"אבל הוא אבא שלך, מי אני לעומתו?", כתב אמיר פחר לאופל ענבר, בפוסט פומבי בו הוא מסביר מדוע התנגדות אביה לקשר שלה עם מוסלמי אילץ אותו להיפרד ממנה. אביה של אופל, דרור ענבר פרסם בתגובה פוסט הבהרה, ומאז במהלך כמעט חודש, דנה הרשת בסוגיית מערכת היחסים שנקטעה. האב טוען להיותו ליברל המבקש בסך הכל לשמור על בתו בחיק היהדות, הפרוד הטרי מתייסר ורומז לגזענות, וכולנו צופים מהצד ונדרשים להחליט אם אנחנו יותר יהודים או יותר רומנטיקנים.

ובלי קשר למי מהם אני מוצאת מאוס פחות, הרשו לי להציע קריאה שלישית של הדרמה - בה אף גבר לא ינהל את חיי הזוגיות של הגברת ענבר. בה אביה לא ירגיש בנוח להציב קווים וגבולות בל יעברו בני זוגה, ובה בני זוגה לא יחליטו עבורה שדברי אביה קודש הם. ישנם מקרים מאוד מסוימים בהם אני מצפה ודורשת התערבות של בני משפחה וחברים במערכות יחסים, אולם לא בכזו מדובר כאן. נוכחותו של פחר בחייה של ענבר לא היוותה עבורה סכנה פיזית או רגשית, ולמרות זאת - זכותו המלאה של האב להביע את מורת רוחו מהחריגה שבחרה בתו לבצע מהאופן בו הוא היה מצפה שהיא תנהל את חייה. והנה, לא נראה שהדבר השפיע על הבת, והיא בחרה לקיים מערכת יחסים עם מי שידעה שהוא מוסלמי, ועברה להתגורר עמו בדירה משותפת. משהאב המשיך והתריע על הפסול בקשר, קיבל פחר החלטה לסיים אותו. כמובן שאיננו יודעים מה אירע בחדרי חדרים, אולם ההתנהלות הפומבית והשיח בין שני הגברים באשר לחיה של האישה, הוא בלתי נסבל.

מתוך הפוסט שכתב דרור ענבר בפייסבוק. צילום מסך

אין זו הפעם הראשונה בה בחירותיה של אישה זוכות לביקורת מבטלת שכזו. טענות על תלונות שווא מצד נשים המתלוננות על פגיעה רווחות למרות הנתונים על האחוז הנמוך שלהן בפועל. הקטנה ואינפנטיליזציה של נשים באה לידי ביטוי לא רק בדמויות שזוכות נשים לגלם על המסך, אלא גם ביחס לו אנו זוכות מדי יום.

עם זאת, נדמה שהשיח הדתי בישראל בעניין החלטותיהן הזוגיות של נשים יהודיות, מעורר רגש חזק מאוד, גם בקרב מי שאינו ממהר לזהות עצמו עם המניפסט של ארגון להב"ה. כך לפני חודשיים בלבד נחשפנו לסיפורה של הפותה התורנית, יהודייה מאשדוד שהתאסלמה ונישאה למוסלמי מרהט. כולנו גדלנו על סיפורה של כיפה אדומה, והרי סכנה גדולה מצויה דווקא בכל אשר נראה תמים. הזאב הטורף ימתין לנו בדמותה של הסבתא האהובה והמוכרת. והמתנגדים לקשרים מסוג אלו, הם בסך הכל הקול של המבוגר האחראי שלו הייתה מקשיבה לו כיפה אדומה (נטולת השם וכל אפיון אחר מלבד מלבושה) יכולה הייתה להינצל ממלתעות החיה האורבת.

התעלמות מהאפשרות שאשה תהיה מסוגלת לקבל החלטה מושכלת, וביטול החלטות שהיא קיבלה בטענות של "כשתגדלי תביני", הן מרתיחות לכל הפחות. בסיפורים החוזרים והנשנים על נשים יהודיות, עלמות תמימות שנפלו קרבן למזימת הטורף המפתה, מגולם מסר הרסני ומשתק. המשמעות של הסיפור שאנו מספרים לבנותינו הוא שלא רק שאין ביכולתן לגייס את יכולות הניתוח המספיקות כדי לקבל החלטה אופטימלית, אלא שגם אסור להן לטעות. השילוב של נטיית השיח הישראלי החורץ, שאינו מקבל את הבחירה כאופציה לגיטימית, בשילוב עם השוביניזם המוטמע בשיח, יוצר אמירה חד משמעית לפיה היא קיבה החלטה מוטעית. ומשמתקיים שיח כזה, בוודאי שיראה לגיטימי ששני גברים ינהלו שיח על מה שהם חושבים שהוא הבחירה הנכונה עבורה.

 

 

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp