מאת: אביטל מימון , 08/04/2024

"כאומנית מחאתית, עד ל-7.10 ציירתי בעיקר תמונות העוסקות בשחרור בעלי חיים. מאותו היום משהו השתנה" מספרת יפית סרנגה, יוצרת באומנות ובפילוסופיה. "הכאוס והחרדה שמילאו אותי גרמו לי לקיפאון, והמראות שנחשפו מיום ליום החדירו בי בהלה, חוסר אונים ובעיקר כעס ועלבון תהומיים. במשך שלושה שבועות לא הצלחתי לצייר ולו כתם אחד על הבד" היא מסבירה.
אז, קיבלה יפית 'קול קורא' מגלריה בן עמי בתל אביב, שהקימה תערוכה חשובה במיוחד בגלרייתThe 4th Wall  בברלין, כשנושא התערוכה הוא 'מכתב לעולם' (אוצר: דורון פולק). "היה לי ברור שזו תערוכה שאני צריכה להשתתף בה. לקח לי זמן לגבש בתוכי את מה שיש לי להגיד. לבסוף ריכזתי את כל הכעס והעלבון למבט אחד חודר ועמוק, בדיוקן אחד של אישה יהודייה בשם JewishToo#"."

יפית מאתגרת בציוריה את הצופים להתמודד עם מציאות, שלעיתים קרובות אפופה באי-נוחות. בימים אלו היא מציגה את הדיוקן "#JewishToo"  בגלריית The 4th Wall בברלין. "זהו דיוקן הנושא עימו את כובד ההיסטוריה והתקווה להבנה והזדהות. הוא מייצג את האמונה שלי, שקובעת כי אומנות יכולה להיות מדיום שדרכו גם אישה שותקת יכולה לדבר. מול הכחשה גלובלית ולגיטימציה להנמכת ערכן של לנשים יהודיות, ציור זה הוא עמדה מתריסה להכרה והתייחסות מוסרית. מבטה של האישה נושא את עול הדורות, כאב ההווה והתקווה לעתיד טוב יותר", היא מסבירה.

היצירה חמלה – מאפשרת לאור להיכנס של האומנית והציירת יפית סרנגה, צילום פרטי

בהצהרת האומן של יפית בתערוכה בברלין היא כתבה, בין היתר: "בלב הקונפליקט הנוכחי בעולם והסבל האנושי, האומנות שלי היא תגובה פנימית למשוא פנים של העולם כלפי יהודים ובעיקר של הקהילה הפמיניסטית בעולם. כיוצרת באמנות ופילוסופיה העבודה האומנותית שלי אינה מסתכמת בציור אסתטי, אלא זו חריטה מוחשית של זעקה נשמתית. מלחמת חרבות ברזל בישראל היא רקע נוקב ליצירתי הנוכחית, שבה באים לידי ביטוי הקונפליקטים הפנימיים והחיצוניים המעצבים את התודעה הקולקטיבית שלנו".

לדבריה, הדיוקן  JewishToo# אינו ציור פשוט. "זהו נרטיב - מכתב שקט אך חזק לעולם שבו אני מציגה אישה עטויה בדגל ישראל. מבטה הוא מאגר קשוח של סיפורים שלא סופרו, הבעתה משלבת חוסן לאומי יחד עם רגשות של פחד, סבל, צער עמוק וחוסר וודאות. הביקורת ביצירה משקפת את כוחן של הנשים בעולם להתנגד לזוועות האלה יחד עם האשמה על אדישותו של העולם לסבלן של נשים יהודיות בפרט".

יפית מציינת כי דיוקן זה הוא יראת כבוד והשתתפות עמוקה בסבלן של הנשים היהודיות שסבלו, ועדיין בימים אלה סובלות את הבלתי ניתן לתאר. "לכל הנשים שנאנסו ב-7.10.23 כחלק מאקט מלחמתי וכעת צריכות להתמודד עם הכחשה עולמית. לכל החטופות מטבח ה-7.10.23 שצריכות להסביר כמה הן סבלו בשבי ואם נגעו בהן או לא. לכל הנשים היהודיות שנרצחו ב-7.10.23 בהתעללות לאחר שאבריהן נחתכו, חתיכה אחר חתיכה, וגוף האישה המבותר הפך לסמל להשמדה העתידית של העם היהודי בידי המרצחים. לכל האימהות שילדיהן וילדותיהן בצבא ולא עוצמות עין ונדרכות לכל דפיקה בדלת. לכל הנשים היהודיות באשר אתן בעולם שצריכות לסבול אנטישמיות ולהסתיר את המזוזה המוצגת בפתח בית יהודי כדי שלא ירססו להן כתובת נאצה מחוץ לבית. לכל העולם שמעז לראות אותנו שוות פחות ולתת לזה איזושהי לגיטימציית 'הקשר'".

יפית, בעלת תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת בר אילן, ותואר ראשון בתקשורת וניהול מהמכללה למנהל, ומכהנת כסמנכ"לית שיווק בחברת ההייטק קומטל ישראל. היא נכדה למשפחת קצבים ובעשור האחרון פעילה למען שחרור בעלי חיים. בימים אלו יצא לאור ספרה "וחך, אוכל יטעם-לו" (הוצאת צמרת), ספר עיון בפילוסופיה, הנמכר בחנויות סטימצקי ועוסק בסוגיות פילוסופיות שונות הרלוונטיות במיוחד לעידן המודרני התעשייתי.

יפית מגדירה את עצמה כציירת מחאתית. "אני ציירת ריאליסטית ומאמינה שלאומנות יש כוח אמיתי לעורר ביקורת ובעיקר להציג לאנשים מראה, כך שבתוך תוכם הם מסתכלים על הציור ומבינים את המסר. אני חשה שזו שליחות גדולה שאני רוצה וחייבת לבצע, ושזכיתי ביכולות יצירה והבעה גבוהות כדי שאשתמש בזה לעשות שינוי מהותי בעולם, שבו הטכנולוגיה מתקדמת יותר מהר מהמוסר ואנשים כבר אינם חשופים למושא הפגיעה שלהם, ומטילים את האחריות על סבלו של הזולת רק על מי שמבצע את ההתעללות בפועל ולא על מי שמזמין או מעודד אותה. זהו צו השעה לעסוק בקידום מודעות להשפעות בחירותינו, ובחירות המזון שלנו הם חלק מהותי במסע שלנו לחברה מתוקנת המורכבת מאנשים טובים יותר".

הסופרת והאומנית יפית סרנגה, צילום Q Elit

הקשר בין אכילת בעלי חיים לאלימות בחברה הוא מורכב ורב ממדי, אבל הצורך שלה כאומנית שחווה מלחמה הכוללת מראות של טבח ואלימות הוא להבהיר שיש קשר בין השניים, שעלינו לשקול מחדש את הערכים עליהם התזונה שלנו מתבססת ולקחת אחריות על השלכות הבחירות שלנו, כי כשאנו נותנים לחמלה להיכנס – שם נכנס האור.

בהשראת טענה זו ציירה ציור בשם "חמלה – מאפשרת לאור להיכנס", המוצג בתערוכה "נשים בחרבות ברזל" (אוצר: שוקי כהן) שהושקה השבוע בגלריית בית חיל האוויר בהרצליה. כל הציורים מוצגים למכירה כאשר 75% מהמכירה יועבר לנפגעי פעולות האיבה. יפית מתארת ש"הציור מציג אישה ופרה, כשאור נכנס ומוטל עליהן מצד אחד והחיבור ביניהן חומל ונעים. בציורים שלי אין אלימות או מראות קשים. חשוב לי להביע רגש, לעורר מחשבה באופן אסתטי, ואם הצלחתי כך לעורר מודעות ולגרום לשינוי לטובה – זכיתי".

תגיות , ,