מורה מטריד מינית או סתם סחבק?
מורים גברים רבים דיווחו לי לאחרונה כי הם חוששים להגיד מילות חיבה לתלמידה במצוקה שמא יאשימו אותם בהתנהגות שאינה הולמת. מה בין מורה שמטריד מינית למורה חם ואכפתי שמנסה לבצע את תפקידו על הצד הטוב ביותר?
מה בין הטרדה מינית מילולית של מורה' מחנך לבין התנהגות שנתפסת בעיניו כסחבקית?
תהליך הריסון של הדיבור הגברי היהיר, המשפיל המדיר, עדיין בעיצומו. וכך מוצאות עצמן תלמידות רבות מבולבלות מול אמירה כזו או אחרת של מורה או מחנך, חלקן מפרשות זאת כהטרדה מינית, ואז המהומה גדלה.
שנת הלימודים החלה. הורים ערניים יותר לסיפורי ילדיהם בכל הקשור להתנהלות מורים. לא רק בשיעור, אלה בהפסקות, במפגשים במסדרונות, בחצר.
כשמדובר במורה שהוא רב שמושיב ילדות בנות 6 על ברכיו, ונוגע בהן, אין ספקות והשלב הבא הוא הנהת בית הספר ומשם למשטרה.
כשמורה פוגש נערה בת 14 במסדרון, מצמיד אותה לקיר, נדבק אליה ולוחש לה 'את מדהימה' גם אין ספקות. השלב הבא הוא הנהלת בית הספר ומשם למשטרה. כשמורה מניח יד על ישבנה של תלמידה בכל גיל, קורא לה לחדר ומנסה "לפתות" אותה במילים גם אין ספק.
אבל מה לגבי מורה שחולף בחצר בית הספר, מניח יד על כתפה של תלמידתו ושואל אותה אם היא מרגישה בסדר? מה לגבי מורה שמלטף את ראשה של תלמידה בת 12 כבדרך אגב כשהוא יוצא מהכיתה ונתקל בה, ושואל אותה אם היא רוצה להתייעץ לגבי משהו?
מה על מורה שיורד בחדר המדרגות בבית הספר ותלמידתו בת ה-14 עולה בריצה מולו, והוא אומר לה "את נראית נפלא היום"? או מורה שיושב עם חבורת תלמידים בני 14 וכל אחד מספר על הקעקוע שעשה הקיץ, והמורה אומר כן גם אני עשיתי קעקוע על הישבן? האם זאת הטרדה? האם אמירות ומעשים אלו, אמורים לגרום לנערות ולילדות לבוא הביתה לספר להוריהן, ואלה אמורים למהר למשטרה להגיש תלונה נגד המורה על הטרדה מינית?
כלוחמת נגד הטרדות מיניות ונגד מורים ומנהלים שפוגעים מינית בתלמידות או מורות, מצאתי עצמי בשבועיים האחרונים מתלבטת. בין הפניות שהגיעו אלי, חלקן חמורות, היו גם כאלה בתחום האפור: אמירות או מעשים שקשה להתייחס אליהם כהטרדה.
גם כשההורה חזר ואמר כי בתו מפוחדת ומבוהלת כי המורה עבר לידה במסדרון ואמר לה שהיא נראית נפלא היום, מצפוני כאם, כאישה, כתלמידה, מטלטל.
התחלתי לבדוק עם מורים. לא מעט מהם דיווחו כי הם מבועתים, חוששים אפילו להגיד מילות חיבה לתלמידה במצוקה.
מורה ותיק מאוד שמחנך שנים בבתי ספר תיכוניים היה נחרץ כשאמר כי אם מדובר באירוע שמתרחש באקראי, בחצר במסדרון, צריך להתייחס אליו ככזה. אחרי הכל, מורים אינם רובוטים, ויחס חם לתלמידים, הוא חלק בלתי נפרד מתפקידו של מחנך אולם אם המקרים חוזרים על עצמם. והמורה פוגש את הנערה בפעם אחרת ובכל פעם מחדש מעניק לה מחמאה על מראה או נוגע בה באקראי אז יש מקום לתחושה לא נוחה ויש ליידע את הנהלת בית הספר.
ואז הוסיף: "אנחנו בעיצומו של תהליך משמעותי. אנשי חינוך מרסנים את עצמם קצת יותר בעקבות ההתרחשויות האחרונות וישנה התקדמות בהבנת הזכויות של האישה והנערה ובניסיון שלא לפלוש למרחב המחיה הפרטי ולאינטימיות שלה. אני מאמין שיש הבדל בין מורה שמתבטא פה ושם בצורה חופשית פעם-פעמים והאמירות לא כרוכות במגע או בניצול כשלהו שבא לידי ביטוי, נניח, בציון גבוה יותר בבחינה או בהעדפה כלשהי בכיתה לבין מספר אירועים עוקבים בהם המורה יושב עם תלמידה בחדר סגור או מוצא הזדמנויות לפגוש בה ביחידות הראשון עשוי להיות קוריוז, השני מצריך טיפול.
בנוסף, אותה אמירה בדיוק – גם אמירה סקסיסטית שרצוי להימנע ממנה – היא עניין שונה אם היא נאמרת ביחידות או אם היא נאמרת בפומבי. אם זו אמירה שיש בה לפגוע- חמור מאוד. אם היא אמירה אגבית- עניין אחר.. מה שבטוח הוא שכל תלונה, גם כזו שנתפסת כפעוטה וחסרת ערך או בסיס, יש לבדוק ולברר. חשוב לברר את כל הפרטים עם הילדה המתלוננת ואז לשמוע מהמורה האם הוא מודע למה שעשה ולהשפעת המעשה או האמירה על הילדה. כל התהליך הזה חייב להיעשות מהר ובאופן פנימי בתוך בית הספר. זה משהו שהנהלת בית הספר מחויבת לעשות בזריזות תוך הקשבה מלאה לשני הצדדים והעברת מסר אחיד הן למורה והן לתלמידה נוסח "אני רוצה להגן עליך". כמובן, כל זה נכון ומתאים כשמדובר באירוע חד פעמי. אם מדובר בדפוס חוזר ובהרבה מתלוננות, ברור שיש לבצע בדיקה מעמיקה.
החשש הגדול הוא שהמהירות בה מייחסים למורה הטרדה מינית עלולה להבריח מורים גברים מבתי הספר וחבל כי נוכחותם שם חשובה. "תהליך הריסון לא סיים את עצמו. אפילו בפרטים הקטנים, רמת המודעות למה שנאמר ואיך שנאמר לא מספיק עמוקה. הדיבור הגברי, היהיר, המשפיל והמדיר עדיין קיים. מה שקורה היום הוא עיצומו של תהליך, שבסיומו כל צד ידע את הגבולות שלו."