ברק אובמה הצליח להיבחר  בשנת 2008 לנשיא ארצות הברית בין היתר בזכות קולותיהן של  נשים. הוא זכה ב 56% מקולות המצביעות בהשוואה ל 49% בלבד מקולות המצביעים הגברים.

 

עוד ב - Onlife:

 

רוב נשי מובהק למועמדים דמוקרטיים

אובמה אינו המועמד הדמוקרטי הראשון הנהנה מרוב נשי בקרב ציבור בוחריו. קדמו לו כל המועמדים הדמוקרטים שהתמודדו לנשיאות החל משנות השמונים. לתופעה הזו קוראים פער מגדרי (gender gap) והיא מתקיימת בארצות הברית מזה כשלושה עשורים.

 

הנתונים מגלים כי בכל מערכות הבחירות לנשיאות החל משנת 1980 רוב נשי מובהק הצביע תמיד למועמדים דמוקרטים. פער מגדרי בדפוסי ההצבעה נרשם גם בבחירות 2010 לסנאט, לבית הנבחרים ולמשרות של מושלים במדינות השונות. ב 17 מתוך 18 מרוצים למשרת מושל שהתקיימו באותה שנה נרשם פער מגדרי של בין 4 ל 19 אחוזים בשיעורי התמיכה של נשים במועמדים דמוקרטים. במרוץ לסנאט נרשם פער מגדרי של בין 4 ל 17 אחוזים לטובת כל המתמודדים הדמוקרטים, למעט אחד. במרוץ לבית הנבחרים נרשם פער מגדרי ממוצע דומה של 7 אחוזים.

 

אפשר לראות דפוסי הצבעה מובהקים של נשים

התופעה הזו אינה ייחודית לארצות הברית. במדינות מערביות רבות אנו עדים בעשורים האחרונים לפער מגדרי בדפוסי הצבעה המתבטא בכך שנשים נוטות במובהק לתמוך במועמדים ובמפלגות ליברליים יותר, המעמידים במרכז מצעם עקרונות של מדינת רווחה, עזרה לקבוצות מוחלשות, פיתרון סכסוכים בדרכי שלום וכיוצא בזה.

 

בתמצית, מחקרים מגלים כי לנשים בחלק ממדינות המערב פרופיל הצבעה עצמאי: הן מצביעות במספרים גדולים יותר מגברים ותומכות במובהק, יותר מגברים, ברעיונות כלכליים המזוהים עם המרכז והשמאל. שלושה פרמטרים רלוונטיים במיוחד לקיומו של פער מגדרי: גיל, השכלה והשתתפות בשוק העבודה. משמע, בקרב נשים צעירות יחסית, משכילות ועובדות הפער המגדרי בדפוסי ההצבעה הוא המשמעותי ביותר.

 

כולם מחזרים אחרי הקול הנשי

לדברים הללו השפעה דרמטית על כוחן הפוליטי של נשים בארבעה הקשרים חשובים. ראשית,  קיומו של פער מגדרי בשלושת העשורים האחרונים הפך נשים, במיוחד בארצות הברית, לקבוצה פוליטית מובחנת שיש להתחשב בה ובצרכיה בעיצובו של סדר היום הציבורי.

 

מועמדים דמוקרטים ורפובליקנים מחזרים ללא הרף אחר קולות הנשים ומגבשים את מצעם בין היתר תוך התייחסות לסוגיות שונות המעסיקות נשים. אחד הדברים המטרידים כרגע את מיט רומני במרוץ הנוכחי לבית הלבן הוא שיעור התמיכה הנמוך לו הוא זוכה בקרב קבוצת הנשים. על פי סקרים אחרונים רוב הנשים מצהירות כי הן יצביעו עבור ברק אובמה ורומני יודע כי הן עשויות להכריע את גורל הבחירות הקרובות.

 

נשים נוטות לבחור בנשים

שנית, מתברר כי פער מגדרי בדפוסי הצבעה מגדיל את הסיכויים של נשים להיבחר למשרות פוליטיות. נשים נוטות לתמוך יותר במועמדות נשים, אולם זה רק בתנאי שמדובר בנשים המזוהות עם מצע ליברלי-חברתי. זו הסיבה לכך כי במרוץ המקדים בין הילרי קלינטון לברק אובמה העדיפו רוב הנשים את קלינטון. משזו פרשה מן המרוץ, עברו קולות הנשים לברק אובמה וניסיונו של ג'ון מקיין לזכות בתמיכה מסיבית של נשים, באמצעות מינויה של שרה פיילין לסגניתו, לא צלח.

 

נשים מעדיפות אותה. הילרי קלינטון (צילום: רויטרס)

 

גם בבחירות 2010 לסנאט ובית הנבחרים נרשמה מגמה דומה. הנוכחות היותר דומיננטית של נשים בקרב המועמדים הרפובליקנים לא שינתה את דפוסי ההצבעה הדמוקרטים של נשים. נשים העדיפו במובהק מועמדים דמוקרטים גם במרוצים שבהם התמודדה אישה בצד הרפובליקני.

 

מצביעות ומשנות מוקדי כוח

שלישית, מתברר כי מסה קריטית של נשים במוקדי כוח פוליטיים מביאה להעלאתם של נושאים וסוגיות הרלוונטיים לנשים לסדר היום הציבורי והפוליטי ויכולה לפיכך להיות בעלת תרומה משמעותית לקידומו של השוויון המגדרי.

 

לבסוף, מחקרים מגלים כי מסה קריטית של נשים במוקדי כוח היא המפתח לערעור מודלים גבריים של מנהיגות ולמיגור תפיסות סטריאוטיפיות ביחס לנשים ונשיות, המתייגות נשים כפחות מתאימות לתפקידי הנהגה וניהול. בהקשר זה מתברר כי ככל שרב מספרן של נשים בעמדות כוח, כך גם גדל הסיכוי לשינוין של תפיסות מסורתיות של תפקידי מגדר הן בקרב גברים והן בקרב נשים. דבר זה מגדיל בתורו את הסיכוי של נשים נוספות להגיע לעמדות כוח בזירה הפוליטית.

 

ומה בישראל?

בישראל לא התקיים באופן מסורתי פער מגדרי. דפוסי ההצבעה של נשים היו תמיד דומים לאלו של גברים וההסבר המקובל לכך היה שסדר היום הביטחוני בישראל הוא כה דומיננטי שהוא משפיע על נשים וגברים באותה מידה. יתרה מזו, מרכזיותו של סדר היום הביטחוני הביאה בתורה לגיבושו של מודל מנהיגות גברי-צבאי שלנשים מעצם נשיותן לא יכול היה להיות בו כל חלק. דבר זה העצים את שוליותן של נשים במרחב הפוליטי והביא לכך שנשים היו מאז ומתמיד מיעוט מבוטל בכנסת ובממשלה.

 

עם זאת בבחירות 2009 נרשם לראשונה שינוי. סקר שנערך לאחר הבחירות בקרב מדגם מייצג של כלל הבוחרים היהודים גילה פער מגדרי בדפוסי ההצבעה למפלגת קדימה בראשותה של ציפי לבני. 28% מכלל ציבור הבוחרות נתנו את קולן לקדימה וזה בהשוואה ל 21% אחוזי תמיכה בקדימה בקרב ציבור הגברים.

 

יאיר לפיד זקוק לה כדי להשיג את הקול הנשי? ציפי לבני (צילום: Shutterstock)

 

פער מגדרי מעניין נוסף נרשם בקרב המצביעים הערבים למפלגת בל"ד, שבפעם הראשונה הציבה ברשימתה מועמדת אישה במקום ריאלי - חנין זועבי. ההנחה היא שבשני המקרים מודעות מגדרית של נשים בוחרות היא המפתח להבנת הפער המגדרי בדפוסי ההצבעה הן בקרב בוחרים יהודים והן בקרב בוחרים ערבים.

 

גבירותי וגבירותי - מהפך!

האם הנתונים הללו מעידים על תחילתו של מהפך בדפוסי ההצבעה של נשים בישראל? יש לקוות שהתשובה לשאלה זו היא חיובית. על סמך הניסיון המצטבר במדינות מערביות אחרות ברור כי יש קשר מובהק בין מינוף כוחן הפוליטי של נשים לבין קידומו של השוויון המגדרי במרחב הציבורי.

 

ישראל מדורגת היום במקום 59 בעולם בהעצמה פוליטית. בייצוג מיניסטריאלי המצב רע הרבה יותר. עם שלוש שרות בממשלה, המונה שלושים שרים, ישראל מדורגת במקום ה 108 בעולם מתוך 135 מדינות. שינוי דרמטי בנתונים הללו לא יתרחש עד שנשים ישראליות יפנימו את משמעות כוחן הפוליטי ויתרגמו את זה למונחים מעשיים. נשים מהוות 51% מהאוכלוסייה הבוגרת בישראל. זהו כוח פוליטי עצום. אם נשים כקבוצה ישכילו לעשות בו שימוש הן בהחלט יכולות לשנות את הפוליטיקה הישראלית.