פרשת אלון קסטיאל מגיעה השבוע לשיאים חדשים של אבסורד. תזכורת: 10 נשים התלוננו במשטרה שקסטיאל, יזם נדל"ן וחיי לילה, תקף אותן מינית. עדויותיהן נחשפו באתר "המקום הכי חם בגיהנום. בין הנשים אין שום קשר והאירועים התרחשו לכאורה לאורך עשור שלם. אף על פי כן מתוך 10 התלונות שהוגשו רק 5 נכנסו לכתב האישום, מתוכן רק אחת על אונס.

שרי גולן, המתלוננת היחידה על אונס שנותרה, זו שמחזיקה את כל התביעה על כתפיה, נדרשת כעת לחשוף את כל סיכומי הטיפול הנפשי שלה לאורך השנים בפני כל ולהתיר לציבור, לעורכי דינו של קסטיאל ולקסטיאל עצמו לחטט בנבכי הטיפול הנפשי שלה. כמובן שהיא סירבה אולם אז הסבירו לה שסירוב פירושו שהם יפנו לבית המשפט ויחייבו את המטפלים שלה לספק את המידע הזה.

בפוסט אמיץ שפרסמה לפני מספר ימים בעמוד הפייסבוק שלה כתבה:

הדיון הקרוב במשפטו של קסטיאל עתיד להתקיים ביום ג', 21/11/17 ובינתיים ברשתות החברתיות נרקם מאבק כנגד אוזלת היד של הפרקליטות וקריאה לסייע לשרי גולן להילחם במדיניות הבלתי נתפסת הזו. המאבק מרוכז תחת ההאשטאג #איןהגנה.

האמנית והאוצרת מיכל היימן כתבה:
שרי נאלצה לוותר על סודיות לפני כמה חודשים, הפסיכולוגית שלה מסרה עדות במשטרה. פרקליטות תל אביב חייבה (מדיניות שאינה רק במקרה של שרי) את שרי גולן והפסיכולוגית שלה, להעביר לידיה את כל סיכומי הטיפולים שלה של כל השנים שהן היו ביחד. נאמר לה, שאם לא תחתום על ויתור על סודיות, תוצא מהתביעה כנגד אלון קסטיאל.
אם שרי הייתה ממשיכה להתנגד, והיא התנגדה כמה שיכלה, יחד עם הפסיכולוגית שלה, הייתה מתבטלת תלונתה.
ממש לאחרונה הועבר החומר של סיכומי הטיפול שלה לעיון הפרקליטות, הכול צולם.
בשביל כולנו, שרי ויתרה על הסודיות! והיא הסכימה כיוון שהבינה שהיא היחידה שנותרה, ובלעדיה אין תביעה.

העיתונאית רונית צח כתבה אמש בעמוד הפייסבוק שלה:

איך יתכן שבחורה תידרש לחשוף את כל עברה הטיפולי האישי – רק כדי שעדות האונס שלה תשמע בבית משפט? איך יתכן שזה רלוונטי? שזה הגיוני? שזה קביל בכלל?

איך יתכן שהיא תאולץ לעבור את כל מדורי הגהינום האלה רק כדי שתוכל לשמש פה לכל הנפגעות האחרות, לכאורה? כדי שהאיש שתקף אותה מינית, לכאורה, לא ייצא מכל הפרשה המעוותת הזו בלא כלום? בלתי נתפש בעיני.

אבל הכי מסקרן אותי: עכשיו, כשהעיפו את כל המתלוננות האחרות מהתביעה - האם הוכשרה הקרקע גם לזריקת המתלוננת האחרונה, כי כעת נשארנו עם מילה נגד מילה? פרקליטות המדינה, תתביישי לך.

העיתונאית שרון שפורר שחשפה את הפרשה פרסמה היום בעמוד הפייסבוק שלה את הדברים הבאים:

טוב אני חושבת שהגיע הזמן לומר את זה בבירור ובלי לגמגם: אל תלכו להתלונן במשטרת ישראל על אונס והטרדות מיניות כי המשטרה והפרקליטות לא שומרות עלינו. עליכן...

אחרי שתיארה את השתלשלות האירועים סיכמה את דבריה במשפט:

בקיצור, אם תתלוננו במשטרה רוב הסיכויים שהתיק שלכן יסגר. וגם אם לא יסגר תעברו כאלו תלאות שזה פשוט לא משתלם. אז די להתיפיף - נכון להיום - להתלונן במשטרה על עבירות מין זו טעות מרה.
תגובת הפרקליטות: "על פי החוק, בחלק מהמקרים, חומרים מטיפול פסיכולוגי של מתלוננת עשויים להוות חומר חקירה. במסגרת התיק, הועברו אלינו חומרים מהטיפול שעברה המתלוננת. אנו ערכנו סינון מוקפד והעברנו בעיקר פראפרזות מהחומר הרלוונטי לסניגור, כמחויב על פי החוק ובהסכמת המתלוננת. כלומר ערכנו איזון בין הקפדה על פרטיותה של המתלוננת לבין דרישות החוק. לא מדובר בהליך חריג במשפט הפלילי."

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp