חשבתן פעם לאן הולכים כל הבגדים? כל אותן ערמות של בגדים שכבר לא שמישים? ברור, כולנו תורמים, כולנו עוברים על הארון ומסדרים חורף- קיץ ומעבירים את הבגדים שלא לבשנו כבר כמה זמן לאחים קטנים, בני דודים, חברות, או ארגונים ועמותות. אבל מה קורה אחר כך? כמה עוד מתגלגל הבגד מהיום שקנינו אותו ועד שהוא הופך לאשפה? ולמה בכלל בגד הופך לאשפה?

נתחיל בזה שכמות הייצור של בגדים בשנים האחרונות היא כל כך גדולה, שהיא ממש הפכה לבעיה עולמית. נוכל להאשים בזה את תרבות הצריכה, את המהירות שבה אופנות מתחלפות ואת העובדה שניתן לקנות בגדים יפים במחירים יחסית זולים שלא מקשים עלינו להיפרד מהם לאחר עונה אחת בלבד, מה שהופך אותם לכמעט חד פעמיים. גם לרשתות החברתיות יש חלק בנושא - התיעוד של כל רגע בחיינו על בסיס יום- יומי גורם לכך שנחשוב פעמיים אם ללבוש בגד כזה או אחר אם כבר צולמנו עם אותו הבגד, מה שמביא גם למצב בו אנשים קונים יותר בגדים. האפשרות לרכוש בגדים באינטרנט גם היא העלתה את כמות הקנייה שלנו, שכן אנחנו חיים בעידן בו אנחנו לא צריכים לצאת מהמיטה כדי לעשות קניות. אנחנו קונים בגדים מבלי למדוד, זורקים לעגלת הקניות ומחכים שיגיעו אלינו עד הבית. בבית נמדוד ונחליט אם מתאים לנו או לא, לפעמים מחיר הבגד כל כך זול, שלא נטרח אפילו לשלוח אותו חזרה למדינה ממנה הגיע. הרי למי מאתנו אין בארון לפחות פריט אחד עם תווית שמעולם לא נלבש? בנוסף, עולם האופנה והפרסום משדר לנו שבגד נועד ללבישה רק פעם אחת, הרשתות המסחריות מחדשות את המדפים אחת לשבועיים, ולנו כצרכנים יש כמעט תמיד פיתוי חדש, מה שמתחזק אצלנו את התחושה שצריך להתחדש כל הזמן.

איגי פופ ממחזר עבור H&M

איגי פופ ממחזר עבור H&M

תעשיית האופנה נמצאת במקום השני בדירוג התעשיות המזהמות בעולם, אחרי תעשיית הדלק. מדובר בתעשייה המגלגלת כ- 2 טריליון דולר בשנה והמעסיקה כ- 57 מיליון אנשים ברחבי העולם. העלות האמיתית של בגדים זולים מגלמת בתוכה בין היתר כל כך הרבה סיפורים של ניצול עובדים, דילול משאבים טבעיים וזיהום הסביבה מהשימוש בכימיקלים וחומצות ועד תהליך השינוע ליבוא ויצוא במטוסים ואוניות. ישנם אינספור מחקרים ודו"חות המזהירים אותנו מאיך יראה עתיד הקרוב מאוד אם לא נשנה את ההרגלים שלנו. למשל, דו"ח של גרינפיס לאחרונה חשף כי בגדים המיוצרים מפוליאסטר, גורמים לזיהום גם בתהליך הייצור שלהם וגם כאשר הם כבר מגיעים אלינו הביתה. בכל כביסה שאנחנו מכבסים את אותם בגדי פוליאסטר, משתחררים סיבים קטנים מפלסטיק המגיעים דרך הביוב אל הים, דגי הים אוכלים את חלקיקי המיקרו- פלסטיק האלו ואלו אותם דגים שאנחנו בסופו של דבר אוכלים. כלומר, חלקיקי הפלסטיק האלו יגיעו בסופו של דבר אלינו לקיבה. או למשל, ידעתם שכדי לייצר חולצת כותנה אחת בלבד, צריך להשתמש בכ-2700 ליטר מים? אז אומנם אנחנו עשויים להוציא כמה שקלים פחות על איזו חולצה אופנתית ומגניבה, אבל אנחנו בעצם משלמים עלויות אנושיות וסביבתיות גבוהות עבור הבגדים שלנו.

עכשיו אתה חוזר בחזרה

הפתרונות למצב הבעייתי הם רבים ומגוונים. "אופנה בת קיימא" ו"קיימות" באופן כללי הם בעצם הכלים שלנו לעזור לסביבה, לעורר מודעות לחולל שינוי בתפיסה שלנו וביחס שלנו לכדור הארץ. רעיון הקיימות משמעותו היכולת להמשיך לקיים מצב מסוים או תהליך מסוים לאורך זמן והוא נוגע בכל תחומי החיים. בהקשר של אופנה, הרעיון של אופנה בת קיימא מתבטא בכמה מישורים:

לדוגמה, תארו לעצמכם עולם שבו כל הבגדים החדשים נעשים מבגדים וטקסטיל קיימים. בגדים שאינם בשימוש יפורקו בתהליך ידידותי לסביבה. חומרים כמו פוליאסטר וכותנה יעברו מיחזור ויהפכו בחזרה לחוט, שממנו יארגו בד, והבד החדש יהפוך שוב לבגד. בשוודיה הציגו לאחרונה את הבגד הראשון בעולם העשוי כולו כותנה ממוחזרת. טכנולוגיה זו מייצגת את הדור הבא של מיחזור והיא נקראת closed loop. עם זאת, הטכנולוגיה לבדה לא תביא לזרימה מעגלית של משאבי טקסטיל. האתגר הגדול ביותר יהיה לגייס את הציבור להשליך את הטקסטיל למיכלי מחזור, כפי שעושים כיום עם בקבוקים ונייר.

אמה ווטסון בשמלת הבקבוקים

אמה ווטסון בשמלת הבקבוקים

בשנת 2013 חברת H&M הייתה החברה הראשונה בעולם שקראה ללקוחותיה למחזר בגדים בתמורה לזיכוי בחנויות. במותג קיבלו את כל סוגי הבגדים, בכל מצב ומכל מותג, הבגדים עברו מיון, חלקם נמכרו בחנויות יד 2, חלקם נתרמו וחלקם נועדו לעבור תהליך של מחזור סיבי הטקסטיל לשימוש חדש. כל זאת על מנת ליצור תשתית למערכת מעגלית שמייצרת את הבגדים החדשים מחומרים קיימים, בשאיפה ליצור בעתיד מעגל סגור לגמרי שבו אין משתמשים במשאבים חדשים לייצור בגדים. יוזמה מבורכת זו של H&M כמובן ספגה גם המון ביקורת, שכן המותג אומנם מקדם את רעיון הקיימות אבל אל לנו לשכוח שהפרסום והבאז סביב המעשה תרם רבות למותג, מה גם שהגביר את הטראפיק בחנויות וגם הגדיל את המכירות, שכן על כל שק בגדים שתרמתן, קיבלתן זיכוי בחנות שבעצם הביא לרכישות נוספות.

אבל  H&M לא נותנים לביקורת להטריד אותם וב-5 באוקטובר הקרוב הם יוציאו את קולקציית ה- "close the loop" הרביעית שלהם. מדובר בקולקציית ג'ינס המורכבת מ-6 דגמים העשויים כולם מכותנה אורגנית בשילוב עם כותנה ממחוזרת. כותנה שנוצרה מאותם הבגדים שאתם החזרתם לחנויות.

אם זה לא מספיק, כעת מגיע מותג חדש של הקבוצה בשם  Arket. המותג מציע קולקציות המבוססות על פרטי מפתח שכל עונה ייוצרו מחדש עם שינויים של צבעים וחומרים. מדובר בקו נקי וקלאסי שמתעלם מטרנדים ושואף לייצר מלתחה שמחזיקה בארון לאורך כמה שנים. רק בחודש אוגוסט האחרון יצאה המתחרה "זארה" עם אותו הרעיון בקולקציה הנקראת "timeless"  והנה אנחנו רואים את H&M  לוקחים את הרעיון צעד אחד קדימה ופותחים מותג שלם למען המטרה הנעלה. מה יותר זועק "טרנד" ממהלך כזה של שתי ענקיות אופנה עולמיות?

 

אן התוואי בשמלה משוק הפשפשים

אן התוואי בשמלה משוק הפשפשים

ואולי בעצם זה לא כל כך נורא שהחברות האלו רוכבות על גל הקיימות? דו"ח חדש של גרינפיס טוען כי לפני שאנחנו מנסים למצוא פתרונות יצירתיים למחזור בגדים ולפיתוח טכנולוגיות חדשות, קודם עלינו לעשות שינוי בדרך בה אנחנו צורכים בגדים מלכתחילה, על מנת להאט את קצב ייצור האופנה. מותגים צריכים לתכנן לטווח ארוך יותר, כולל איכות טובה יותר של מוצרים ועמידות. להפסיק לחזק את רעיון האופנה המהירה והחד פעמיות ולקדם את הערך האמיתי של המוצרים שלהם ולעודד שינוי אצל הצרכנים. ואנחנו, כצרכנים, צריכים לשים קץ להצטברות של בגדים בארונות, לקנות פחות בגדים חדשים, לקנות בגדי וינטג' ויד שניה ולהשתמש בשירותים כמו תיקונים, שפעם היו נפוצים מאוד והיום כמעט ונעלמו.

במקום בשר, תלבשו בקבוקים

העיסוק באופנה בת קיימא לא פסח גם על הוליווד. בשנים האחרונות אנחנו שומעים על עוד ועוד סלבריטאיות שמקדמות את הנושא. אחת הראשונות הייתה השחקנית אמה ווטסון שהופיעה בשנת 2016 בטקס הגאלה במוזיאון המאט בשמלה של קלוין קליין העשויה כולה מבקבוקים ממוחזרים. "לקחתי החלטה בשנה בעברה, שאני אלבש רק אופנה בת קיימא על השטיח האדום", אמרה. "תעשיית האופנה היא התעשייה השניה הכי מזהמת על כדור הארץ, יש לה השפעה מאוד גדולה על הסביבה ועל האנושות. ובשבילי זה לא מספיק כבר שהבגד הוא יפה, אני רוצה גם לדעת שזה לא משאיר חותם שלילי בעולם...השמלה בעצם נעשתה על ידי חומר שיוצר זיהום מסיבי בעולם, בקבוקי פלסטיק. המעצב יצר דרך להשתמש בהם ולייצר מהם את השמלה. רציתי שלבגד יהיה כמה אלמנטים שונים שאני אוכל להשתמש בהם שוב וללבוש אותם שוב, אז אני מקווה שאני אלבש את המכנסיים שמתחת לחצאית שוב, אלבש את המחוך שוב ואת החצאית. בשבילי זה העתיד של אופנה, זה מה שאופנה יכולה וצריכה לעשות. זה חדשנות".

בפברואר 2017 במסע לקידום הסרט "היפה והחיה" בכיכובה, היא לבשה אך ורק אופנה ומותגים המבטיחים לקיים את הרעיון של שמירה על איכות הסביבה, על ידי ייצור ידידותי, צמצום פליטת חומרים מסוכנים, שימוש בחומרים אורגניים או ממחוזרים, ותנאי העסקה הוגנים. היא אף הגדילה ופתחה חשבון אינסטגרם בשם  "The­_Press_Tour" בו היא העלתה תמונות של הלוקים הידידותיים על מנת לעורר מודעות.

ווטסון לא היחידה. גם השחקנית אן הת'אווי אימצה את הרעיון. במסע הקידום לסרטה החדש "קולוסל" בחודש מרץ האחרון היא לבשה אך ורק בגדים ממוחזרים. מה הכוונה? שמלות וינטג' שנקנו בחנויות יד שניה או בשוק הפשפשים, או בגדי מעצבים ישנים שנלקחו מארכיונים של מעצבי העל ולא נעשה בהם כל שימוש כבר שנים.

קייט מידלטון חורשת על השמלה. תמונה: רויטרס

קייט מידלטון חורשת על השמלה. תמונה: רויטרס

הרעיון של "מיחזור" אאוטפיט הפך להיות יותר ויותר רווח בקרב מובילות דעת ומפורסמות. מה שתחילה אולי נתפס כטעות או כאקט מביך, התגלה מאוחר יותר כצעד כמעט חתרני כנגד עולם שמאדיר את החד פעמיות. עולם האופנה הגבוהה שבז לשימוש החוזר בבגד, הטלטל כאשר לבשה קייט מידלטון את אותו הבגד בפעם השנייה ואפילו השלישית, וכל זאת בהופעות פומביות ומתוכננות עם צלמים ועיתונאים. וקייט היא לא היחידה, גם מישל אובמה "חטאה" לא פעם במיחזור אאוטפיט בכוונה תחילה.

אז נסיכה ואשת נשיא ממחזרות אאוטפיט פעמיים ושלוש, כולנו יכולות לשחרר אנחת רוחה וללבוש את השמלה ההיא שאנחנו כל כך אוהבות שוב. ועוד להרגיש שאנחנו עושות משהו למען העולם.

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp