי בילדים שלהם. בעוד שהמשכורות והתפקידים של הגברים שהשתתפו במחקר לא הושפעו כלל מהנוכחות או מהיעדרה של האם, מי שחונכו על ידי אמהות עובדות בילו זמן כמעט כפול בטיפול בילדים ובמשפחה מכאלו שגדלו עם אמהות עקרות בית - ממוצע שבועי של 16 שעות לעומת 8.5 שעות.

 

לא פחות מאושרים

הסיבות להבדלים בהשפעה של אמהות עובדות על עתיד ילדיהן קשורות קשר הדוק להסתכלות המדינה על החלוקה המגדרית המסורתית. על פי הניו יורק טיימס, "ההשפעה הייתה חזקה ביותר במדינות בהן היה פער גדול בדעות על תפקידן של נשים, כגון ארצות הברית וישראל, ובמדינות שבן העמדות לגבי תפקידי מגדר היו שמרניות יותר באופן כללי, כגון רוסיה ומקסיקו. ההשפעה הייתה קטנה ביותר במדינות בהן הייתה הסכמה רחבה יחסית לגבי נשים עובדות, כגון כל מדינות סקנדינביה".

 

קתלין מקגין, פרופסור בהרוורד ואחד ממחברות המחקר, מסכמת את הממצאים ואומרת: "אין מדיניות אחת או פעולה אחת שיכולה לחסל את פערי המגדר בעולם העבודה ובבית. אבל לגדול על ברכיה של אם עובדת מתקרב לכך מאוד".

 

יחד עם זאת, אין לפרש את המחקר כמתקפה על אמהות שנשארות בבית, אם מתוך בחירה ואם מתוך שיקולים כלכליים. מחברות המחקר מתעקשות להדגיש כי הן "לא מטיפות לכך שכל הנשים חייבות לצאת לעבוד או שאמהות שבוחרות להישאר בבית מגבילות את פוטנציאל הקריירה של בנותיהן, אלא שמתן ההזדמנות לילדים להכיר גברים ונשים שעושים מגוון רחב של דברים בעבודה ובבית יעזרו לילדים לראות יותר אופציות בחירה אפשריות בחיים העתידיים שלהם. המחקר שלנו מראה שכשאמא עובדת בשכר היא משפרת את מצבן של כל הנשים בעולם העבודה ומגדילה את מעורבותם של גברים בבית".

 

 

בניגוד לאמונה הרווחת, החוקרות גם מצאו ראיות לכך שלבחירה של האמא האם לצאת לעבודה או להישאר בבית אין השפעה משמעותית על מידת האושר של הילדים. "ילדים של אמהות עובדות וילדים של אמהות שנשארו בבית דיווחו על רמות שוות של אושר כמבוגרים - לא מאושרים יותר ולא מאושרים פחות".

 

בעצם, התוצאות מציעות לנו להימנע מדמוניזציה של אמהות עובדות ולחגוג את העובדה שיש יתרונות לכך שנשים שונות עושות דברים שונים. "אנחנו מקוות שהממצאים האלה יאתגרו את הסטריאוטיפים על "הפגיעה" של אמהות עובדות בילדיהן", אומרות חברות הדו"ח, "ויעזור לאמהות עובדות להרגיש בטוחות בכך שהן מעניקות תרומה חיובית לבנים ולבנות שלהן. בנוסף, אנו מקוות שממצאים יקדמו מתן כבוד לספקטרום הרחב של הבחירות שנשים וגברים עושים בבית ובעבודה".