ג'ניפר קמפבל, אמא לשניים ובעלת עמוד לקידום תזונה נכונה, בריאות וכושר לאימהות, העלתה לפני מספר ימים לרשת תמונות שלה לפני ואחרי הלידה האחרונה שלה.

אנחנו רגילות לראות תמונות כאלה – בין אם אלו תמונות פפארצי של מפורסמות אחרי לידה שמופיעות במדורי הרכילות או אם אלו נשים אחרות אשר מכריזות לעולם שעכשיו הן "חזרו לעצמן". המשותף לתמונות האלו בדרך כלל הוא ההנחה בנוגע למטרה האולטימטיבית של כל אישה אחרי לידה – והיא להיראות כאילו היא לא ילדה בכלל. ההבדל הוא שהפעם התמונות האלו הועלו לא כדי לדון במשקל או בשרירי בטן, אלא במה עומד מאחוריהם.

 

 

יחסי מין אחרי הלידה: מתי הזמן

הנכון?

זה שהפכת לאמא ואת צריכה לספק

את צרכיו של יצור אהוב וקטנטן – לא

אומר שאת צריכה לספק גם את צרכי

כל העולם שמסביב ולהתעלם משלך.

 

לטור המלא

 

שעות ספורות אחרי שילדה את בנה השני קמפבל כבר צילמה את עצמה – צילום ראשון מני רבים בהם תיעדה את הגוף שלה חוזר לגזרת ה"לפני לידה" שלו. היא מספרת כיצד לאורך התקופה הזו כל מי שמסביבה החמיאו לה, הריעו אפילו, על איך שהיא דואגת לעצמה. חברים של בעלה החמיאו לו (!) על איך הוא בר מזל שאישתו דואגת לעצמה, לעומת הנשים המוזנחות שלהם. אנשים שראו אותה אמרו לה מיד – "לא נראה בכלל שילדת", שהרי זו מטרת המטרות. בסופו של דבר להיראות כאילו ילדת זה כישלון.

בניגוד חד לכל המחמאות האלו על המראה החיצוני שלה – היא מספרת שמבפנים, הייתה שבורה. היא הייתה מסתכלת במראה אחרי המקלחת ובוכה על סימני המתיחה שלה ועל השינוי שהגוף שלה עבר. למרות הכאבים אחרי הלידה, היא התעמלה כמו משוגעת. כמו נשים רבות, רצפת האגן שלה ניזוקה בלידה ולמרות דליפות השתן היא רצה על ההליכון, הכל בשביל להעלים את הסימנים הפיזיים של הלידה. היא אפילו פיתחה הפרעת אכילה. והגרוע מכל לדעתי, הוא שבכל זה היא הייתה לבד ללא תמיכה משפחתית או חברית. הסביבה שלה לא שמה לב למה שעבר עליה בגלל שהיא נראתה "כמו שצריך"; כלומר, רזה וזה כל מה שחשוב בתרבות שלנו. קמפבל שואלת מאיפה מגיע כל הלחץ הזה – וגם עונה, באומץ, שהוא מגיע מאתנו. מהתרבות שלנו, מהחברות שלנו, מבני הזוג שלנו, מהתקשורת.

 

קמפבל אומרת שאנחנו מנסים ומנסות להיות נחמדים, להחמיא לנשים אחרי לידה, אבל בעצם המחמאות האלו מסמנות את מה שחשוב - ומה שחשוב זה המראה שלהן. אנחנו מנסים להראות שאנחנו שמים לב אל האישה שעומדת מולנו, להבטיח לה שהיא נראית בסדר, אבל בדרך אנחנו רק מעצימים את הבעיה.

