כמישהי שנכנסה להיריון בגיל 16 והיום היא אמא בת 17 בחברה בה זה ממש לא מקובל, אני כבר רגילה לשמוע הערות. לא עובר יום בלי שמישהו יבקש את המספר שלי כדי שאעשה בייביסיטר גם לילדים שלו וכשאני אומרת שאני האמא הוא צועק עליי שאני שקרנית או בלי שיידרשו להציץ לי בתעודת הזהות  או בלי שישאלו אותי למה לא עשיתי הפלה.

 

כל מי שמכיר אותי יודע שאני לא מתייחסת להערות האלה ברצינות, לרוב אני פשוט צוחקת כי אני בטוחה באימהות שלי ובדרך שלי.  כבר למדתי לא להקשיב להערות ולביקורות מהסוג הזה ובדרך כלל הן פשוט עוברות לי ליד האוזניים אבל מה שקרה ביום שישי האחרון חצה כל גבול אפשרי. ביום שישי חזרתי הביתה עם דמעות.

 

יצאתי בבוקר לסופר, עם התינוק שלי, בן חודשיים, כדי לקנות מצרכים לשבת.  אני גרה באזור בו יש רק מכולות קטנות ויקרות אז לקחתי אותו איתי במנשא ונסענו באוטובוס.

 

בתור בסופר עם תינוק צורח במנשא

כשהגענו לסופר קלטתי שהוא ממש עמוס. היו מלא אנשים והקטנצ'יק קצת נלחץ. ניסיתי לעשות הכל הכי מהר שאפשר אבל התורים לקופות היו מטורפים.  אחרי חמש דקות המתנה בתור פחות או יותר, הוא התחיל לצרוח ולבכות.  ניסיתי להרגיע אותו במוצץ,  נענועים, ליטופים וכו' ותוך כדי קלטתי את המבטים המאשימים של האנשים לידי. חמש דקות נוספות חלפו והתינוק רק הגביר את הבכי. 

 

התינוק לא הפסיק לצרוח

 

הייתי הבאה בתור עם עשרה פריטים בלבד. לבחור שלפניי היו שתי עגלות מלאות. פניתי אליו בנחמדות,  הסברתי שהתינוק רעב ולחוץ ושאני רוצה להניק אותו,  ושאלתי אם אפשר להשתחל לתור לפניו.

 

בתגובה הוא התחיל לצרוח עליי שזו בעיה שלי ושהוא לא צריך לסבול בגלל התינוק המזד**ן שלי (זה ציטוט מדויק שלו. ככה הוא קרא לילד שלי).  לא היה לי כוח לריב אז ויתרתי ופשוט זזתי אחורה. בטעות הפלתי מהעגלה של מישהי בתור בקבוק רסק עגבניות והוא נשפך על הרצפה. התנצלתי מיד שוב ושוב כי הרגשתי כל כך לא נעים והתכופפתי לנקות את זה והצעתי לשלם על זה ותוך כדי התינוק במנשא התחיל לצרוח בהיסטריה. האישה אפילו לא ניסתה להבין אותי או להיכנס לנעליי והתחילה לצעוק שאני בהמה, שצריך להעיף אותי מהסופר הזה, שאני מתעללת בתינוק שלי ולמה לא לקחו לי אותו...  ואז עוד אישה מאחורה התערבה ואמרה משהו על זה שצריך רישיון להורות ושאי אפשר לתת לכל ילדה בת 12 שאפילו ללכת ישר היא לא מצליחה להיות אמא...  

 

התעלמתי וסוף סוף הגיע תורי בקופה ובאתי לשלם אבל בגלל שהייתי צריכה לשלם גם על בקבוק הרסק ששברתי בטעות היו חסרים לי 3 שקלים. התחלתי לחפש בתיק (מזכירה שהתינוק צורח והן מאחורה צורחות עליי וכולי בלחץ) ואחרי שנייה המוכרת התחילה לזרז אותי והבחורות מאחורה צעקו שאני פוסטמה שחושבת שהכל מגיע לי ושבגללי הן יאחרו ובלה בלה בלה... ידעתי בוודאות שיש לי עוד 3 שקלים בתיק אבל כל כך נלחצתי מהסיטואציה שפשוט לא הצלחתי למצוא אותם והקופאית איבדה את הסבלנות וצעקה עליי "תביאי ת'כסף, תביאי ת'כסף!!"  אז פשוט הורדתי פריט אחד מהקניות שלי, רק כדי שאוכל לעוף מהמקום המזעזע הזה.  

 

יצאתי משם,  מצאתי פינה, הנקתי את הקטן שנרגע ואז התחלתי לבכות ולנסות להרגיע את עצמי.  בחיים לא הושפלתי ככה מול כולם...  אין לאנשים שום רחמים? מה כבר יקרה לכם אם תתעכבו עוד דקה?

 

אמא בת 17

 

לצערי היום הזה לא נגמר כאן.

 

אחרי שגם אני וגם הבייבי נרגענו, עליתי איתו לאוטובוס והתיישבתי במושב האחרון.  האוטובוס היה די ריק והקטן קצת התלונן כי הוא היה עייף אז זזתי איתו טיפה וזמזמתי לו שיר כי אני יודעת שזה מה שמרגיע אותו ואז מישהי התיישבה לידי והתחילה להרצות לי שאסור להרגיע אותו עם שירים כי אז הוא יתרגל. אמרתי לה שלא אכפת לי שיתרגל כי אני אוהבת לשיר לו וכרגע זה מה שמרגיע אותו וזה מה שחשוב לי. למרות שניסיתי לומר את זה בעדינות ובנעימות כנראה שהיא ממש נפגעה שלא הסכמתי איתה כי היא התחילה להגיד לי שאני אמא רעה, שאני מתעללת בילד שלי, אני לא יודעת מה אני עושה, שהילד שלי יגדל לחיים גרועים ושחבל שלא עשיתי הפלה כי אז הייתי חוסכת מהעולם סבל.

 

אחד הדברים הכי מטומטמים שהיא אמרה היה שבגלל שאני שרה לילד שלי, הוא יאהב לשיר בעצמו כשיגדל ואז הוא יהפוך להומו. אמרתי לה שאני בשוק מהדברים שלה את העדפה המינית שלו ושגם אם כן -  לא באמת אכפת לי למי הוא יימשך ואת מי הוא יאהב. היא הייתה מזועזעת מהתגובה שלי וביקשה את הפרטים שלי כדי שתוכל לפנות לרווחה.

 

כלום לא חסר לתינוק שלי

אז ככה התחלתי את השבת שלי, עם מחשבות ותהיות נוסח "אולי הם צודקים...  אולי באמת אם אני לא מצליחה להסתובב רגע בסופר בלי להפיל ולשבור דברים אז אני גם לא מסוגלת להיות אמא... אולי אם כ"כ הרבה אנשים אומרים לי את אותו הדבר זה אומר משהו... מדהים כמה קל להוריד לאם טרייה את הביטחון. כמה קל לרסק אותה, לערער אותה. ימים כאלה הורגים לי האמונה בדרך שלי ובאימהות שלי... אני באמת לא מצליחה להבין איך אנשים מגיעים למצב כל כך קיצוני של העדר חמלה, אמפתיות ורגישות. אני לא מצליחה להבין איך אפשר להגיד דבר כזה לאמא, לאישה שאתם בכלל לא מכירים. איך אפשר להגיד לאמא שהיא מתעללת בילד שלה?

 

התינוק שלי לא סובל

 

הכי מייאשת אותי הידיעה שזה לא באמת הולך להיפסק. אני יודעת שהילד שלי יגדל וישמע אנשים מתלחששים על אמא שלו,  מרחמים עליו, אומרים לו שהוא מסכן. שהוא יראה אנשים שמזלזלים באמא שלו וקוראים לה בכל מיני שמות רק בגלל שהיא בחרה ללכת בדרך קצת פחות קונבנציונלית משלהם.

 

אני רוצה לומר משהו לכל הנשים שחשות צורך להזדעזע כשהן שומעות שאני אמא בגיל כזה: העובדה שאני צעירה לא אומרת כלום על האימהות שלי והתינוק שלי לא מסכן. נכון,  בהתחלה הוא קיבל אמא שלא יודעת בדיוק מה עושים עם הדבר הקטן הזה שהניחו לה על הידיים אבל יש סיכוי טוב שהייתי מרגישה אותו הדבר גם בגיל 40. התינוק שלי מאושר, כלום לא חסר לו והוא גדל לחיים טובים. אני יודעת איך להרגיע אותו, איך להקל על הגזים, איך לחבק אותו. אני מסתכלת עליו והלב שלי מתפוצץ מאהבה. אני קשובה ומסורה לתינוק שלי יותר מהרבה אמהות אחרות שמבוגרות ממני בעשור לפחות. לא, אני לא מפחדת לשיר לו,  להרדים אותו בהנקה, לישון איתו ביחד במיטה, לתת לו מה שהוא צריך ונמאס לי לשמוע אתכן מתעקשות ש"זה ייפגע בי בהמשך". הניחו לי להיות אמא.

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp