ועידת און לייף לנשים, שכר וקריירה בשיתוף עיריית ר"ג והמשרד לשוויון חברתי, שנערכה ביום שני האחרון, נפתחה בפאנל שביקש למצוא מה מחבר בין ארבע נשים מצליחות שעברו מכשולים רבים בדרך להצלחה. את הפאנל הנחתה לינוי בר גפן, ולקחו בו חלק רינה מצליח - עיתונאית ואשת תקשורת חדשות ערוץ 2, רחלי איבנבוים - ראש תחום חברה חרדית במכון "שחרית", יו"ר ומייסדת תכנית מובילות, אפרת אנזל - אשת תקשורת ומומחית לקולינריה ודינה נבות סמנכ"לית שיווק מזרחי טפחות.

תחת הכותרת "להצליח בדרך שלי", ועל רקע פרשיית אלכס גלעדי שהתפוצצה בתחילת השבוע, פנתה בר גפן לחברות הפורום על מנת להבין מה דעתן על חשיפתה של אושרת קוטלר בפרט ועל נושא ההטרדות המיניות בכלל.

"אני תמיד מברכת על נשים שמדברות", פתחה מצליח. "הייתי רוצה לראות יותר נשים שמגיבות, פוגעות ומשפילות את כל מי שמעז להטריד ולפגוע בהן. לצערי אני שומעת סיפורים רבים על נשים חזקות, שברגע האמת קופאות ולא עושות מה שהית מצפה שיעשו. בכלל, אני חושבת שמה שחסר בקמפיין שיוצא נגד הטרדות מיניות הוא השתתפות של גברים. אם בקמפיין כזה מופיעות רק נשים, אז גברים רבים יצקצקו. אני רוצה שגברים יצאו בקמפיין שיגיד 'גם אני לא אאפשר לראות לידי שום הטרדה, אני מבטיח להיות יותר מודע למעשי ואם ראיתי משהו אז לא לכסות על הגבר שלידי'.

"אני רוצה לחזק את הנשים ולהגיד שיש להן תמיכה. אצלנו, למשל, העיפו עיתונאי על מעשה לא הולם, ולכן בגלל שיש כיום סביבה יותר מבינה ויותר תומכת, אני אומרת לנשים להעז יותר בזמן אמיתי. תשביתו, תעמידו אותו במקום מול כולם, ואם הוא נוגע בך אז תרימי את הקול עד שהוא יעלם".

מצליח מספרת על מקרה הטרדה שהיא עברה בעבר "מישהו בכנסת אמר לי שהג'ינס שלי צמוד מדי ורואים לי הכל. נשבעת לך שמאז ועד היום הבן אדם הזה עובר לצד השני כשהוא רואה אותי. אף גבר לא יכול לאיים עלי ולא לפגוע בי".

דינה נבות: "יש משהו במגמה הזו, של לדבר יותר מדי על הטרדה מינית ופחות על מה צריך לעשות כשזה קורה. אנחנו לא אחיות לצרה, אלא צריכות ללמוד מה לעשות עם זה ואיך להגיב לזה. בעיני דרך של 'קורבנות' היא לא דרך. צריכה להיות דרך של בחירה, של איך להדוף את זה ואיך להתמודד עם זה".

אפרת אנזל אמרה לה בתגובה שהיא מחשיבה את עצמה לאדם חזק, אבל "למרות זאת, לצערי נשים כמוני נאלמות ונעלמות באותו רגע שזה קורה. הילדות של היום בורכו במובן הזה שבעוד 20 שנה, הטרדה מינית תהיה דבר אחר לגמרי והן כבר תדענה איך להתמודד עם זה".

"אנחנו חייבות להביט במראה ולראות שאנחנו נשים חזקות", אמרה רחלי איבנבוים. "שכולנו עברנו דברים קשים ואנחנו יוצרות מציאות בהתנהגות שלנו ובבחירה שלנו. אנחנו חזקות גם במקום שבו נדרש לשלם את המחיר. בפעם הבאה שזה קורה, נשלם את המחיר אבל לא נוריד את הראש".

צילום: בני גמזו לטובה

מתוך ועידת און לייף לנשים, שכר וקריירה בשיתוף עיריית ר"ג והמשרד לשוויון חברתי. צילום: גם זו לטובה

בהמשך, בר גפן שאלה את הנשים האם הקריירה שלהן הייתה מתוכננת, או התגלגלה עם הזמן. איבנבוים שיתפה בסיפור שלה, ותיארה כיצד מצאה את עצמה בגיל 20, אמא לתינוקת, נשואה לאברך ועם תעודת הוראה במגירה, כיאה לבנות המגזר החרדי. במשך 3 שנים היא שרדה בעבודה שדרשה ממנה לחבר תכשיטים, תוך שהיא אוחזת בשני פליירים ורוכנת מתחת למנורה 9 שעות ביום. "לא הייתה לי בררה. ככה חונכתי ולזה יועדתי. מגיל 3 לימדו אותנו שתפקידה של אישה זה לשלוח את הילדים והבעל ללמוד תורה. בהמשך התחלתי לעבוד בעולם הפרסום, משם עברתי לעולם העמותות ולמנכ"ל עמותה גדולה ואז הבטתי המראה והבנתי שאני אשת קריירה. רק שיש בעיה אחת - האישה שמולי במראה לא דומה למי שחלמתי להיות. חלמתי להיות ה'יידישע מאמע', כי חונכנו לחנוק את החלומות שלנו בהבניה חברתית מסוימת, והיה לי קשה להשלים עם האישה ההיא. היום אני מבינה שנדחפתי לעולם האמיתי והצלחתי בו, כי מעבר לפרנסה לבית ולבניית הקריירה, אני מממשת את עצמי - וההבנה הזו הייתה הדרך הארוכה ביותר בחיי. כעת המשימה שלי היא להנחיל לנשים חרדיות נוספות את המודעות לקריירה".

גם אנזל מספרת על הלחץ להשיג יעדים שנקבעו עבורה מראש. "גדלתי בבית שבו צריך ללכת לאוניברסיטה ומצאתי את עצמי בפקולטה לרפואה פשוט כי יכולתי. הלכתי ולמדתי ואחרי השנה השנייה, הבטן הרגישה שזה לא זה. היום, כשאני מביטה אחורה, הרמזים לקריירה בתחום הקולינריה היו שם תמיד. בגיל 4 עמדתי ובישלתי, בגיל 10 כבר קראתי מגזינים והייתי בורחת כדי לאכול במסעדה. היה לי ברור שאין מצב לומר למשפחה שאני רוצה להתעסק במטבח. סבא שלי היה שף, ומבחינת משפחה זה לא מקצוע ובטח שלא לאישה שצריכה לשלב בין משפחה לקריירה. אז רק אחרי שסיימתי לימודים, עברתי לקולינריה. התחלתי קריירה בגיל 29 במקום בגיל 22, שזה פער משמעותי לאישה. לאישה כדאי להגיע לאבני דרך בקריירה שלה לפני שהיא אמא שמוגבלת בשעות עבודה, לפני שיש מעצורים כמו גידול ילדים. אני את שלי עשיתי תך כדי גידול משפחה".

צילום: בני גמזו לטובה

מתוך פאנל "להצליח בדרך שלי". צילום: גם זו לטובה

דינה נבות אמרה כי "הקריירה שלנו מתחילה ברגע שבחרנו - הבחירה היא העצירה לרגע אחד כדי לשאול את עצמי האם אני במקום שלי או איך יכולה לעשות אחרת, מה אני רוצה לעשות כעת. הרגע הזה שבו עברתי מה'אין בררה' לבחירה - שם התחילה הקריירה שלי".