 

נשים חיות בתוך הלחץ של שמירה על המשקל והמראה מהרגע שהן נולדות, וההריון לא שונה. במהלך ההיריון מודדים אותנו, שוקלים אותנו, בודקים אם עלינו מספיק במשקל או יותר מדי במשקל – לא רק הצוות הרפואי אלא גם כל מי שמסביבנו. ואחרי הלידה - את חייבת להשיל מעלייך את העייפות, הדיכאון והבלבול ולדחוס אותם לתוך סקיני וחיוך.

חברת ילדות שלא פגשתי שנים שלחה לי הודעה אחרי שגילתה שאני בהיריון, מה שריגש אותי מאוד. אבל מה שהיא רצתה לשאול, אחרי המזל טוב, הוא כמה משקל העליתי בהיריון עד עכשיו. וזאת באמת אחת מהשאלות הנפוצות ביותר, כמה העלית - ואחר כך, כמה הורדת. בנקודה הרגישה בחייך כל העולם ואחותו מעבירים אותך סקירת רנטגן בכל יציאה מהבית.

 

פרויקט רשת חדש מנסה לשנות את המראות שהתרגלנו אליהם מ"איך צריך להיראות" ל"איך נשים באמת נראות" וקורא לקחת בחזרה את אחרי-הלידה #take back post-partum. נשים מעלות תמונות שלהן, כמו שהן, בלי פילטרים ובלי יפיוף המציאות.

במהלך הלידה שלי עברתי ניתוח חירום והייתי מאושפזת במשך שבוע. חודש אחרי הלידה לא יכולתי ללכת, לשכב, לשבת ולתפקד בגלל הכאבים. למרות זאת, חברות ובנות משפחה קיללו אותי בחיבה על זה שנראה שלא שילדתי. המחיר הפיזי לא שינה לאף אחת ברגע שהיא שמה לב שהג'ינס אותו אני לובשת הוא מלפני הלידה. זה הרבה יותר מעניין, ואולי אפילו נושא שיחה יותר קל. את עומדת מול החברים והחברות שלך שבוחנים את המראה שלך בקול רם בעוד שבחיים שלך מתרחשים דברים כל כך יותר משמעותיים. אבל כל יציאה מהבית הופכת למסלול דוגמנות בעל כורחך.

 

 

 

אנחנו מרשים לעצמנו להגיד לנשים הרות או לאחר לידה דברים שלא היינו מעזים להגיד אחרת, ולמה? כי אנחנו מרגישים שזאת מחמאה? צריך להתחיל לחשוב מה עומד מאחורי הדברים האלו ולמה הם נחשבים מחמאה. יכול להיות שקל יותר להגיד משהו לגבי המראה של אישה מאשר לשאול אותה איך היא מרגישה?

 

מחקרים אחרונים מראים ש-20% מהנשים עוברות דיכאון אחרי לידה. מספרים גדולים בהרבה חוות פוסט טראומה, חרדה ורמות שונות של דיכאון. מעל חצי מהן לא יבקשו עזרה נפשית או רפואית, לא מהסביבה ולא מהרופאה שלהן. וגרוע מכך, לא שואלים אותן איך הן מרגישות. אם היינו נותנות את אותה תשומת לב להרגשה של האמא הטרייה, של האישה עצמה, אני בטוחה שהיינו משנות את האחוזים האלו, הגבוהים להחריד.

 

אנחנו כבר יודעות שלא כל האמהות מאושרות מהרגע שהן ממלאות את מה שאמרו לנו שהוא הייעוד הנשי – אימהות. אז למה אנחנו לא מדברות על זה יותר? כמה מאיתנו שואלות את היולדת הטרייה איך היא מרגישה או איך עברה הלידה ובאמת רוצות לשמוע? הגיע הזמן להפסיק את השיח האובססיבי לגבי המשקל של נשים, בכל מצב בחייהן וגם אחרי לידה, ולהתחיל להתעסק בבפנים. אמהות נכונה היא אימהות בריאה. פיזית והכי חשוב, נפשית. ואימהות כזאת מגיעה גם בצורות שלא נכנסות לסקיני.