יצא לי להכיר בנות רבות שמתמודדות עם פגיעה מינית שעברו. מתוך המפגש עמן התחזק לי הצורך לעשות סרט שהדגש בו יושם על ההשלכות של הפגיעה. תחושת האשמה, הפחד ממגע מצד אחד והרצון למגע מצד שני, הזיכרונות שצפים שוב ושוב, תחושת הבלבול בין טוב ורע, ומעל הכל השתיקה – והמחיר שלה.

 

שש פעמים: ככה זה במציאות

פעם ועוד פעם נאנסת גיבורת הסרט "שש פעמים", נערה שרק רוצה בקרבתם של הבנים מהשכונה. למה? "כי ככה זה במציאות"

לטור המלא

 

בנרטיב הישראלי, חיילים שנהרגים בשרותם הצבאי מקבלים מעמד של גיבורים ואפילו קדושים. וכך קובי, האח שאנס את אחותו – הופך במותו לגיבור. לעומתו נטע, הגיבורה האמתית של הסרט, שאינה יכולה לשתף פעולה עם האבל והמיתוס החדש, הופכת לחריגה ובודדה – בעיני משפחתה ובעיני עצמה.

 

לצערי, הנושא הוא אקטואלי מתמיד. בכל הפרשיות האחרונות, השאלה עולה -

האם אופק בוכריס, גיבור ישראל, הרבנים שפגעו, ראשי ערים וחברי כנסת ששמותיהם נזכרים בפרשיות - האם כל אלו עדיין נחשבים כאנשים גדולים וחשובים רק בגלל שהם במעמד מסוים? האם הגדולה שלהם והכבוד שלהם נלקח בגלל מעשה נורא אחד? האם בגלל שמישהו מת, הוא אוטומטית הופך לקדוש?

 

הסרט "לא קרה כלום"

 

בתהליך יצירת הסרט, "לא קרה כלום",התחדדה לי המציאות המורכבת אתה מתמודדות הנפגעות: יש מי שתבחר להתלונן, ויש מי שתבחר לספר למישהו אחד - החשיפה גובה מחירים אך ההשתקה גובה מחירים כבדים לא פחות. גיליתי שלא תמיד הנפגעת זוכרת את הפגיעה, או את כל פרטיה וכל אחת מאמצת מנגנוני הגנה שונים הפועלים באופן חזק ומשפיעים על חייה ובחירותיה. אך מעל הכל התעמקה אצלי ההבנה- שכל בחירה היא לגיטימית כשאת חיה עם מפלצת בארון. משהו שאני חושבת שלנו כחברה, קשה להכיל ולתפוס.

 

בתחילת תהליך העבודה על הסרט, בהנהלת בית ספר לקולנוע "מעלה" תמכו בבחירתי ואמרו – "את שוחטת פרות קדושות". המשפט הזה ומשמעויותיו ליוו אותי לאורך כל העבודה על הסרט. בסופו הבנתי שזה בדיוק הכוח של היצירה: לגעת בעצבים חשופים, להעלות נושאים לא מדוברים, שקל להשתיק אותם ואנשים מעדיפים לא לשמוע עליהם. היצירה מספרת את הסיפור האנושי, שכל אחד יכול למצוא את עצמו בו, והופכת נושאים קשים לנגישים יותר.

בחרתי בלימודי קולנוע, כי מצאתי שהמצלמה, הכתיבה, בימוי השחקנים, והשפה המרתקת הזאת, היא השפה שלי. היא השפה שבה אני יכולה להתבטא ולהעביר את הקול שלי.

 

בעיני, זה שיש מקום לאישה, בבית ספר לקולנוע עם אוריינטציה דתית, ליצור סרט שעוסק בנושאים לא פשוטים כאלה, זו פריצת דרך והתקדמות מבורכת.

 

אני מקווה שצופי הסרט יישארו עם השאלות הקשות, ואני מקווה שמי שנפגעה, ותראה את הסרט, תבין, שקודם כל היא חשובה.

 

הסרט "לא קרה כלום"

 

"לא קרה כלום" הוא סרט עלילתי שיצרה הבמאית מיטל מימון, בוגרת בית הספר לקולנוע "מעלה". במרכז הסרט נמצאת נטע בת ה-17, אשר מתבשרת שאחיה נהרג בצבא. על רקע האבל הכללי הנופל על המשפחה והקיבוץ בו היא מתגוררת, נטע צריכה להתמודד לא רק עם האבל, אלא גם עם הזיכרונות הטראומתיים שנצרבו בה מהיחסים עם אחיה.

הסרט בבימויה של מיטל מימון  יוקרן בערב חשיפת סרטי הגמר של בוגרי בית הספר לקולנוע "מעלה", שיכלול גם שיח על קולנוע נשי בהנחייתנירית אנדרמן ובהשתתפות רמה בורשטיין, ליאור אלפנט, יבגניה דודינה, אליאנה תדהר וליהי סבג.

האירוע יתקיים בסינמטק תל אביב ביום ראשון, 22.1.17 בשעה 17:00. הכניסה חופשית בתיאום מראש דרך כתובת המייל: shlomi@maale.co.il