אם מחר בבוקר היו אומרים לי שנמצא הגבר המושלם עבורי, זה שעונה על רשימת המשאלות שלי אבל גם על הדברים שאני צריכה ואפילו לא יודעת; שמומחים מהשורה הראשונה חקרו ובדקו ולא הרפו עד שמצאו שיש בינינו התאמה אישיותית, משפחתית, חברתית ואפילו גנטית, ושהם מבטיחים ללוות אותי בתהליך אם אני רק אתן צ'אנס ואגיע פתוחה, ושכל מה שאני צריכה לעשות זה לסמוך עליהם, להגיע לחופה ושם לפגוש אותו בפעם הראשונה - מה הייתי עושה? האם הייתי אומרת מיד "I DO", או ממשיכה לסמוך שיום אחד הנסיך יגיעו על דעת עצמו?

את השאלה הזאת שאלתי את עצמי בזמן הצפייה בפרק הבכורה הישראלי של "חתונה ממבט ראשון" שעלתה בשבוע שעבר ב"קשת". בעצם, עוד לפני כן - כשצפיתי ב- 4 העונות של הגרסה האמריקאית (אני חובבת טראש מושבעת. תירו בי). אני מודה, הדילמה הזאת מיד מעוררת בי את הצד הרומנטי, שרוצה להתעלם מהמותגים שמנסים לדחוף לי בתכנית יחד עם אהבת אמת, שתוהה מה לעזאזל אדם שבנה קריירה על ציניות חיננית עושה בתפקיד המנחה, ושמקווה שאף אחד מהמשתתפים לא יזדקק בתום התכנית לכדורים.

מתוך הפרק הראשון של "חתונה ממבט ראשון"

מתוך הפרק הראשון של "חתונה ממבט ראשון"

רגע אתנחתא בין החופה לריקודים: למי שלא מכיר או צפה, בתכנית "חתונה ממבט ראשון" פוגשים המשתתפים את בן או בת זוגם לראשונה מתחת לחופה. הם לא יודעים עליהם דבר והשידוך נעשה על ידי צוות מומחים מטעם התכנית. לאחר החתונה, לזוגות יש 42 יום להחליט האם הם רוצים להישאר יחד או להיפרד, כשבדרך הם מבלים בירח דבש, עוברים לגור יחד ומתמודדים עם שלל אתגרים שנובעים מכך שהם פשוט לא מכירים.

אז עכשיו נחזור אליי: הסיבה היחידה שאולי הייתי מסכימה ל"ניסוי החברתי הנועז וחסר התקדים", כפי שהגדיר זאת המנחה עידו רוזנבלום, היא שפשוט נשבר לי מאפליקציות של היכרויות. מי שחווה את זה יבין אותי מיד. ולא, אני לא מדברת לאלו מכם שנכנסו לאפליקציה והתאהבו באדם הראשון שפנה אליהם. מי שהיה שם כמה זמן, יודע שזה סיוט. זה מדכא, זה החלום ושברו וזה בעיקר מנציח את כל תרבות האינסטנט שאני באופן אישי לא מתחברת אליה. אז למה לא לצאת לדייט עם מישהו שאני לא מכירה, אבל כן להתחתן איתו? כי מישהו אחר קבע בשבילי מי מתאים לי. לפחות יהיה לי את מי להאשים. הרי עד עכשיו כולם מאשימים אותי - אין לי דירה כי אני לבד (ולא, נניח, כי אין פרויקטים של דירות לרווקים), אין לי זמן למצוא בן זוג כי אני כל היום מבלה (ולא בגלל שאני כל היום בעבודה), אני בררנית מדי כי אני לא רוצה את הטלפון של אח של אשתו של בת דודה של האיש הנחמד מהסופר, ואם יש עוד מישהו שידבר איתי על התייבשות הביציות שלי – אני אצרח. אז עם כל כך הרבה אשמה שיש ברווקות, וכל כך הרבה אכזבה באפליקציות המשדכות, מה הפלא שגם לריאליטי הזה מצאו אנשים איכותיים שיסכימו להשתתף?

