"חתיכת זונה מטונפת וחוצפנית, אף אחד לא ביקש את דעתך המטופשת... את יכולה למצוץ לי אפנה אליך כמה שבא לי ישרמוטה מגעילה"
(א. שמיר , מתוך מסר פרטי ששלח בפייסבוק לפ', 16 פברואר 2015)

וידוי: חיכיתי לפעם הבאה שנשמע על אפרים שמיר, לפעם הבאה שיתנשא על מזרחים, על להט"בים, על נשים או על כל מה אחר, ולא התאכזבתי.

אפרים שמיר בפייסבוק

זה לא חדש ששמיר הוא גס רוח, מזרחופוב, חרדיפוב והומופוב שמנבל את הפה באופן חופשי ובגלוי. מספיק לקרוא את הטיימליין שלו כדי לראות שהתבטאויות כמו "מפגר" ושאר פנינים הן עניין שבשגרה.

העניין הוא ששמיר מרבה לטען לעליונות תרבותית, בעיקר על מזרחים ודתיים אבל גם על הומוסקסואלים. להלן מבחר מייצג מהתבטאויותיו:

הערבים היהודים הם ערבים כמו החמאס, חיות פרא נבערים אבל מאוד רוצים את אחדות העם או במילים אחרות: שכולם יהפכו לבהמות כמוהם". (א. שמיר, Ynet, 25.5.15)

"אנחנו הולכים ונהיים מדינת עולם שלישי, הולכים והופכים לערימת זבל. [...] אנחנו הולכים להיות עוד מדינה ערבית מהסוג הנחות ביותר[...]. אנחנו על גבול של פח זבל תרבותי וחברתי. אוכלוסייה חרדית מנצלת את האוכלוסייה החילונית כדי להחזיר אותנו אלפי שנה אחורה. הם מייצגים עם רקוב, מפגר, מרושע ואלים". (א. שמיר, מיינט, 24 באפריל 2014)

"ומה עם הפדופילים והנקרופילים, למה הם לא כלולים?". (א. שמיר על ערוץ מאקו גאווה ללהט"ב, 4.5.12)

ואולי כל עוד יצירתו של שמיר נשארת על הפדסטל והוא על זרי הדפנה יש הצדקה להתנשאות התרבותית שהוא מפגין? אז הבה נפנה אל כתיבתו זרקור. במיוחד שיר מסוים שלו, המלווה בקליפ הולם,  משך את תשומת ליבי. המדובר בשיר "אתה משגע אותי" איי שם משנות התשעים, ככל הנראה מהאלבום "סוף סוף גשם" (1993).

בקליפ לשיר נראות שלוש נשים עוסקת בגיהוץ וקלדנות (עניין בעייתי לכשעצמו, אבל זה לא העניין) לרגע מפתיע אותנו הגילוי ה"מבדח" שאחת מהן מתגלה כשמיר עצמו לבוש כמו אישה. הקונספט העיקרי של הקליפ הוא ששמיר "השובב" גוהר על הנשים נגד רצונן, מרים אותן בזרועותיו תוך שהן מרביצות לו ומבטאות את סירובן למגעו ולחיזוריו באופן פיזי מופגן.

הווידאו מגוחך במקרה הטוב, ודי מדהים באופן כללי. ספק, כך יש לקוות, שהיה עובר בימינו ולא רק בגלל האנכרוניזם ודלות ההפקה, אלא כי היינו רוצים להאמין שהנורמות החברתיות התקדמו מאז, שתקיפה מינית ברמת המעשה המגונה וחרף סירוב מוצהר, כבר נחשבת בימינו לחמורה.

זה לא הכל כמובן. למחזה האבסורדי מצטרפות גם המילים שכתב שמיר, שהקליפ הוא בסך הכל המחשה שלהן:

כל יום אתה מצלצל אלי
ומטריד אותי בטלפון
אני לא אוהבת אותך ודי
אתה ממש כמו עצם בגרון
כמה פעמים אפשר לומר
שתעזוב אותי במנוחה
וחוץ מזה, יש לי חבר אחר
ואוי לך אם הוא יתפוס אותך

המילים האלה מפלילות, עדות להטרדה, שגם אם לא התרחשה במציאות, מסתבר ששמיר סבור שהיא משעשעת, או לכל פחות היא בעיניו בגדר חיזור לגיטימי ושובה לב שהוא לא מתבייש להציג בפומבי. האמת היא שמדובר יותר במשהו שמגיע מהמשפחה של הביטוי "רצח על רקע רומנטי". בהמשך השיר מגיעה ההטרדה עד כדי מעשי חבלה:

אתמול בחור אחד הזמין אותי
לצאת איתו לסיבוב בתל אביב
אבל אתה הוצאת את האוויר
מהצמיגים באוטו של אביו

הדוברת בשיר מסיימת בפניה נואשת אותה שמיר שר בעליזות, אולי שמע אותה במציאות ושעשעה אותו כל כך שבחר להנציח אותה בשיר:

אתה משגע אותי
אני לא יכולה יותר

אתה משגע אותי
אז תרד ממני ודי

לא מדובר בסתם מילים שאבד עליהן הכלח, נורמות שהשתנו, או "רוח התקופה" שחלפה זה מכבר, כי עובדה שבשנת 2011, במקום שיגנז במבוכה, יצא חידוש לשיר באלבום "אפרים שמיר וגנבי הזמן". כלומר שמיר עדיין עומד מאחורי המילים המפלילות הללו. זאת תוך שכינה נניח, את אייל גולן, "ערס" ו"מפוקפק" (ynet, 26.05.14) כשיחסו שלו עצמו לנשים נחשף פה כיותר מבעייתי. כמובן שלא שכחנו לו גם את "נכון את יפה" שהילך אימים על ירדנה ארזי בזמנו (כך לדבריה).

