רחלי ו-ב'

האסירה המשוחררת:

ב' ריצתה עונש של שנתיים על ניסיון להזמין רוצח שכיר לבן הזוג שלה, גרושה ואם לילד בן 12, למדה משפטים בחו"ל

 

ב' מתארת בצורה עמוקה, מודעת ומאוד יוצאת דופן את המקום השחור והאפל שהיתה בו כשביצעה את המעשה: "הסתבכות במערכת יחסים, הבגידות והשקרים הביאו אותי למקומות נוראיים. זה כמו בפיזיקה כשאת מרימה את הווליום ואחרי רמה מסויימת את לא מסוגלת לשמוע, את שומעת רק שקט. לא שמעתי, לא הרגשתי, התנתקתי. החודש הראשון בכלא הוא הקשה מכל. את סגורה ופתאום מבינה, נופלת לך ההכרה במה שעשית. לוקחים ממך את החופש והשליטה. סדר העדיפויות שלך משתנה תוך שנייה, את מעכלת בדיוק מה קרה ואת צריכה לחיות עם זה".

 

מה היה הכי קשה בכלא?

"המרחק מהמשפחה, חוסר האונים, שאת לא יכולה לעשות כלום. היה לי שוק להיכנס לכלא, החשיפה לתקשורת והניתוק מהילד. אבא שלו קיבל משמורת זמנית. לבן שלי היה מאוד קשה, ואני חושבת שהוא הכי סבל מהתקופה,אבל הקשר שלי איתו דווקא התפתח ונהיה עמוק ואיכותי יותר בכלא. הבנו שנינו כמה אנחנו יקרים האחד לשניה. עד אז הוא היה סוג של מובן מאליו. כמה זמן ביום אנחנו באמת קשובים לילדים שלנו? הוא קיבל עכשיו אמא שהיא הרבה יותר אמא".

 

איך היה השחרור?

"השחרור הוא כמו לידה מחדש, מורכב. מצד אחד את מחכה שנתיים ומצד שני זה  יכול להיות מפחיד. שנתיים חלמתי לאכול שווארמה. יצאתי מהכלא ברכבת, אף אחד לא בא לקחת אותי. ישבתי ברכבת  ומולי התיישב השופט שגזר את הדין שלי. סוג של סגירת מעגל."

 

" היום אני עובדת במכירות, זכיתי במשמורת על הילד. אני מנסה לבנות את חיי מחדש עם כל התובנות. את לא יכולה לדעת מה יהיה מחר, תהיי מחוברת לעצמך. תקשיבי לקול הפנימי. לפני חייתי בהתנתקות. קל מאוד בחיים לגלוש לטכני, אין לך זמן לעצור ולחשוב מה באמת חשוב. היום אני עושה הכל כדי להישאר מחוברת. אני טוטאלית. ברגע האמת את מגלה מי החברים שלך. יש לי חברים שהפתיעו אותי לטובה".

 

היה קשה למצוא עבודה?

"החיים אחרי השחרור לא קלים: משכנתא, מקום עבודה... מצאתי עבודה די מהר, אבל הקורבן שקשורה בתיק שלי באה, עשתה בלאגן, זה פגע בעסק ופיטרו אותי. טיפלו בנושא מהרווחה ודיברו איתה. לא רציתי לעבור לעיר אחרת. כל החיים אני אברח? אני לא תלויה באף אחד. סגרתי מעגל. אני רוצה להמשיך הלאה.  היה קשה, אבל מצאתי עבודה חדשה במכירות. הבוסית החדשה שלי היא 'מעסיקה ידידה'. היא מקבלת אותי עם כל העבר שלי. סיפרתי לה כדי שתשמע את כל הסיפור ממני. היא הקשיבה ואמרה שלכל אדם בחיים מגיעה עוד הזדמנות."

 

איך הקשר עם רחלי, המנטורית שלך?

"רחלי נכנסה והביאה איתה את הרוח של החופש לכלא, הריח של החופש מבחוץ. זה מוזר אבל יש המון דברים בהם אנחנו בעצם דומות. התחברנו ישר. הקשר הוא יציב ומדהים כבר כמעט שנה. בהתחלה חשבתי שרק אעביר את הזמן עד לשחרור. לא היו לי הרבה ציפיות. ביום השחרור, מכל הרגשות החזקים שהיו בחדר, נוצר החיבור בינינו. אנחנו נפגשות פעם בשבועיים ומדברות בטלפון. היא החליפה לי את המשפחה שאין לי בארץ. אני לבד. רחלי בשבילי היא אמא, חברה, אשת חינוך ופשוט בנאדם טוב.  קל לי איתה, והקשר מאוד חם. אני מקווה שנמשיך הרבה אחרי המסגרת. זה נותן לי המון".

 

המנטורית: רחלי

"כשפגשתי אותה לא שאלתי על מה היא יושבת. לא עניין אותי. רציתי לקבל אותה כמו שהיא. לראות אותה כאדם, כחברה, לא כאסירה. רק כשהשתחררה היא סיפרה לי בעצמה את הסיפור. היה לנו קליק מהרגע הראשון. אני אף פעם לא מגיעה מוכנה לפגישות, זה תמיד זורם. יש לנו קשר חזק ומיוחד שמבוסס על אהבה וחברות".

 

המנטורית רחלי

לא שאלתי אותה על מה היא יושבת, לא עניין אותי. המנטורית רחלי. צילום: הדס גולדשטיין

 

האסירה ח'

האסירה המשוחררת:

ח' ריצתה עונש על הריגת רוכב אופניים. היא אשת קריירה, אינטליגנטית שנסיבות חייה תלשו אותה מהחיים הרגילים שהיו לה עד התאונה, אל התקופה הקשה בחייה. קשה שלא להקשיב לסיפור שלה ולחשוב שזה יכול היה לקרות לכל אחד מאיתנו.

 

"הייתי קרייריסטית, מכורה לעבודה. התאונה קרתה כשחזרתי בשש וחצי בבוקר של שבת מהמשרד. אני זוכרת את עצמי נוסעת, מסתכלת על הבתים שלצד הכביש וחושבת איך העיר גדלה. ופתאום הרגשתי בום ענק. אין לי מושג מה קרה. מעוצמת הפגיעה הרכב שלי הדרדר. כשיצאתי ממנו ראיתי רוכב אופניים שרוע על הכביש. ארבע שעות ישבתי משותקת על מכסה המנוע, עונה לשאלות השוטרים ומבינה שמרגע זה החיים שלי לעולם לא ישובו להיות מה שהם היו.

 

חמש שנים לקח התהליך של המשפט עד להכרעה. שנים שבהן החיים שלך בהולד. את לא יודעת אם ומתי תיכנסי לכלא, את לא יודעת מה יעלה בגורלה של הבת שלך כי אני ואבא שלה גרושים.

 

בכל התקופה הזו הייתי בטיפולי פוריות. רצה הגורל וההריון נקלט חודשיים לפני שנכנסתי לכלא. אני זוכרת שאמרתי לעובדת הסוציאלית שבגלל שאני לקחתי חיים של מישהו אחר, אין לי זכות להוליד ילד משלי, ואכן בכלא קרתה לי הפלה. לקחתי את זה מאוד קשה.

לא הייתי מסוגלת לדבר עם המשפחה שלו, אבל קראתי עליו המון באינטרנט. הוא היה איש משפחה, אבא לילדים, אדם מדהים.

 

מה היה הכי קשה בכלא?

"בכלא בפעם הראשונה מאז שאני זוכרת את עצמי, עשיתי הפסקה מהמרתון, התנתקתי קצת מהעבודה וגם ישבתי לכתוב מכתב למשפחה של האדם שהרגתי. עבדתי על המכתב כמה ימים מהבוקר עד הערב, הראתי לאסירות שאיתי בחדר, התלבטתי על כל מילה ובסוף שלחתי אותו. מעולם לא קיבלתי תגובה ואני גם לא מצפה לקבל. זה תהליך שלי עם עצמי. אני לא מצליחה להבין איך דווקא אני שנחשבת בקרב החברים "הנהג האחראי", שתמיד מסיעה מבילויי לילה ולא שותה, איך דווקא לי קרתה התאונה הזו?

