בימים טרופים אלו בהם נראה כי גלגל ההיסטוריה סב לאחור לזמנים אפלים יותר, ואנשים קטנים דוגמת דונלד טראמפ מטילים צל גדול, שלא לומר מאיים ופאשיסטי, ניצבת מנהיגת גרמניה, אנגלה מרקל, כאי של שפיות יחסית בעיני המערב. האם ייתכן שהיא, דווקא היא, תתגלה כהומופובית?

 

מרקל הזוכה לתשואות המערב הליברלי בכל פעם שהיא זוקפת עמדה חמורת סבר כנגד מדיניותם הבדלנית ומחרחרת האיבה של טיפוסים כטראמפ או ראש ממשלת בריאניה, תרזה מיי, הפתיעה רבים לאחרונה כאשר הצביעה נגד החלטת הפרלמנט לאשר נישואים גאים במדינה הליברלית, למרות שאיפשרה את קיום ההצבעה ולא טירפדה אותה כפי שיכלה.

 

בציטוט שנועד אולי שלא להמאיס עליה לחלוטין את הימין בארצה, או שמקורו בחינוכה הקתולי הנוקשה ועמדתה הבלתי פוליטיקלי קורקטית נגד אימוץ ילדים על ידי זוגות גאים, לפיו נישואים "הם בין גבר לאישה", גרמה מרקל להמונים ברחבי העולם לזקוף גבה לרגע.

 

אנגלה מרקל

 

ההתבטאות המדיפה מריח שמרנות על גבול ההומופוביה גרמה לציבור גדול מחוץ לגבולות גרמניה, בעיקר, להבין שבעצם אינו יודע כל כך הרבה בפועל, על מי שכבר זכתה לתואר המחייב "מנהיגת העולם החופשי", השמור על פי רוב לגבר המאייש את הבית הלבן. אז מהם פניה האמיתיות של מרקל ומהו בעצם עולם הערכים שהיא מייצגת, מעבר להתנגדות לגל הבקלאש הפוליטי הבדלני הנוכחי?

 

האפר של אנגלה

האישה הראשונה שמילאה אי פעם את תפקיד הקאנצלר הגרמני, נולדה בקיץ 1954 במערב המדינה, בעיר המבורג, אך ממניעים דתיים מצאה את עצמה משפחתה מהגרת אל הצד המזרחי. אביה הקתולי המיר את דת משפחתו ללותרנית ועסק בלימודי תיאולוגיה עד שהוסמך ככומר והחל לעבוד בתפקידו באיזור ספר כפרי מרוחק, בקרבה לגבול גרמניה. רקע זה היווה את הקרקע האולטרה שמרנית בה צמחה מרקל כילדה.

 

היא הצטרפה כנערה לשורות הנוער הגרמני החופשי, תנועה רשמית לצעירים בסבסוד מפלגת האיחוד הסוציאליסטי, אך עברה קונפירמציה, טקס דתי, במקום טקס ההגעה לבגרות החילוני שהיה נהוג במזרח המדינה באותה עת. סביבת גידול הומוגנית, שורשית ומסורתית מעל הכל, שמסבירה היטב את קווי השמרנות הניכרים עד היום באופיה של מרקל, שלא נחשפה למודלים שונים מאלו ההטרו-נורמטיבים השולטים במשך רוב חייה. כצעירה המשיכה ללימודי פיזיקה ואף דוקטורט בכימיה קוונטית, במסגרתו פרסמה מאמרים כחוקרת אקדמית לפני שפנתה לעיסוקה בשירות הציבורי.

 

נפילתו של השלטון הקומוניסטי במזרח המדינה סימן את תחילת דרכה הפוליטית, ולאחר המאורעות המטלטלים סביב פירוק הגוש הצטרפה לרשימה נוצרית דמוקרטית של מפלגות מרכז-ימין, במסגרת תנועת התעוררות דמוקרטית שהובילה "הברית למען גרמניה". עם איחוד המדינה נבחרה לבונדסטאג, ומונתה על ידי הלמוט קוהל לתפקידים בכירים, ובהם שרת הנשים והנוער ולאחר מכן שרת איכות הסביבה. קוהל לא שיער לעצמו, כנראה, ששרת הנשים החדשה שלו תירש את מקומו בסופו של דבר, תוך זמן לא רב.

 

הקאנצלרית האישה הראשונה והיחידה

ב-2005 כבר הובילה מרקל בעצמה ובראשותה את המפלגה הנוצרית-דמוקרטית, ה-CDU לעמדת השלטון בגרמניה, על אף שהניצחון הושג ביתרון זעום מבחינת אחוזי הצבעה. העדר האחיזה המשמעותי בבית הנבחרים הוביל אותה לוויתורים רבים, אך כאלו שאפשרו לה להמשיך לקדנציות נוספות ואכן, מרקל המשיכה להוביל גם במערכות הבחירות הבאות.

 

ב-2013 כבר נרשם בגרמניה רוב בסקר דעת קהל גרמני רשמי, בעד אישור נישואים גאים, אך הדבר נמנע עד כה בשל התנגדותה הנחרצת של מרקל להבאת הצבעה שכזו להחלטת הפרלמנט. זאת למרות ש-74% מהציבור ואפילו 67% ממפלגתה של מרקל בעצמה, הביעו עמדה חיובית בנושא. מרקל הדגישה ב-2015, זמן קצר לאחר אישור הסוגיה באירלנד, כי אמנם היא בעד שוויון זכויות לקהילה, אך הצהירה כי לא תפעל בדומה לממשלה האירית בנושא ("נישואים בין בני אותו מין אינם מטרה של הממשלה הזו"), ואף לא התביישה להודות כי בעיניה שוויון זה פשוט אינו כולל את הזכות להינשא: "עבורי באופן אישי, נישואים הם כשגבר ואישה חיים יחד. זה הקונספט שלי".

 

פוטין ומרקל

 

יכול להיות שמה שתרם מעט לריכוך עמדתה הבלתי מתפשרת עד כה של מרקל, למרות החשש המובן כי מהלך שכזה עשוי להוביל אותה לאובדן עמדת השלטון, הוא דווקא רדיפת ההומואים בצ'צ'ניה בחודשים האחרונים. רק לפני כחודשיים פנתה מרקל באופן פומבי בנושא לפוטין, ה"בוס" של רמזן קדירוב שליט צ'צ'ניה ומי שבעצמו לא נודע בחיבה יתרה לזכויות אדם בכלל ו\או הקהילה הגאה בפרט, לאור הדיווחים על מחנות ריכוז ועינויים, נושאים נפיצים במיוחד בחברה הגרמנית, מטעמים מובנים.

 

מרקל יצאה בדרישה בעת ביקור רשמי ברוסיה, כי פוטין יעצור את מעשי הזוועה המתחוללים באיזור המצוי באחריותו, ויאפשר לאזרחיו את הזכות הדמוקרטית הבסיסית לקיים הפגנות ומחאות. לגארדיאן סיפרה כי ביקשה "ממר פוטין להשתמש בהשפעתו כדי להגן על זכויות המיעוט הללו". האם ייתכן מדובר במס שפתיים, או בקשה אופטימית במיוחד? מרקל המנוסה ידעה וודאי כמה מעט השפעה תהיה לדברים כנראה על פוטין ומרעיו, אך גם איזה הד יעשו דבריה במדיה העולמית.

 

כשהישרדות פוליטית מנצחת שמרנות חברתית

נראה אם כן כי התנגדותה העקבית והחד משמעית של מרקל לנישואים גאים, אינה מסתכמת בהתנגדות רק לטקס הזוגי הנערך באולם עם שלל מוזמנים, לרעיון החיים המשותפים של בני זוג, אלא לעצם הרעיון של משפחה מזן זה. בעבר אמרה כי היא מתנגדת לנישואים חד?מיניים מתוך "דאגה ממשית לרווחתם של הילדים שיגדלו במשפחות אלו", ולא הכחישה כי הסוגיה מהווה עבורה ועבור דעותיה הקדומות אתגר אישי מהותי.

 

בשורה התחתונה, נראה כי מעל הכל, קשורה ההחלטה של מרקל לאפשר בכל זאת את ההצבעה בנושא, בידיעה ברורה כי היא תעבור ברוב ניכר ותירשם בדפי ההיסטוריה, הרבה פחות לשינוי בדעותיה האמיתיות או רצונה לראות את המהלך עובר, למרות אי יכולתה הפוליטית לתמוך בו. עושה רושם כי הכל קשור הרבה ויותר לעובדה כי ללא תמיכת מפלגת SPD, יאפסו באופן רשמי וסופי סיכויה להמשיך בתפקידה כמובילת האומה הגרמנית, אותו השיגה כאמור ברוב זעום עד היום, ועליו שמרה רק בזכות תמיכת המפלגה האחות. כמו כמעט כל פוליטיקאי עלי אדמות, האם הדבר החשוב ביותר למרקל יותר מעתיד המערב, יותר מערכיה האישיים מבית, הוא גורלה האישי בבחירות הבאות?

 

כך או כך, רבים מעמיתיה של מרקל למפלגה דווקא הצביעו בעד אישור הנישואים הגאים בסוף יוני האחרון, בכל זאת, והביאו להכרעה ברוב של 393 תומכים לעומת 226 מתנגדים. קולה של מרקל, מרגע שהחלטה להתיר את ההצבעה בנושא, לא היה משנה לכאן או לכאן. חבל שגם אז, בידיעה ברורה כי למרות התנגדותה הסמלית תעבור ההחלטה ברוב מספק, ואולי מאותה מחשבה בלתי נמנעת גם על הקול הניצי, השמרן, ההומופובי, שגם הוא יישמע הבחירות הקרבות, התעקשה מנהיגת העולם החופשי בכל זאת לחזור על אמירותיה ולהמנע מגיבוי המהלך אפילו באופן סמלי, כמו מס השפתיים הליברלי ששילמה בשמחה לתקשורת בסוגיה הצ'צ'נית.