מאגמה צ'אלנג': המיונים לקראת המסע לפורטוגל
מאות נשים בבגדים ספורטיביים הגיעו ביום חמישי האחרון ליער במצפה מודיעין, בלי צל של מושג מה מחכה להן. הן נרשמות, מקבלות חולצה שחורה עליה כתוב באנגלית "מאגמה צ'אלנג'" ומופנות אל עבר רחבה גדולה בעוד דיג'אית חביבה הופכת את ההמתנה ליותר נעימה. לא משנה לאן תביט העין, גבר אין בנמצא. מאוחר יותר ניתן יהיה לזהות שניים עמלים על ארוחת הצהריים, בזמן שהנשים מטפסות על חבלים וקירות.
צילום: איה בן עזרי
מסע מאגמה צ'אלנג' מתקיים זו השנה השלישית והוא מוגדר כ"מסע שטח לנשים פורצות דרך", שמשלב בתוכו גם תרומה לקהילה המקומית. בשנים הקודמות נסעו הנשים לאוגנדה ולארמניה. השנה ייערך המסע בפורטוגל. למעלה מ-600 נשים השתתפו בשלושת ימי המיונים שהתקיימו, מתוכן יבחרו רק 150 להשתתף במסע.
מסתבר של"מאגמה צ'אלנג'" אין גיל, מעמד או דת. למיונים הגיעו צעירות בשנות ה-20 לחייהן וסבתות שחצו את גיל ה-60; חילוניות ודתיות; יהודיות ומוסלמיות. כושרן הגופני נע על הסקלה שבין מדריכות כושר בשיאן לבין אלה שענף הספורט שהן מתמחות בו הוא צפייה בטלוויזיה. עבור חלקן מדובר במתנת יום הולדת בעוד שאחרות החליטו לפנק את עצמן. סיגל, בשנות ה-40 לחייה, מספרת שעכשיו, שלוש שנים לאחר גירושיה "ואחרי כל כך הרבה תשומת לב לילדים בא לי משהו בשביל עצמי".
צילום: איה בן עזרי
"אין לנו טייפקאסט", מסבירה יפעת יגר, שמנהלת את מאגמה ואת יום המיונים, "מגיעות לכאן נשים שונות, ממגוון מקצועות ומתחומי עניין שונים לגמרי וזה גם מה שיוצר בסופו של דבר את הכיף והגיוון במסע. ".
לאחר שיחת היכרות קצרה הבנות מתחילות בפעילות הראשונה - שיעור פילטיס בהדרכתה של מלכת הפילאטיס, דליה מנטבר. גם היא לקחה חלק במסע שנערך בשנה שעברה לארמניה, יחד עם קרנית גולדווסר וענת הראל.
צילום: איה בן עזרי
אחרי חימום של 10 דקות, הן מתחילות לעבור בין התחנות: תחנות קצרות - שתי דקות כל אחת, שנועדו לחמם קצת את הגוף ואת הנפש ותחנות ארוכות- 25 דקות כל אחת, שכללות מגוון פעילויות אתגריות, קבוצתיות, חלקן פיזיות וחלקן פחות.
קבוצה מספר 18, לעת עתה עם השם הזמני "חי", מגיעה לתחנה הראשונה שלה - תליית חולצות. בזו אחר זו הן מעבירות חולצות של מאגמה מחבל אחד לשני. לאחר מכן ינסו לקלוע חישוקים על מוט, לרוץ קשורות בחבל, לקלוע כדור וכו'. למרות שעוד לא עשו שיחת היכרות והן אפילו לא יודעות את הגילאים אחת של השנייה, המהירות בה המחסומים נשברו מפתיעה. מהר מאד הן מתחילות לתפקד כקבוצה, דואגות ומחזקות זו את זו. מאוחר יותר, בשיחה הראשונה שלהן כקבוצה, הן יבחרו את השם הרשמי "יאללה בלאגן" ואת השיר "כל מה שאת אוהבת" של גלי עטרי כהמנון.
צילום: איה בן עזרי
יהודית גל, סבתא בת 64, עובדת בהוספיס לחולים סופניים ביומיום. יהודית למשל, לא הסכימה לטפס על קיר הטיפוס. "כשהגענו אל הקיר אמרתי די, את זה אני לא עושה" היא מספרת, "הקבוצה הבינה וחלק מהבנות טיפסו על הקיר פעמיים ואמרו "הפעם זה בשבילך, יהודית!".
גל התגוררה בפורטוגל כתשע שנים וסייעה בהקמת בית הקברות היהודי. עבורה זו סגירת מעגל:
"הייתי שם הרבה שנים ובעלי הראשון גר שם, אבל החוויה של לחזור לשם כחלק מקבוצה, זה משהו שלא התנסיתי בו. "
לאורך כל היום מלוות את הקבוצות נשים שהשתתפו בעצמן במסע מאגמה צ'אלנג' בעבר וחוזרות על המנטרה : "היה מדהים, חוויה מטורפת". כולן מספרות על חוויה משמעותית ועל חברויות שיצרו לחיים מבלי להגיד פעם אחת את צמד המילים: "העצמה נשית".
שלומית, בשנות ה-30 לחייה, היא רופאה שהשתתפה בשנה שעבר במסע מאגמה צ'אלנג' לארמניה. השנה היא מגיעה לעזור למיין את המתמודדות. "מה זה העצמה נשית?" היא מתרעמת, "כשהגעתי לטיול אמרתי שאם מישהו ישתמש במושג 'העצמה' אני אתפוצץ. כל דבר שאני עושה מעצים או מחליש אותי ועשיתי כבר הרבה בחיי". בקיצור, במאגמה לא משתמשים בביטוי הזה וטוב שכך.
עבורה הטיול היה בעיקר יציאה מה-comfort zone שלה. "האתגר הכי גדול בשבילי היה דווקא האתגר האישי", היא אומרת, "בשלב הזה בחיים אנחנו בעיקר מוקפים באנשים שאנחנו מכירים ורוצים. כך שהאתגר הוא לא רק להסתדר עם נשים אחרות - אלא גם להפיק מזה את המקסימום".
לאחר תחנה או שתיים כבר ברור שאחד הקולות הדומיננטיים בקבוצה שייך לבת-אל חדד. חדד, בת 27, השתחררה לא מזמן מהצבא לאחר שרות של כמעט עשר שנים. היא מפחדת שגילה הצעיר דווקא יפגע בסיכוייה, אבל למרות זאת היא מלאת מוטיבציה והופכת למנוע של הקבוצה. כמובן שגילה הצעיר רק הועיל באחת מהתחנות: "היינו צריכות למשוך ג'יפ תקוע, לקשור אותו מקדימה ולמשוך, בזמן שעוד בנות דוחפות מאחור", היא מספרת, "זה היה קשה אבל מגניב".
צילום: איה בן עזרי
בין המשימות הפיזיות הנוספות עימן התמודדו המתמיינות היו גם הליכה על חבל, אומגה וקיר טיפוס. למרות זאת ליגר חשוב להבהיר: "הפן הפיזי הרבה פחות חשוב לנו והוא קיים רק כדי לבדוק את הדברים שבאמת מעניינים אותנו וקשורים בפן החברתי: היכולת האישית להיות בתוך הקבוצה, עבודת צוות, היכולת לתקשר וכמובן, מה היא מביאה איתה לקבוצה".
העלות הכספית של המסע לא קטנה - 2650 יורו, אבל נראה שהנשים שהגיעו לכאן כבר מחכות להזדמנות: "כלכלית זה לא קל, במיוחד כשאני סטודנטית, אבל יש חסכונות מהצבא וזה נראה כמו משהו ששווה להוציא עליו את הכסף". ליגר יש גישה ברורה בנושא: "כשגבר נוסע לחופשת סקי או לצפות במשחק כדורגל אף אחד לא נכנס לו לכיס, אבל כשאישה בוחרת להוציא את הכסף הזה על עצמה זה תמיד מפתיע. מתברר שעדיין יש משהו לא מובן מאליו בבחירה של אישה לעשות משהו לגמרי עבור עצמה".
גם אני מצליחה להשאיר בצד את הציניות. הפרגון בין הבנות, העזרה שהן לא מהססות להעניק על אף ההיכרות הקצרצרה ובעיקר האווירה הטובה, משכיחים את העובדה שבכלל מדובר בתחרות על מקומות ספורים. אולי עתיד המין האנושי טמון בעצם בחבורת נשים שדבר לא קושר ביניהן פרט לרצון שלהן לתת ולקבל ומעל הכל – ליהנות.
יום המיונים הבא של מאגמה צ'אלנג' מתקיים ביום שישי ה- 31 במאי. ההרשמה בעיצומה