 

בכלא הייתי אחת מתוך כולן. לא הרגשתי שאני יותר מאחרים, למרות שבאתי מרקע אחר לגמרי. הייתי עם הנשים האלה 24 שעות ביממה במשך חודשים. אין לך דקה לבד. זה יותר משאהיה רצוף עם בעלי ובתי אי פעם".

 

איך התחושה אחרי השחרור?

השתחררתי לפני חמישה חודשים וחזרתי הביתה ולאותו מקום עבודה, רק עם תובנות שלא היו לי לפני כן. אני מבינה שהחיים יכולים להשתנות בן רגע, שחייבים פרופורציות למה חשוב ומה פחות חשוב ושצריך להודות על מה שיש. אני שמה היום את המשפחה בראש סדר העדיפויות שלי".

 

איך היחסים עם מזל, המנטורית שלך?

"עם המנטורית שלי אני כמו חברה. בעצם אני רוצה להיות מנטורית בעצמי לנשים שנכנסות או יוצאות מהכלא. נראה לי שאני יכולה להתאים".

 

אורלי ו-ד'

האסירה המשוחררת: 

ד' ריצתה עונש על מרמה. היא אישה דתיה נשואה+ ילדים. היא עבדה במוסד פיננסי במשך 36 שנה ונכנסה לכלא חסרת כל, ללא זכויות פנסיוניות וללא החסכונות שחסכה בכל שנות עבודתה.

 

היא מאוד מתביישת במעשה שעשתה. " לקחתי אחריות וחרטה מההתחלה. אני כועסת על עצמי שהגעתי למצב הזה. פעלתי ממצוקה ומתוך דאגה לילדים, אבל שום דבר לא שווה את מה שעשיתי כי בסופו של דבר פגעתי בהם" היא אומרת, "כל מה שפחדתי ממנו שבגללו פעלתי, קרה".

 

מה היה הכי קשה בכלא?

"הכי קשים היו לי המתח והחרטה. ארבע וחצי שנים חייתי בהמתנה לפסק הדין מהחקירות ועד לכתב האישום. סוג של כלא לפני הכלא. בתקופה הזו גם חליתי בסרטן. בסופו של דבר ישבתי ארבעה חודשים. החודש וחצי הראשונים בכלא היו הכי קשים. הייתי בחדרים עם אסירות שנכנסו לקריז. הרגשתי מאוד זרה. לא ידעתי מעולם לפני כן מה זה. ניסיתי להתרחק ולהימנע כמה שיותר מחיכוכים".

 

והחיים אחרי השחרור?

"השתחררתי לפני חודש. אני עדין מתעוררת באמצע הלילה, מדמיינת שאני שומעת את דלתות הברזל של הכלא. זה משהו שקשה להשתחרר ממנו. אני זוכרת את החופשה הראשונה שיצאתי מהכלא. פתאום את מרגישה לא שייכת לבית ולמשפחה שלך, למרות שכולם נורא רצו בשבילי שארגיש טוב. היום אני מנסה להתחיל דף חדש ומצאתי עבודה כמבשלת בגן ילדים".

 

איך הקשר עם אורלי, המנטורית שלך?

"בקהילה שבה אני חיה אחרי המקרה נותרתי עם מעט חברות. אורלי היא קודם כל חברה. היא מייעצת לי, עוזרת לי בהתנהלות מול מקומות עבודה ומאוד תומכת".

 

המנטורית: אורלי

"פרשתי מהמשטרה מתפקיד ניהולי וחיפשתי להתנדב במשהו משמעותי. אני יודעת שאת הצרכים של ד' אני יכולה לספק, בעיקר חברות וביטחון ואני שם בשבילה. המשפחה שלה מאוד תומכת בה, ואני הצלע המשלימה של חברות והכוונה".

 

המנטורית אורלי

הצלע המשלימה של חברות והכוונה. המנטורית אורלי. צילום: הדס גולדשטיין

 

דולי ו- ב'

האסירה המשוחררת:

ב' ריצתה עונש של חמש שנים בחו"ל ובישראל על סחר בסמים. היא בת 39, היא אמא לשני ילדים, בתהליך גירושין. בנה גדל עם הסבתא בצפון ובתה עם אביה בחו"ל. "הטיול הזה הוא הפעם הראשונה מאז גיל 13 שאני בטבע מבלי להיות בטריפ" מכריזה ב' על התקופה הארוכה ביותר בחייה שהיא נקייה.

