במהלך השבוע האחרון התעוררה סערה ציבורית סביב ההכרזה כי נתן אשל ינהל את המו"מ הקואליציוני מטעם ראש הממשלה בנימין נתניהו. בעקבות המחאה הכריז יאיר לפיד ,יו"ר מפלגת יש עתיד, כי מפלגתו לא תשב למו"מ מול נתן אשל.

 

עוד ב Onlife:

 

"רמון תמך בלבני, אבל אין לו תפקיד במפלגה"

לאור הצלחת המחאה, חלק מהפעילות ברשת החלו לפנות אל יו"ר מפלגת התנועה, ציפי לבני, בעמוד הפייסבוק של המפלגה, בשאלה האם לא תנקוט גם היא עמדה מול נתן אשל, ובעיקר בטענות נגד תפקידו ומקומו בתנועה של חיים רמון, שהורשע בתחילת 2007 בביצוע מעשה מגונה ללא הסכמה. הפונות קיבלו מספר תגובות המציינות כי חיים רמון לא מועסק במפלגה, אלא שכל הדיונים בנושא נמחקו זמן קצר לאחר מכן, ושום תגובה רשמית לא נמסרה.

 

אתמול (ד') התבטא עמרם מצנע, מספר שתיים בתנועה, בראיון לרדיו גלי ישראל, וטען כייש פגם במעורבותו של חיים רמון במפלגה, ואף הביע התנגדות לניהול משא ומתן עם נתן אשל. הדבר בלט במיוחד לאור פוסט פמיניסטי שהעלתה לבני, לכבוד יום הולדתה של סימון דה בובואר, בו כתבה כי "זה גם הזמן להזכיר, שהמאבק הפמיניסטי משמעותי לחברה כולה, לחברה צודקת ושיוויונית יותר ואינו יכול להיות רק נחלתן של נשים. המאבק הוא גם שלכם, חברים, קולגות, בני זוג וכל מי ששואף לחברה צודקת". בנוסף, רמון עורר את זעם הנשים כשקרא להן בביטול "ילדות משועממות".

 

ממפלגת התנועה נמסר לאונלייף כי אין טעם לדון בנושא נתן אשל, משום ש"כרגע אנחנו לא במו"מ קואליציוני בכל מקרה". באשר למעורבותו של חיים רמון, נאמר כי "חיים רמון תמך בציפי לבני בתהליך הקמת התנועה, והיא מברכת אותו על זה, היא בטח לא כועסת עליו על זה. מעבר לכך, לחיים רמון אין תפקיד במפלגה, הוא לא חלק מהרשימה ואין לו כוונה להיות בתנועה".

 

תמך בלבני, והיא מברכת אותו על זה. חיים רמון (צילום מתוך ויקימדיה)

 

למה אנחנו לא נלחמים על כנסת נקייה יותר?
מה, בעצם, הקשר בין נתן אשל לבין חיים רמון, ולמה כולם ממהרים להוקיע את אשל אבל קצת מנסים להגן על רמון? על פניו, הקשר ברור. מדובר בשני אנשים שהורשעו בעבירות מין, ואף נהגו כמו רוב עברייני המין: ניסו, ברמה זו או אחרת, לשבש את ההליכים, לאיים על המתלוננות ולבסוף עברו לזלזול והקטנה ואיומים בתביעה. אשל עם המשפט "כנראה שלנשים אין בעיה לשקר" ורמון עם הפנינה "ילדות משועממות".
 
ועדיין, גברים ונשים מכל קצוות הקשת הפמיניסטית נוהגים קצת להגן על רמון, יש איזו תחושה שבמקרה שלו מדובר ברדיפה. ואני אומרת - יתכן. אין לי מושג, אני לא שופטת ואני לא בקיאה בפרטי התיק שלו, כפי שאני לא בקיאה בפרטי התיק נגד אשל. אני מכירה את הסיפור מכלי התקשורת ונאלצת, כמו כולנו, להסתפק בהכרעת בית המשפט. אני כן יודעת שבתי משפט לא ממהרים להרשיע בעבירות מין (ויסלחו לי מראש כל זועקי ה"תלונות שווא" - אני מבינה את הפאניקה שלכם, אבל הטיעון שלכם לא מעוגן במציאות). כך שמבחינתי, אם רמון הורשע, כנראה שהייתה לכך סיבה, ולא מתפקידי לדרג את חומרת העבירה.
 
כל המשפטנים החובבים מגנים כאן על אדם שהורשע בעבירת מין. זה אפילו לא הונאה, מרמה או שוחד, מן עבירות צווארון לבן שעוד איכשהו התרגלנו לספוג ואנחנו אומרים "טוב, זה קצת בא עם התפקיד, לכופף את החוקים". עבירות מין הן עבירות אלימות, והן נפוצות בכנסת ישראל רבתי. נפוצות מדי. ושוב, לא מעניין אותי מה ההגדרה האישית שלכם לנשיקה, לטיפה, חיבוק או מה שזה לא יהיה - יש בתי משפט בשביל זה, ואנחנו נאלצים להסתפק בהכרעות שלהם, גם אם לא כולן נראות לנו.
 
מה שבאמת עצוב, זה שגם אנחנו, כאזרחים, נכנסים לדיון הקלון או חומרת העבירה, במקום להניח שאולי הגיע הזמן להתעקש על נבחרי ציבור נקיי כפיים. במקום להגן על רמון, אולי נחליט שכעבריין מורשע הוא לא ראוי לחזור לחיים ציבוריים, ואז נתפנה לדון בהרשעתו של אביגדור ליברמן בתקיפת קטין, בהירשזון, דרעי ושאר רעות חולות? אולי נחליט לדרוש מנבחרי הציבור שלנו את מה שכל חברה סוג ז' דורשת מהמוקדן הכי זוטר בשירות הלקוחות שלה? אולי במקום להשוות את רמון לאשל ולהתווכח מי יותר עבריין מורשע מהשני, ננסה להשוות את רמון לאנשים שלא הורשעו מעולם בדבר? אולי "להיות אזרח ישראלי" זה רף נמוך מדי בשביל נבחרי הציבור שלנו, ועלינו לדרוש מהם עבר ללא הרשעות? או שזאת נראית לנו דרישה גבוהה מדי? כי אם כן כנראה שמגיע לנו לקבל כנסת שיש בה אחוז מורשעים בפלילים גבוה לאין שיעור מאחוז המורשעים בפלילים בשאר האוכלוסיה. ואלה הנבחרים שלנו.