אם לא יהיו עיכובים שלא מתוך מעשה ידי אדם, ישראל תצטרף למדינות שיש בהן הפללת צרכני זנות.

טיעונים בעד ונגד החוק עפים מכל ולכל עבר, כשהמרכזי ביניהם הוא הדילמה שבין פגיעה בחופש העיסוק לבין מיגור התופעה ההורגת נשים מדי יום ביומו.

על טיעונים אפשר להשיב בטיעוני נגד ענייניים, ואף למחול על בורות, אך מיתוסים חייבים לנפץ - אין אישה העוסקת בזה מבחירה חופשית. במונח "חופשית" אני מתכוון חופשית ממצוקה כלכלית, טראומה, פגיעה מינית וכו'.

את המיתוס הזה ניפצה, אולי מבלי להתכוון לכך, אישה בשם "דלית", אקדמאית בעלת מספר תארים, העוסקת בזנות, שעלתה לשידור בתכניתו של גבי גזית, כדי לזעוק שכן יש דבר כזה בחירה חופשית. אולם ככל שהתקדם הריאיון התמונה הפכה חדה יותר – אותה אישה הודתה שהיא עוסקת בכך כי, ציטוט: "מציאות חיי הביאו אותי לעסוק בכך", וכשהתקדם הריאיון היא הודתה כי יש פעמים שהיא שואלת עצמה מה היא עושה ואיך היא הגיעה למצב הזה. אז בחירה חופשית זה כבר לא.

צחי אדרי

לא יכולתי שלא לחוש אי-נחת מדברי "דלית" שעשתה האדרה לדבר הזה שנקרא "מקצוע". חשתי אי-נחת כי בשעה שהיא חזקה מספיק לצאת מהעיסוק הזה, יש בהאדרה שהיא עשתה כדי להכשיר את השרץ כולו ההורס את חייהן של אלפי נשים המתות מדי יום.

תוציאו לכם מהראש את נערת הליווי מ"אישה יפה" המתאהבת בלקוח הג'נטלמני החתיך והנסיכי. במקום זה תכניסו לכם לראש את האישה שצריכה לתת את גופה 5-10 פעמים ביום, כדי לשרוד, רק לשרוד. ובכל אותן פעמים הן צריכות להתנתק. האם מישהו מצרכני הזנות חווה את התחושה של ניתוק?

אין בחירה חופשית בעיסוק הממית הזה: לא קמה אישה בוקר אחד ומחליטה להיות חפץ למימוש הסטיות של מאות "גברים" דוחים ומצחינים. צרכני זנות שמשכנעים עצמם כי "היא בוחרת" צריכים לשאול עצמם האם הם היו מוכנים שבתם/אחותם/אמם תעסוק בזה, ותיתן גופה לזקן חולני שבשביל 400 שקל יממש פנטזיה שהוא שוכב עם בתו. לא הייתם מוכנים לשמוע על זה, נכון? אז פקחו עיניכם וראו כי אותה קורבן זנות היא האחות של מישהו, הבת של מישהו, האימא של מישהו.

אותם טוקבקיסטים המשווים בין עיסוק בזנות לבין עבודה בניקיון אני מציע דבר כזה: תעבדו שבוע בניקיון בתים, ורק יום אחד בשירותי מין מול מצלמת אינטרנט, כשתהיו הבובה של סוטה שיגיד לכם לתקוע חפץ בעכוזכם.

בתכנית אחרת גזית העלה בפני עידית הראל, ממובילות המאבק בזנות, את העובדה שיש לו חבר נכה צה"ל, קטוע ידיים, ואם לא הייתה זנות – לא היה לו סקס. לגבי אני אומר – גופה של אישה לא יכול ולא צריך להיות המענה למצוקתו, ואם אתה קובע שאלמלא הזנות הוא לא היה יודע אישה, אז יכול להיות שאותה קורבן זנות לא ממש עושה זאת מבחירה חופשית?

צחי אדרי

אף אישה לא הייתה בוחרת לשכב עם נכה במחלת ניוון שרירים השוקל 30 קילו וגופו עקום, מבלי שהכירה אותו ולו דקה אחת. איך אני יודע זאת? כי אני הוא הנכה שבשנות ה-20 המוקדמות לחיי פרקתי בדידותי על קורבן זנות.

היא לא צעקה "לא", אבל ראיתי שהיא לא רוצה להיות שם. היא הייתה מקסימה וסבלנית, אבל ראיתי שהיא לא רוצה להיות שם. לאחר האקט, כשדיברנו, היא סיפרה לי על בתה ולמה היא עושה זאת, וככל שהיא השילה את הקליפה האמת כמו והתנגשה בי. כשהיא הלכה ממני היא נתנה לי נשיקה ארוכה בלחי בעיניים דומעות, כי מישהו הקשיב לה, מישהו ראה את האמת. בימים שלאחר מכן, כשעיכלתי הכול, בי נשבעתי כי גם אם אדע שנים נוספות של הבדידות, וכך היה – לא אנצל מצוקתן של נשים.

בדילמה שבין שמירה חופש העיסוק לבין מיגור – עד כמה שניתן – התופעה הזאת, אבחר באופציה השנייה. הפללת צרכני זנות היא הברירה הגרועה פחות מבין הקיימות – הוצאת הזנות מחוץ לחוק מחד, ומיסוד הזנות מאידך. אך הפללת צרכני זנות אינה יכולה להצליח אם היא לא תבוא לצד הסברה מאסיבית – ממוסדות החינוך ועד לתשדירים. הסברה שתבקש לומר דבר אחד: אין לאף אחד הזכות לנצל את מצוקת הנשים, שבין מציאות חייהן לבין בחירה חופשית – אין דבר וחצי דבר.