עוד נקודת זכות שכנראה פעלה לטובת אלו שחשבו להשתתף בתוכנית, היא העובדה שלמרות מה שמציגים הפרומואים, הנשואים הטריים לא באמת נשואים. בעוד בגרסאות הבינלאומיות החתונות תקפות לחלוטין, בארץ לא בדיוק הצליחו לשכנע את הרבנות לתת תפקיד אורח. אז מה קורה בפועל? קשת מבטיחים שהזוגות יינשאו בטקס נישואים שיאפשר פרידה ללא קשיים. ככה שרק נשאר לאסוף את השברים. בקטנה.

אבל רגע, אם הם לא באמת נשואים, אז גם כל הסוגיה קצת מיותרת. לא שאני מזלזלת בכך שהם לבשו בגדים יפים והופיעו מול כל המשפחה שלהם ומדינת ישראל ונשבעו לאהוב אדם זר לנצח נצחים. או לפחות עד לפרק הבא. אבל אם הם יודעים מראש שהפרידה לא ממש תשפיע על מהלך חייהם, ברמה הטכנית לפחות, אז מה עשינו בזה?

בואו נצא מנקודת הנחה שאין פה גירושים והפרידה היא כמו חבר וחברה ולא כמו בעל ואשה - זה לא מבאס אתכם לדעת שאנחנו חיים בעידן הזה, שנישואים ומחויבות זה כמו עוד תמונה בסנאפצ'ט? הספקתם לראות? מגניב. פספסתם? לא נורא. גם ככה עוד כמה שעות היא תעלם ותעלה תמונה חדשה. אז זה באמת משנה אם אני מכירה את הגבר שנתיים או שלוש דקות מתחת לחופה? לא יתאים, יאללה ביי. נקסט. הבא בתור. צעד קדימה בבקשה. אוהב ילדים? הצטרף לחבריך מימין. גולש גלים? הכי לא. דפדף לשמאל. בעצם זה אולי דווקא סקסי. טוב, מה אכפת לי? יש עוד אלף כמוך שרק מחכים.

אנחנו עד כדי כך מרפרפים על הכל בחיים האלה, שגם לאחד הדברים החשובים ביותר, לפחות בעיניי, אין משמעות? כן גבירותיי ורבותיי, אני מדברת על אהבה. זה הכי קיטשי שיש, אבל זה קצת נכון. אני לא חושבת שחייבים להתחתן כדי להיות שמחים, אני לא חושבת שאם אין לכם זוגיות אז לא הגעתם לכלום בחיים, גם אל תישארו יחד בשביל הילדים, ובכלל אני גם לא חושבת שחייבים ילדים. אבל אם כבר החלטתם לעשות משהו מהרשימה הכביכול בסיסית הזאת שרובנו גדלנו לאורה, תעשו את זה עד הסוף ולא כי זה מגניב. תתחייבו, תאמינו, תרצו שזה יצליח. תשקיעו. תהיו נוכחים. עד הסוף. תהיו אמיצים. אני אומרת את זה לעצמי, כל יום. לפעמים זה מצליח יותר ולפעמים פחות, אבל אני רוצה להאמין שהניסיונות שלי אותנטיים ושיש להם משמעות והם בלי פילטרים והם לא צריכים לעמוד בסטנדרטים של אף אחד, חוץ משלי.

אם הזוגות בתכנית יישארו יחד זה יהיה מדהים. כבר הבנתם, אני הכי סאקרית של אהבה. הם גם לקחו החלטה אמיצה, כדאי שלפחות יהיה להם כיף. אגב, בתכנית האמריקאית שני זוגות מתוך שלושה מהעונה הראשונה נשארו יחד, אז אולי עוד יש סיכוי לאהבה.

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp