קבלו את הנשק החדש של יפן במלחמה נגד תקיפות מיניות: אפליקציה בשם Mimamotchi שתתריע למשתמשות באמצעות הודעה לטלפון אם הן עומדות להיכנס לשטח בו התרחשו בעבר מקרים רבים של תקיפה מינית.

האפליקציה נוצרה ועוצבה על ידי המשטרה ביפן והושקה לציבור הרחב בחודש שעבר.  מטרתה, כך לפי ההודעה הרשמית של המשטרה לעיתונות, היא לסייע בשמירה על ביטחון נשים וילדים ברחובות.

מדובר באפליקציית חינם המבוססת על טכנולוגיית GPS שמאתרת את מיקומו של המשתמש. מי שמוריד אותה יכול לשנות את הגדרות הרדיוס לפי רצונו (בין 5 ק"מ עד 100 מטר) ולקבל תשובה לשאלה מתי בשנה האחרונה בוצעה באזור תקיפה מינית.

אפליקציה יפנית נגד אלימות מינית

כל עבירות המין המדווחות נמצאות בנתוני האפליקציה, ואזורים עם ריכוז גבוה במיוחד של עבירות כאלה באדום במפה. חוץ מלשלוח הודעת אזהרה למשתמשים, האפליקציה מאפשרת להם להשמיע צלצול אזעקה ולהתקשר למשטרה בנגיעה קלה על המסך.

"אנשים רבים נוטים להסתכל על עבירות מין כמו על בעיה של מישהו אחר, אבל אנחנו רוצים שהם ילמדו על הרשומות של הפשעים הללו ויהיו מודעים יותר למניעת הפשע", אומר יזם האפליקציה, מסקו צורו, המפקח במשרד לקידום ופיתוח קהילה בטוחה ומאובטחת במחוז פוקואוקה באי קיושו.

אפליקציה יפנית נגד אלימות מינית

כמובן, המפקח הנכבד עם הכוונות הטובות לא המציא שום דבר מיוחד. אפליקציה דומה כבר הושקה בבנגלדש, מדינה בה כ-10% מהגברים מודים כי הם אנסו אישה לפחות פעם בחייהם, לפני למעלה משלוש שנים וסביר להניח שגם שם היא לא פתרה דבר ובוודאי לא הפכה את המרחב הציבורי לבטוח יותר עבור נשים וילדים.

אחת לחודשיים קם איזה גאון עם המצאה מבריקה: מכנסי פטנט למניעת אונס, אקדח בקופסת תכשיטים מיוחדת, גאדג'ט חדשני שמתחבר לסמארטפון ומבטיח גם להבריח את האנס, גם לצלם אותו וגם לדאוג שהמשטרה תגיע מהראיכשהו, כל ההמצאות האלה שמושקות ברעש תקשורתי גדול לא מביאות מזור לנשים שמסתובבות ברחובות ובוודאי שלא מקטינות את ממדי האלימות המינית שהן סופגות. במקרה הטוב, הפטנט החדש לא מזיק אבל בטח לא מועיל. במקרה הרע, כמו באפליקציה הספציפית הזו, הנזק הפוטנציאלי אפילו גובר על התועלת.

ראשית, כמו כל יתר ההמצאות שקדמו לאפליקציה הזו, התוצר העיקרי שלה יהיה האשמת הקרבן. אם לא הורדת את את האפליקציה - למה לא הורדת אותה? את רוצה בכוח להיאנס? אם הורדת אותה - אז למה לא הפעלת אותה? אם הפעלת אותה - למה לא הקשבת להודעת ההתרעה שהיא שלחה והלכת בכל זאת ברחוב "אסור"? ואם כן בחרת בדרך חלופית ובכל זאת, "באורח פלא", עברת תקיפה מינית - אז מה לבשת? כמה שתית? למה היית לבד? למה בכלל להסתובב ככה לבד בשעה כזאת? וכו' וכו'. אין גבול ליצירתיות של אנשים בבואם לשפוט קרבן של אלימות מינית ויש להם צורך עז למצוא אשמים נוספים מלבד התוקף. האפליקציה הזו פשוט תסייע להם במובן של "הנה, נתנו לך דרך למנוע את הנורא מכל ובחרת להתגרות במזלך. שאי בתוצאות".

רחובות מסוכנים לנשים

מעבר להעצמת האשמת הקרבן שהאפליקציה הזו מציעה לכל דורש, היא מבוססת על הרעיון המטופש להפליא לפיו ישנם אזורים מוכי אלימות מינית וישנם כאלה שלא. מתקיימת כאן התעלמות גורפת מהסטטיסטיקות ומהעובדות שמגובות מחקרית שוב ושוב. ב- 80% ממקרי התקיפה המינית הקרבן מכיר את תוקפו, כלומר לא מדובר באנס שקופץ מהשיחים על טרפו. ביתר המקרים בהם כן מדובר על אלימות מינית מיד זר גמור במרחב הציבורי, זו מתקיימת בכל מקום - חיי הלילה (בארים, פאבים, מסיבות), פארקים וגינות ציבוריות, וכן, גם באמצע הרחוב אבל לא דווקא בלילה כפי שנוהגים רבים לחשוב ולא ב"רחובות ספציפיים". ישנם כמובן אזורים מוכי פשע (כל סוגי הפשע, לאו דווקא אלימות מינית) אולם תקיפה מינית בהחלט יכולה להתרחש ומתרחשת בכל מקום. לסמן מקומות ספציפיים כ"מוכי אלימות מינית" אומר בהכרח שכל המקומות שלא סומנו ככאלה הם פחות מסוכנים. ההבחנה הזו גם מטופשת וגם מסוכנת.

כשמסמנים טריטוריה - שכונה או רחוב או אזור- כאלים, בעצם מציבים מעין איקס אדום על האזור הזה, תוחמים אותו כגטו, מדביקים עליו סטריאוטיפ וקוראים לציבור להימנע מלפקוד אותו. זה לא הוגן כלפי דיירי האזור וכלפי בעלי העסקים בסביבה.

אבל נניח לרגע שאין לנו ענין כלל באלה שמתגוררים ומתפרנסים באזור וכל מעייננו נתונים לביטחון הנשים ולא אכפת לנו להטיל כתם על "שכונת התקווה" או "כפר שלם" או שיכון ד'" ונניח שהאפליקציה עובדת לתפארת וכל הנשים מורידות אותה וכולן נמנעות לחלוטין להיכנס לאזורים הללו- מה יקרה?

ובכן, זה די פשוט - התוקפים יעברו לאזור אחר. הרי האפליקציה לא הורגת אותם, היא גם לא מחנכת אותם מחדש. הם שם, הם קיימים והם יהיו שם כל עוד חינוך גברים יישאר כפי שהוא. במקרה הכי טוב שלה, אם היא תעבוד לתפארת, היא תזיז אותם ממקום למקום ולא ברור לי איך אונס ברחוב דיזינגוף נעים יותר מאונס ברחוב סלמה.