בר גפן: מחקרים מראים שנשים מרוויחות פחות מגברים ושבגלל שלא נעים לנו לבקש העלאה במשכורת, או את הסכום הנדרש עבור העבודה שלנו, נשים נוטות לבקש פחות. מה דעתכן על זה?

"נשים מרוויחות פחות מגברים עד היום", טוענת מצליח. "כשהתחלתי לעבוד בערוץ מסחרי והכרתי את המנהל שלי והיינו חברים, הייתי בטוחה שהוא ידאג לי. והנה, ראיתי שעוברות שנים ואני לא מקבלת את מה שמגיע לי וגברים מקבלים יותר ממני והחלטתי לבקש יותר. נכנסתי לשיחות שכר ויצאתי בוכה. ואז לקחתי סוכן שיבקש עבורי יותר כסף, ואפילו אותו הייתי צריכה לשכנע שמגיע לי יותר, כי הוא היה גבר. אחד הדברים הכי נוראיים בעניין השכר זה שאין שוויון בין גברים לנשים. אומנם יש חוק, אבל ביצוע הפרקטיקה בנושא הוא בעייתי. אנחנו צריכות לעשות שינוי. לבקש את מה שמגיע לנו להתעקש ולמצוא דרך לעשות את זה".

דינה נבות: "נתונים מדברים על 400,000 עסקים קטנים, רובם מנוהלים על ידי גברים, כי גברים מעזים יותר לפתוח עסקים, לפנות לבנקים ולבקש אשראי. הם לא מפחדים מכסף! אני קוראת לנשים לא לפחד מכסף, לחלום, ליזום ולהקים עסק עצמאי. היום יש אפשריות גדולות ופלטפורמות רבות שעוזרות להצלחת עסקים".

"לתמחר את עצמי זה קשה בעיקר ובמשך שנים רבות היה לי סוכן שעשה זאת עבורי", הודתה אנזל. "כשהעסק שלי הלך וגדל, וכמעט כולם מסביבי היו גברים, הבנתי שאני  חייבת להתחיל לתמחר. לקחתי לעצמי תהליך של שנה, שבמהלכו למדתי לדבר על כסף. בהתחלה הייתי 'מדברת' דרך מיילים – שולחת הצעת מחיר, חושבת האם זה יותר מדי כסף ובסופו של דבר, כשמאשרים לי את הסכום, הייתי אומרת לעצמי שחבל שלא ביקשתי יותר. אין ספק שללמוד לדבר על כסף זה תהליך וצריך לקחת את הזמן כדי ללמוד איך לדבר את זה".

"כשהתחלתי להעסיק אנשים, הבנתי כמה העובד הנודניק בסופו של דבר מטפס באופן עקבי ולעומת זאת מי שסומך על המערכת מפסיד", אמרה איבנבוים. "אז חברות, בואו נהיה נודניקיות-על. אם נהיה טובות, איש לא ירצה להפסיד אותנו. אם מישהו לא יסכים לתת לנו את מה שמגיע לנו - אז שלא נסכים להיות שם".

לסיכום, אמרה מצליח כי "מה שהנחה אותי בחיים זה המבט פנימה ולא החוצה. לא הבטתי במה נכון כלפי חוץ, אלא מה הרצונות שלי, מה אני רוצה ואיך אני רוצה להגשים עצמי. תמיד עשיתי דברים לא מקובלים ולכן אני בן אדם שלם יותר מאלו שעשו את 'מה שצריך'. ככה אני נוהגת גם בחיי האישיים - כולן מתחתנות, אבל האם זה מה שאני רוצה? או שאולי מה שחשוב לי בחיים זה העצמאות? החופש? המצפן שלנו הוא בפנים, ולכן אני אומרת לנשים לא להביט החוצה ולחשוב מה מצפים מהן. תפנו את המבט שלכן פנימה, כי רק שם יש את התשובות".