זה קרה איפשהו שם בראשית 2014.

11 נערים (כן, אתם קוראים נכון - 11 נערים) בגילאי 13-17 הואשמו בביצוע מעשי אונס, מעשי סדום ומעשים מגונים בכוח בילדה בת 12 בעלת צרכים מיוחדים. כותרות העיתונים זעקו, פאנלים נוסח "כיצד נגן על בנותינו?" התכנסו במהירות באולפני החדשות, אנשי מקצוע ייעצו, הורי הנערים סירבו להאמין, טוקבקים נכתבו ובמשך כמה ימים טובים כולנו לקחנו חלק בפסטיבל האונס במרכז. אבל כמו שמיהרנו להיכנס לפסטיבל, כך מיהרנו לשכוח. הפרשה הזו גוועה באיטיות ופינתה את מקומה לפרשת אייל גולן ולמונדיאל ולמבצע צוק איתן ולטל, הפתעת העונה ה- 6 של האח הגדול. פלא ששכחנו?

והנה, אתמול הודיעו כי פרשת האונס הקבוצתי של הילדה בת ה-12 מתקרבת לקיצה וזה יקרה, כמובן, בעסקת טיעון. 11 הנערים שהשתמשו בגופה של אחרת שוב ושוב ובזה אחר זה ככל הנראה לא יישבו בכלא אפילו יום אחד. במקום זה, הם יעברו "הליך שיקומי". כי הרי מי שזקוק לשיקום בסיפור הזה הם זבי החוטם שבסך הכל השתעשעו קצת ובכלל לא התכוונו לפגוע באיש. ומהי העילה המשפטית הרשמית להקל על עונשם של אלה? אז ככה: א. הם צעירים. ב. מצבם הסוציו-אקונומי נמוך.

וזה הזמן לווידוי: כשהפרשה התפוצצה פרסמתי טור בשם "העולם שייך לבני טובים". בהתאם למידע שהיה אז ברשותי, יצאתי מתוך נקודת הנחה שהנערים המעורבים בפרשייה הם נערים שנולדו למשפחות מבוססות וגדלו בסביבה החינוכית "הנכונה", מה שיאפשר להם לחמוק מעונש על פשעיהם.

מודה ומתוודה: טעיתי. הנערים אינם בני טובים. בדיוק ההיפך. מדובר בנערים שלא נולדו עם "כפית של זהב בפה". הם מגיעים ממשפחות מצוקה ומסביבה רווית פשע ואלימות. מה שמדהים הוא שהטיעון נשאר זהה. במקום "שחררו את הנאשמים באונס, הם בני טובים", ניתן לומר "שחררו את הנאשמים באונס, הם ממשפחות מצוקה" כי לכל הרוחות, מה זה כבר משנה? שחררו אותם כבר!

"בני טובים" או "מצב סוציו-אקונומי נמוך" הוא רק תירוץ לעשות את מה שאנחנו באמת רוצים לעשות: להגן על התוקף במקום על הקרבן. אם מדובר בילדים עשירים ולבנים אז כל כך כואב לנו הלב "להפיל" עליהם עונש מאסר שיגדע באחת את שנות הנעורים שלהם כי זו הייתה בסה"כ רק משובת נעורים שהשתבשה, אירוע בודד ברצף של התפתחות תקינה. אם מדובר בילדים שלא גדלו ב"משפחות טובות" (כלומר, עניים ושחורים) אז כל כך כואב לנו הלב "להפיל" עליהם עונש מאסר שייגדע באחת את שנות הנעורים שלהם כי הרי המדינה דפקה אותם עד עכשיו כאשר לא דאגה להעניק להם חינוך ראוי, הם עבריינים צעירים לא באשמתם. כך או כך, דבר אחד בטח: כואב לנו לגדוע באחת את שנות הנעורים שלהם. כואב לנו עליהם.

לבנו תמיד עמם. הם כל כך צעירים, כל החיים לפניהם. הם עוד יגדלו וילכו לעבודה וישרתו בצבא ויאהבו ויתחתנו ויקימו בית בישראל. עולם שלם מחכה להם. איך אפשר לרסק אותו במחי יד אחת?

ועל מי לא כואב לנו אף פעם? מי בכלל לא "אישיו" במערכה הזו? על אותה בת 12 בפרשיית האונס הזו ובפרשיות אונס אחרות שנוצלה באכזריות בלתי נתפסת ובלתי אנושית על ידי חבורה של נערים בני עוולה, זו שייקח לה שנים להשתקם מהתופת הזו, אם בכלל. עליה אין לנו רחמים. עבורה אין לנו צידוקים. עבורה אין לנו צדק.

 אמה של הנערה אמרה ל-ynet: "הבת שלי עברה טראומה נוראית. גם אני עברתי טראומה. היום היא חיה מחוץ לבית כי אין לנו ברירה. כל הסביבה מכירה אותה ויודעת מה היה וקשה להתמודד עם זה. הילדים האלה צריכים לקבל עונש חמור. עונש עד הסוף, כי אם לא הם פשוט יצחקו על זה. הם לא חושבים ברצינות על המעשים שלהם, ואם הם יקבלו עונש קל אז מה יקרה מחר? הם מבינים שמותר לעשות מה שרוצים וזה לא נכון. זה לא מותר".

לרוע המזל, אמה של הנערה צודקת לחלוטין. האין-עונש הזה מעביר מסר ברור הן לנערים האנסים בפרשייה הנוכחית והן לנערים האנסים בפרשייה הבאה: מותר לכם לעשות מה שאתם רוצים. אנחנו כבר נמצא את התירוץ להוציא אתכם מזה. קצת כסף, קצת שיקום והכל ישוב לקדמותו.