אפרים שמיר

זה אולי טרחני וצפוי להגיד שהתנהגותו של שמיר, הקללות, ההטרדה המאיימת במציאות ובשיר לא מתיישבת עם הביקורת שהוא מעביר על אחרים, אבל אולי לפחות נוכל להשתעשע מהפער המגוחך הזה, שכן המוסר הכפול זועק לשמיים, את חוסר המודעות העצמית אין לאן להוליך. פשוט אניח כאן את המילים שכתב שמיר בעצמו לאתר "צו פיוס":

"עכשיו נוכל לקרא באופן עמוק יותר את אמירתו של הדלאי לאמה: "חמלה אמיתית אינה רק תגובה רגשית, אלא התחייבות ברורה, המבוססת על הגיון". וכבר אמר רבי עקיבא: "ואהבת לרעך כמוך". בעיני אין זה צווי או המלצה, זהו פשוט תיאור מצב. יכולתם של בני אדם לאהוב את הזולת הוא בדיוק כגודל יכולתם לאהוב את עצמם. היכולת שלי, שלך לגלות חמלה כלפי אחרים היא בדיוק כפי יכולתנו לחמול על עצמנו. להכיל ולחבק את המגרעות שלנו...

יצירתו של שמיר והתנהגותו, אולי גם אישיותו, חושפות את המוסר הכפול שנהוג כלפי אוכלוסיות מסוימות. ההתנהגות שלו היא מסמך חברתי מרתק, לא פחות מזה שהוא מתיימר לחשוף בהתבטאויותיו, החושף את הצביעות שמרשים לעצמם פלגים מסוימים, הפוסלים מתוך תחושת עליונות בלי לראות את עצמם. בין היתר, אם שמיר רמז שלהט"ב הם סוטי מין הרי שנחשפת פה ערוותו שלו. נסכם באמירה הצפויה: הפוסל במומו פוסל, או אולי כמו שאומרים: תסתכלו על שמיר ותראו אותנו.

עינב בר היא כותבת וסופרת, מרצה למיניות ומגדר בקולנוע פופולארי, דוקטורנטית לקולנוע במיל', בעלת הבלוג ע' קווירית

תגובתו של אפרים שמיר:

"קראתי  את הכתבה שפרסמתם,ואני ­שמח שניתנה לי האפשרות להגיב. נכון, אני משתמש הרבה בשפה בוטה וגסה וכן, אני בעד הפרדת הדת מהמדינה.  את הסטטוסים שלי אני מפרסם בדף הפרופיל שלי בפייסבוק אבל כיוון שאינני עיתונאי או פובליציסט ודף הפרופיל שלי הוא לא עיתון ,לא חלים עלי חוקי האתיקה כמו על עיתונאי או על עיתון, אני לא מחויב לא באיזון ולא בעידון.

אם כתבתי פוסט שמבקר איזו "שטות" שפורסמה במדור הגאווה במאקו, זה לא הופך אותי אוטומטית להומופוב, בדף שלי מתפרסמים הרבה פוסטים שדווקא תומכים בזכויות ההומוסקסואלים.  אם אדם כתב ביקורת על שטויות שנאמרו או נכתבו על ידי אישה האם זה אוטומאטית הופך אותו לשונא נשים?  ואם אני מפרסם פוסט שמגנה רצח שביצע חרדי באישה צעירה במצעד הגאווה אז למה זה הופך אותי ? אם זמר "מזרחי" מעלים 6 מיליון שקל ואני מפרסם פוסט ביקורתי בעניין, זה הופך אותי לשונא מזרחיים? האם תרבות השקר הפוליטיקלי קורקט השתלטה עלינו לגמרי ואסור להגיד את האמת?  ביקשתי מחברי בפייסבוק לשלוח לי דוגמאות/עובדות בנוגע לתרומתם של העליות מארצות ערב לעומת העליות מארצות אירופה לתרבות מדע אומנות, הספורט וטכנולוגיה בישראל, העובדות לא היו כייפיות אבל האם זה הופך אותי לגזען? באותה מידה אני מפרסם פוסטים רבים נגד אפליה ונגד  תופעות הגזענות האמיתיות שקורות בארץ אבל למה להתייחס כש המשימה היא "לכסח את שמיר"?

כהוכחה לאופי השוביניסטי שלי היא מנתחת את " נכון, את יפה" ו"אתה משגע אותי"? שירי פופ  הם לא המניפסט האישי של זה שכתב אותם, שיר שנכתב על ידי אדם בן 20 לא משקף את המציאות שלו כשהוא בן 65, זה כמו לבוא בטענות לצילומים הישנים  שלך. אני שמח שמאות אלפי אנשים אוהבים את השירים שלי,אולי זה  מזכיר למאזינים את עצמם  בסיטואציה דומה בגיל הזה, כולה בן 20 קנאי עם לב שבור שביטא את רגשותיו בשיר בזמן אמת, מה לא בסדר? אותו הדבר בקשר "לאתה משגע אותי" שהוא יותר מערכון משיר, אבל זה עניין של טעם וזכותו של אדם לא לראות בו את ה"דחקה"  אבל לנתח דרכו את אופי המחבר או הזמר זה ממש אבסורד. בנוגע לקליפ של השיר, אפשר לבוא בטענות  רק לצוות הכותבים  המיתולוגי של זהו זה, שכתב, צילם וביים את הקליפ החמוד הזה, אני משתתף בו בכייף,  בתחושה שלי הכותבת בחרה לנבוח על העץ הלא נכון".