זה התחיל מעדכון עגום בפייסבוק ובטוויטר של גורי אלפי, "מצב האומה תרד מהאוויר כבר בשבוע הבא. למה?? התשובות אצל הזכיינית. וכן...זה הניסוח הכי מעודן ולא מתלהם שמצאתי".

 

בהתחלה היה נדמה שזו סתם בדיחה גרועה, כמו זו שצופי מצב האומה זורקים לחלל הסלון במהלך כל תוכנית: "יו, הם צחקו על אלוהים, עוד יורידו אותם בסוף. חה, הם העליבו את חליפת הטרנינג של ליברמן, זהו. עכשיו בטוח יורידו אותם". אבל תוך זמן קצר, במקביל לעליית דיווחים בכלי התקשורת על רקע תגובות זועמות ברשתות החברתיות, לא היתה ברירה אלא להכיר בעובדה – מדובר באמת. התכנית מצב האומה יורדת מהאוויר כבר בשבוע הקרוב, בשיאה של עונה שעומדת על כ-30 אחוזי רייטינג, ורגע לפני הבחירות. הסיבה אגב, לפי הזכיינית רשת היא בעיות שיבוץ. פשוט אין איפה להכניס את "מצב האומה" יותר.

  

זו השעה, אתם מבינים. תעמולת הבחירות תשודר ב23:00, ואין, פשוט בשום פנים ואופן לא נמצא מקום, ככה פתאום, להמשיך ולשדר את תוכנית הסאטירה האחרונה שנשארה לנו כאן. זה פשוט עניין של תזמון.

 

גורי אלפי - הכל התחיל מסטטוס בפייסבוק.

צילום: מתוך הפייסבוק של מצב האומה

 

 

לראות מצב האומה ולא להאמין שהם אמרו את זה עכשיו

 

נכון לכתיבת שורות אלה, מכבש הלחצים ברשתות החברתיות שהופעל על רשת גרם לה למסור שהיא בוחנת אפשרויות למצוא פיתרון. אז על מה כל הרעש? על מה הכעס? יש עוד תוכניות שעושות צחוק ממה שהולך פה, אז מה הבעיה? אילוצי לו"ז זה אילוצי לו"ז, צריך שיהיה פה סדר, הרי זו שנת בחירות.

 

אז זהו, שלא. יש תוכניות אחרות שעושות צחוק, נכון. אם לציין שתיים מהן, בובה של מדינה וארץ נהדרת עלו רק השבוע ומי יודע איך תראה העונה שלהן, ולמען האמת, לא מדובר בסאטירה מובהקת ובטח שלא מספיק חריפה.

 

מצב האומה אולי לא תכנית הסאטירה המושלמת, אבל החומרים הכתובים שלה מוגשים באופן שלא מסנן ולא מייפה את המציאות, אלא נותן לה פרשנות חדה ומגחיכה, לעיתים עד כדי כך שהצופים בבית מתכווצים בכיסא באי נוחות. בין אם זה על מפלגת הליכוד ביתנו או אפילו התייחסות לאלימות במשפחה בקרב העדה האתיופית. הפאנצ'ים של חברי הפאנל גוררים מהצופים תגובות של "וואי, הם לא אמרו את זה עכשיו". וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים.

 

בין הפאנצ'ים שמעבירים ביקורת נוקבת על ענייני השעה, אירוח של אנשי ערוץ 10 לפני שניתנה הכרעה בעניינם דרך הדינמיקה שוברת המסגרת שבין משתתפי הפאנל, מדובר בתוכנית רלוונטית, שמתרעמת על עוולות המדינה או לפחות מאירה אותן בעוד זווית עבור מי שפספס.

 

 

חתול שורט שמעיר מנמנום על הספה

 

בתקופה הקריטית של לפני הבחירות לראשות הממשלה, לא רק שמצב האומה יכולה לנפק את החומרים המובחרים ביותר, זו חובתה כלפי הצופה. הרי אנחנו כבר מופצצים במסרים מכל כיוון, התעמולה כבר בכל פינה, עכשיו פשוט צריך שמישהו ידבר על זה, יצחק על זה, יבקר את זה. 

 

אם על העיתונות נאמר שהיא כלב השמירה של הדמוקרטיה, אז הסאטירה היא החתול ששורט ומעיר אותנו מהנמנום האדיש על כורסת הטלוויזיה. כלי התקשורת אמורה לתת לנו סיקור הוגן, וטורי דעה ופרשנות. איתם הסאטירה ובמיוחד הסאטירה הפוליטית, גורמת לנו להיחשף לצדדים "האפלים", או יותר נכון המביכים, הראויים לזעקה, בחברה שלנו. תפקידה לגרום לנו לצחוק, לפני שאנחנו מתחילים לצעוק.

 

לו היינו חיים באי ירוק בים, מילא. אבל אנחנו מדינה קטנה, מוקפת דיווחים. רובנו זוכרים שבין הדברים הכי מנחמים במלחמת המפרץ היו "זהו זה" ו"העולם הערב". כל דרמה מדינית וביטחונית (לא עלינו) צריכה את האיזון הביקורתי המגחיך שלה. ומה היא מערכת בחירות אם לא דרמה? כזו שאמורה לשנות את עתידנו, להשפיע על מהלך חיינו ברמת הפרט וברמת הכלל?

 

פאנל מצב האומה: גורי אלפי, ליאור שליין ועינב גלילי (חסרה אורנה בנאי)

צילום: יח"צ

 

הדרמה הזו חייבת לקבל סיקור חדשותי, כי אנחנו רוצים להיות מעודכנים. הדרמה הזו חייבת לקבל תשדירי תעמולה, כי זה החוק. הדרמה הזו חייבת לקבל ביקורת, זה צד נוסף וחיוני שמשמר את חיוניותה של הדמוקרטיה, ויצא שמי שנותנת אותה בשנים האחרונות, היא מצב האומה.

 

אז מה בעצם יקרה עכשיו? מה נראה? שוב ריאליטי? שוב תכניות מטמטמות את המוח שיעשו לנו נעים אבל בשום פנים ואופן לא יעודדו אותנו לחשיבה עצמאית? מישהו ברשת צריך להבין שלסאטירה יש ערך. היא ליצן החצר שלנו, זה שעף מתחת לרדאר אבל מביא את האמת. לרוב בחיוך, אם מסתכלים מקרוב, הוא פשוט קצת מר.

 

אז מצב האומה לא תרד לגמרי, זו רק העונה שקוצרה. היא תחזור לעונה נוספת, ברגע שיימצא לה מקום שוב. כלומר, אחרי הבחירות. כלומר, כשההתרחשות שדורשת ביקורת והתייחסות תסתיים. השאלה היא אם בשלב הזה עוד יישאר לנו כוח בכלל לצחוק.