 

מה הכי קשה בכלא?

"להיות מנותקת מהמשפחה, סגורה".

 

והחיים אחרי השחרור?

"מצד אחד יש הרבה אשמה כשאת משתחררת. פתאום את רואה אלבומים של הילדים ומבינה מה הפסדת. זה מול העיניים שלך. כמובן שאת גם חוגגת את הרגעים של החופש: לעלות לאוטובוס, לקום כל בוקר להתאפר, להתלבש, ללכת ברחוב. אני עדין צובטת את עצמי. זה לא מובן לי מאליו. התחלתי עבודה בשיווק ומכירות. הנה משהו שיכולתי לשים בקורות החיים שלי".

 

איך הקשר עם דולי, המנטורית שלך?

"דולי היא משהו אחר מחוץ למערכת. היא לא חלק מהרשויות. היא משהו חברי. בתור אחת עם החלטות לא נכונות בחיים, המנטורית תורמת לי. היא מייעצת לי בענייני עבודה, איך לחיות בעולם נורמטיבי, עוזרת לי בנושאים של גידול הילדים, עצמאות, זוגיות. כל הדברים שאני לא ממש טובה בהם. אנחנו חצי שנה ביחד. מהרגע הראשון היה לנו קליק. ביום ההולדת שלי היא הפתיעה אותי עם בלונים ונורא התרגשתי".

 

המנטורית: דולי

"ב' קוראת לי 'אחותה הגדולה'. בהתחלה הרגשתי שהיא בוחנת אותי, מספרת לי דברים שעשתה בעברה ובודקת עד כמה אני מזדעזעת. לאט לאט היא הבינה שקשה להפיל אותי והקשר הלך והתחזק. היא לא מתקשרת כל יום אבל אנחנו נפגשות פעם בשבועיים קבוע ויש לנו תקשורת טובה. ב' משתפת ומספרת לי דברים אישיים. רוב השנים היא היתה על סמים, ילדה שהתחברה לאנשים הלא נכונים מגיל צעיר. היום היא אומרת לי הרבה - 'את המודל שלי'.

 

החיים של פעם היו לה יותר קלים. סקס סמים ורוקנרול, החיים התל אביביים, מסיבות, חגיגות, כאילו בלי קשיים. את השיקום והגמילה היא עברה לראשונה בכלא בישראל ועכשיו היא בתקופה של החלמה בהוסטל. היא בונה לאט את הקשר עם הילדים שלה. היה לנו קליק מצוין מהרגע הראשון למרות שבהתחלה היתה לי הרגשה שהיא לא נותנת את עצמה. היום אני מבינה שאני צריכה ללמוד לקבל את הקצב שלה והיא במקביל נותנת מעצמה כל פעם קצת יותר. מדהים אותי לראות איך היא לומדת, כל הזמן משפרת את עצמה ומתמקצעת".

 

המנטורית דולי

מדהים אותי לראות איך היא לומדת. המנטורית דולי. צילום: הדס גולדשטיין

 

דליה נקר ו-ע'.

האסירה המשוחררת:

ע' ריצתה עונש על פדופיליה. היא אישה פשוטה, שבאה מרקע קשה, גדלה בפנימיות וכיום גרושה, אמא לילדה בת 14 שבדומה לאמה בילדותה, גרה גם היא בפנימייה. דליה המנטורית שלה היא האדם הכי קרוב אליה.

 

היא השתחררה לפני שנה ועברה להוסטל לשיקום אסירות, ניסתה לעבוד במספר עבודות ולא החזיקה מעמד. היא מתקשה להסתגל למסגרות ומעידה על עצמה שמרגישה לחץ בזמן העבודה.

 

"ההוסטל זה שוב חוקים והרבה בנות ביחד. זה לא חופש אמיתי. קשה לי עם מקומות סגורים. כשהיו מכניסים אותי לניידת הייתי מתפרעת ושוברת את הדלתות" היא מספרת.  "הדבר הכי קשה בכלא הוא לשמוע את הדלתות נסגרות. המעבר להוסטל היה תהליך ארוך וקשה. התנאים. הכללים. אני רוצה כבר להרגיש את החופש. הייתי בדיכאון, לא אוכלת, לא מדברת, סגורה עם עצמי. מאז דליה אני משוחררת יותר, מדברת יותר", ממשיכה ע'.

 

מה החלום שלך עכשיו אחרי שהשתחררת?

"החלום שלי? לגדל את הבת שלי, להכין לה אוכל. אני אוהבת לבשל. בישלתי גם בכלא והייתי מצחיקה את הבנות. היה לי כואב שהיא ראתה אותי במצב של כלא. היא לא באה לבקר. רק דיברנו בטלפון. מאז ההוסטל הקשר חודש. הכי הייתי רוצה למצוא גבר שיכבד אותה ואותי".

 

ע' חולמת על משפחה נורמטיבית של בן זוג ואימהות, ועדין מאוד מתקשה להיכנס למסגרת של עבודה ופרנסה עצמאית.

 

איך הקשר שלך עם דליה, המנטורית שלך?

"דליה בשבילי היא מנטורית. אני מתייעצת איתה לגבי דברים שקשורים לילדה שלי, היא מלמדת אותי לחנך אותה. אני לא כך כך יודעת מה לתת ומה לא. כשקשה לי ואני לא יודעת מה לעשות, אני מספרת לדליה.

 

כייף לי איתה, אנחנו מטיילות, מדברות ועושות המון דברים ביחד. מהרגע הראשון איתה אני שוכחת מהצרות מכל הבלאגן שיש לי בראש. אני מאוד קשורה לדליה."

 

המנטורית: דליה נקר

דליה היא המנטורית הוותיקה, כמעט שנה. "אני האדם היציב בחייה. אני שם בשבילה. היא בוחרת על מה לדבר בפגישות שלנו". מספרת דליה. הן נפגשות אחת לשבועיים ומדברות כל יום בטלפון. "הפרויקט אמור להימשך שנה בלבד, אבל הבנתי שאני קשורה אליה ולא יכולה לוותר. זה נראה לי קשר לכל החיים. היא משתפת אותי בכל מה שקורה לה  בהוסטל, עם הנשים האחרות, עם הבת שלה", היא ממשיכה.

 

מה החלום שלך?

"לראות אותה עובדת במסגרת, מתפרנסת, עצמאית בעבודה שהיא נהנית ממנה, ומחייכת בפה מלא עם שיניים צחורות" (כרגע ל-ע' חסרות שיניים).

 

המנטורית דליה

הבנתי שאני קשורה אליה ולא יכולה לוותר. המנטורית דליה. צילום: הדס גולדשטיין

 

שרה פרידמן - מפקדת כלא נווה תרצה

שרה פרידמן הכירה את סיגל יושע, מנכ"לית מלכת המדבר, במסגרת מסע מלכות מדבר שעשתה בעצמה והציעה ליושע לבנות פרויקט מנטורינג משותף של מלכות ואסירות.

ארבע וחצי שנים מפקדת פרידמן על כלא נווה תרצה ולפני כן שימשה כסגנית הכלא, כך שבסך הכל היא עשר שנים בתפקיד פיקודי בכלא ועבריינות נשים מוכרת לה מאוד.

בשיחות עם האסירות המשוחררות נתקלתי בהמון מחשבות חיוביות על הכלא, על תהליך של ריפוי, שלקחו את התקופה הקשה וניצלו לשיקום. הופתעתי.

 

"הכלא זה כלא. שלא תתבלבלי. אני  לקחתי להן את החופש, ומחליטה בשבילן מה ומתי לעשות. יחד עם זאת התפיסה שלי היא - חינוך, טיפול ושיקום. אנחנו אמנם מחוייבים קודם כל בביטחון. יש לי מאתיים אסירות מרקעים שונים, חלקן הגדול נפגעות תקיפה מינית שהפכו מקורבנות למקרבנות. המטרה הראשונה שלי היא לגרום להן למודעות מה הביא אותן למעשה שעשו, ואז להתחיל תהליך של ריפוי.

 

אנחנו מחזיקים בכלא עשרות תוכניות: טיפול בהתפרצויות אלימות, טיפול במרמה, טיפול בסמים, טיפול בכעסים ועוד".

 

מפקדת נווה תרצה, נציבת שירות בתי הסוהר ומנכ"לית מלכת המדבר

מפקדת הכלא, שרה פרידמן, נציבת שירות בתי הסוהר, עופרה קלינגר ומנכ"לית מלכת המדבר, סיגל יושע

 

במה שונה הטיפול באסירות מאסירים?

"כשאישה נכנסת לכלא כמעט כל התא המשפחתי מתפרק, מה שלא קורה אצל הגברים. כשהגבר נכנס, היא תפרנס, תביא את הילדים לביקורים והבית יתפקד. בנוסף, אנחנו מחזיקים תינוקות עד גיל שנתיים בכלא ומטפלים באסירה בכל תקופת ההריון, כולל הלידה. ואם נראה שהאמא לא מסוגלת לתפקד נעבוד מול הרווחה על אופציות של אימוץ.

 70% מהאסירות הן אימהות לילדים, אז אנחנו חייבים להיכנס גם לסוגייה הזו. יש לנו תוכנית מיוחדת שבה אנחנו מביאים את הילדים אחת לחודש, הם יושבים עם האמא שלוש שעות במרכז החינוך, אוכלים ומשחקים איתה.

 

היות ויש רק כלא נשים אחד בישראל ל-200 אסירות סה"כ, מול 15,000 אסירים גברים, נווה תרצה הוא כלא אחד לכל סוגי העבירות. אין לי לאן להעביר את האסירות. הכל מתרכז בחלקת האלוהים של נווה תרצה. אין ספק שזה מאתגר יותר ניהולית".

 

הופתעתי מאוד לראות אותך יוצאת לטיול שטח עם האסירות. זה לא פוגע בסמכות שלך?

"זו מערכת מאוד היררכית ויש גבולות ברורים. הן אמנם קוראות לי שרה, אבל אני זו שהכנסתי לכלא את המנהג שכשאני נכנסת לתא שלהן לביקור, הן חייבות לעמוד. אני שומרת על משמעת אולי יותר מקודמותי  ומצד שני אני מאוד טיפולית. אני גם מחנכת וגם מפקדת".

 

איך נולד פרוייקט המנטוריות עם מלכת המדבר?

"בשלב מסוים בקריירה הבנתי שאני יכולה לעשות שיקום מעולה לאסירות בכלא,  אבל אם אין מי שיעזור וימשיך את השיקום בחוץ כשהן משתחררות, קרוב ל-50% חוזרות לכלא תוך שנה.

 

פניתי לסיגל יושע עם הרעיון של מלכות המדבר כמנטוריות. אצל סיגל אין יציאה לדרך לפני שהיא בטוחה שיש תהליך מובנה ויעדים ברורים למדוד הצלחה. מבחינתי, אם הצלתי שתיים או שלוש אסירות שלא חוזרות לכלא בשנה הראשונה, הצלחתי".

 

המטוריות במלכת המדבר

אם הצלתי שתיים או שלוש אסירות, מבחינתי הצלחתי. המלכות. צילום: הדס גולדשטיין

 

אני מבינה שאתן מועמדות לפרס בינלאומי על הפרויקט הזה. ספרי על התחרות.

"כל שירותי בתי הסוהר נפגשים פעם בשנה לוועידה בינלאומית, במסגרתה מציגים בתי הכלא פרויקטים חברתיים בין הכלא לקהילה בחוץ, וזה בדיוק הפרויקט שלנו. נציבת בתי הסוהר בישראל  בחרה את פרויקט המנטוריות לייצג את ישראל כי אין עוד דוגמא למודל כזה בעולם.

 

הפרויקט מבוסס על שיתוף פעולה בין שלושה גופים: הרשות לשיקום האסיר, מלכת המדבר ונווה תרצה. אני יו"רית ועדת ההיגוי. אנחנו נפגשות אחת לרבעון לדון בפרויקט, כך שאני בקשר עם המלכות והאסירות במהלך השנה".  

 

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp