בחודש יוני 2013 החלו לרדת גשמי מונסון כבדים באוטראקהאנד, מדינה "קטנה" בת 10 מיליון תושבים בצפון הודו. במשך שלושה ימים בלבד ירדה פי ארבעה מכמות הגשמים הצפויה לגשמי הקיץ כולו - והגשמים הכבדים גרמו למפולות ולהצפות ענק. גשרים וסכרים קרסו, כבישים נסגרו ולמעלה מ-100 אלף בני אדם נותרו נצורים בכפרים הקטנים ללא יכולת לצאת או לקבל עזרה. רק לאחר שבועות ארוכים של מאמצי חילוץ כבדים מטעם כוחות הביטחון וצבא הודו התגלו ממדי האסון הכבד, כשמניין ההרוגים עמד על למעלה מ-6,000 בני אדם. עשרות אלפים נותרו ללא קורת גג.

את האסון הזה, כמו רבים אחרים הפוקדים מדי שנה את הודו ומדינות מתפתחות רבות נוספות, היה ניתן למנוע בעזרת תחזית מזג אוויר איכותית ומדויקת - מצרך נדיר למדי באותן מדינות כיום. תחזית מזג האוויר בהודו, כמו ביתר העולם, מסתמכת על נתונים הנאספים על ידי רדאר, אך אלו לא תמיד מדויקים וזמינים במדינה. לכן מערכת החיזוי ההודית לא הצליחה לחזות מראש את כמות הגשם האדירה. למעשה, גם בזמן אמת, המערכות המקומיות עדיין לא הצליחו לזהות את חומרת המצב. תושבי אוטראקהאנד, הרגילים לגשמים הכבדים של יוני, לא נערכו לכמות גשם אדירה שכזו - ולהרס שבא בעקבותיה. במקרה הזה חיזוי מוצלח ומדויק יותר היה יכול להציל את חייהם של אלפי בני אדם.

את הבעיה הזה בדיוק מקווים בחברת ClimaCell לפתור. הטכנולוגיה שפיתחה החברה, אשר הוקמה ב-2015 על ידי שלושה יזמים ישראלים וממוקמת בבוסטון, מאפשרת לחזות את מזג האוויר בצורה טובה וממוקדת הרבה יותר ממה שהרדאר והלוויין מאפשרים היום. לשם כך הם עושים שימוש באחד המשאבים הצומחים ביותר של השנים האחרונות: רשתות הסלולר והתקשורת, שמכסות שטחים אדירים ברחבי העולם. הטכנולוגיה משתמשת באותם אותות בצורה שונה מזו שהכרנו עד היום וממירה אותם לסנסורים אשר אוספים מידע רציף על מזג האוויר. כך, בידי החברה מצטבר מידע רחב, מקיף ומגוון, שמאפשר חיזוי מדויק ומהיר הרבה יותר. בעזרת יכולות אלו החברה מתעתדת לשנות את תחום חיזוי מזג האוויר בעולם כולו.

מהיר יותר, מדויק יותר
שלושת היזמים מאחורי החברה המסקרנת הם שמעון אלקבץ (30), איתי זלוטניק (32) ורעי גופר (32). שלושתם הכירו בגיל צעיר, ולאחר שירות צבאי ממושך בחיל האוויר ובמודיעין ולימודים בארץ עברו, כל אחד בתורו, לבוסטון ללימודי MBA בהרווארד וב-MIT. ״לכל אחד מאיתנו היתה התנסות אישית קיצונית עם מזג אוויר, שיכלה להיגמר באסון, וחשבנו איך נוכל לפתור את זה ולעזור למשתמשים בעתיד״, מספר אלקבץ, מנכ"ל החברה. "מזג האוויר הוא אחד הדברים שהכי משפיעים על פעילויות של לוחם", מפרט זלוטניק, המשמש כ-CTO החברה ושירת כקצין לוחם ביחידת מודיעין מובחרת. "זה יכול לשנות את האופי של הפעילות לחלוטין ואפילו לגרום לביטול שלה".

המייסדים: איתי זלוטניק, שמעון אלקבץ ורעי גופר

המייסדים: איתי זלוטניק, שמעון אלקבץ ורעי גופר

החוויה האישית שלהם העלתה פער גדול שקיים אצל חברות מסחריות רבות, כמו גם אצל ממשלות ואזרחים ברחבי העולם. "האתגר העיקרי היה להבין את הבעיה של השוק עצמו", מספר זלוטניק. "היה ברור לנו שאחד הדברים שהכי פחות אפשר להסתמך עליהם כיום זה תחזית מזג אוויר, שמשתנה כל הזמן. כשדיברנו עם חברות תעופה, לוגיסטיקה, משלוחים וכו', הפער הכי גדול שכולם דיברו עליו היה היכולת לחזות את מזג האוויר בטווח הזמן המיידי - כלומר שש שעות קדימה. אחרי שהבנו את זה, בחרנו להתמקד ב-.Now Casting מדובר בסוג חיזוי המבוסס על דיווחים בזמן אמת. הבנה של מצב הדברים ברגע האמת מאפשרת גם לחזות בצורה מדויקת יותר את מה שעומד להתרחש בשש השעות הקרובות. השימוש במידע העכשווי מאפשר לחזות בצורה הכי מדויקת שינויים והתרחשויות במזג אוויר.

החשיפה הראשונה לטכנולוגיה הגיעה בסוף לימודי התואר הראשון של זלוטניק בהנדסת חשמל באוניברסיטת תל אביב. הוא הצטרף לקבוצת מחקר שחקרה שימוש באותות של רשתות סלולריות לחיזוי מזג אוויר ובראשה עמדה פרופ' חגית מסר ירון, שאף הצטרפה אל השלושה בשלבי ההקמה של החברה. לאחר שהבינו את הפוטנציאל האדיר הקיים בתחום, השלושה החליטו להתמקד בטכנולוגיה הזאת כבסיס והתחילו בתהליך הפיתוח.

כאמור, חיזוי מזג האוויר כיום מתבסס בעיקר על רדארים ולוויינים. כיסוי זה אינו רציף או זהה ברחבי העולם, הוודאות של המידע אינה גבוהה מספיק והתחזית אינה מדויקת בחלק גדול מהמקרים. תחזית זו היא תוצאה של שלושה מרכיבים עיקריים: נתונים גולמיים (נתוני רדאר ולוויין), מודלים לחישוב (מודלים מטאורולוגיים) וכוח חישוב. ClimaCell רוצה לחדש ולשנות כל אחד ואחד מהמרכיבים בשרשרת.

"נקודת ההתחלה שלנו היתה להביא עוד דאטה שלא קיים ולעשות אינטגרציה עם כל הדאטה הפומבי", מסביר אלקבץ. "אנחנו 'חשים' את הסביבה בצורה שלא מצריכה התקנה של חומרה, הכל נעשה באמצעות תוכנה בלבד. אנחנו מתחברים לרשתות תקשורת ומנתחים את ההתנהגות של האותות בזמן אמת. לתוצאות שלנו אנחנו עושים אינטגרציה עם שאר המידע שקיים. אחרי שאנחנו יוצרים תמונת זמן אמת, הדבר הבא שאנחנו עושים הוא לייצא את המידע במודל שפיתחנו בחברה ומאפשר חיזוי מדויק של ההתרחשויות הצפויות בטווח הזמן הקצר מאוד".

בעוד לרדאר יש יכולת לשלוח אות פעם בחצי שעה, השימוש באותות של מערכות תקשורת שמשדרות כל הזמן מאפשר קבלת אותות פעם בדקה - פי 30 יותר מהר. היכולת לאסוף כמות גדולה כל כך של מידע גולמי מאפשרת חיזוי מדויק בהרבה, ולפי אנשי החברה, אף מגיע ל-90% דיוק (לעומת כ-50% כיום). הפריסה הנרחבת של רשתות התקשורת מאפשרת גם תחזית ברזולוציה גבוהה הרבה יותר, שיורדת עד לרמת הרחוב.

רדארים מול סמארטפונים
ClimaCell פועלת היום בארצות הברית ובהודו, שתי מדינות שונות בתכלית מבחינת יכולות חיזוי מזג האוויר שלהן. בארצות הברית ישנן טכנולוגיות חיזוי מתקדמות, שמסתמכות על קרוב ל-160 רדארים חדישים, על פי ההערכות. מנגד, בשטחי הודו כולה פועלים בסך הכל 26 רדארים, מדגמים מיושנים למדי. הכיסוי אינו מספק, והידע על השימוש בטכנולוגיות הקיימות אינו ממוצה. לעומת זאת, הכיסוי של תשתיות התקשורת בהודו נמצא בעלייה מתמדת בחמש השנים האחרונות - מה שמאפשר את פעילות החברה במדינה. "בהודו יש הרבה יותר רשתות סלולר ותקשורת, וזה מאזן את ארה"ב, שבה יש המון רדארים וכיסוי לווייני", מסביר זלוטניק.
הטכנולוגיה הלוויינית לא מספקת תחזית מדויקת מספיק

נוסף על ההבדל האדיר ביכולות החיזוי, בחברה מסבירים כי גם הצרכים בשני שוקי הענק שונים בתכלית. החיים במדינה מפותחת עם תשתיות תחבורה רבות ותרבות צריכה גבוהה מביאים איתם צרכים שונים מאשר אלו של אנשים במדינה מתפתחת. "בארה"ב המוצר מוכוון לשוק הפרטי, כמו חברות תעופה, ליגות ספורט, חברות משלוח ועוד" ממשיך זלוטניק. "כולם גופים פרטיים לחלוטין. הסיבה שהם רוצים לשלם עבור החיזוי שלנו היא פשוטה: מאוד אכפת להם מממד הזמן. בחברות משלוח, למשל, מתחייבים על זמן ספציפי שבו הם צריכים להגיע לצרכן. אם הם לא מצליחים לעמוד ביעד, הם יחויבו לשלם פיצוי. ההתחייבות לזמן היא ממש קריטית, ולכן אנשים מוכנים לשלם הרבה יותר על החיזוי המדויק".

גם בהודו ממד הזמן הוא קריטי, אך הצורך בא לידי ביטוי באופן שונה בתכלית. יותר מ-70% מאוכלוסיית המדינה מעורבת בתעשיית החקלאות, ולא פחות מ-60% מהכנסות המדינה מבוססות על תעשייה זאת. בעולם החקלאות ביטוח מפני נזקי מזג האוויר הוא מצרך חובה אצל חקלאים במדינות המפותחות, כמו ישראל. אך במדינות מתפתחות, כמו הודו, נדיר למצוא חקלאי עם ביטוח. החברות ההודיות אינן ששות לבטח את החקלאים, שכן החוסר במידע על מזג האוויר העתידי, כמו גם אישור על אירועים שהתרחשו כבר, אינו מאפשר העמדת פרמיות במחירים משתלמים לחקלאים. "ההשפעה של החוסר בביטוח חקלאי בהודו היא עצומה", מסביר גופר, המנהל המדעי הראשי של החברה. "בשנה שבה המונסון מגיע יותר מוקדם, לדוגמה, חצי מהאוכלוסייה מאבדת את כל או את רוב ההכנסה שלה. אם אין ביטוח על הדבר הזה, ההשפעה הכלכלית על האזרחים היא אדירה".

בהודו מדובר בחיים
בשיחה עם כל אחד מהשלושה קשה לפספס את הרצון להשפעה חברתית, אשר טבוע בהם והולך יד ביד עם החזון העסקי והרצון בחברה שתניב רווחים. "כשצללנו לתוך הסיפור הזה, הסתכלנו על כל העולם, בדקנו מה המצב מבחינת תשתית ואיכות השירותים בכל מדינה", ממשיך גופר. "למדנו משהו מאוד מעניין. מחוץ לעולם המפותח השירות הוא די על הפנים. היות שמזג האוויר נתפס כמשהו שהמדינה צריכה לספק לאזרח, יש מעט מאוד חברות פרטיות שמשקיעות בתשתית, מה שמביא לתשתית מאוד ירודה ויוצר תחזית מאוד ירודה. באותו זמן דווקא במדינות המתפתחות האנשים הרבה יותר תלויים במזג האוויר. בהודו לא יהיה לך מה לאכול, אם לא יירד גשם או שהחקלאים דישנו את השדות בזמן הלא נכון. יש צורך ענק בשיפור איכות התחזיות במדינות האלה, וזה בדיוק החזון שלנו".

היכולת להשפיע במדינות מתפתחות נעשתה ברורה יותר עם הזמן. בהתחלה, מספרים השלושה, חשבו שיתמקדו בעיקר בהתראות פינוי לפני סופות והצפות, שגובות בכל שנה את חייהם של אלפים. ככל שחקרו את הצרכים לעומק, הבינו שאלה עמוקים בהרבה ממה שראו על פני השטח. בהודו, למשל, היכולת לבטח את שוק החקלאות עשויה לשנות את חייהם של 700 מיליון איש, ועם הזמן, הם מאמינים, יוכל המהלך לגרום לשינויים עצומים בכלכלת המדינה. כך, הבינו, יכולת חיזוי מהירה ומדויקת תוכל להשפיע במגוון רחב של תחומים במקביל ולגרום לשינוי של ממש בקרב בתושבים.

"אין ספק בכלל שכדי להביא טכנולוגיה משמעותית לשוק, אתה חייב שתהיה לזה הצדקה מסחרית. אם אתה מוצא הצדקה מסחרית לטכנולוגיה שיכולה לשרת גם אנשים שאין להם כסף, אז היא תגיע אליהם בסוף. ככה השוק עובד", מסביר גופר. "בהודו מדובר בחיים", מסכים זלוטניק. "כל סופה גורמת לפינוי של כפרים שלמים. זה עניין של חיים ומוות, שגורם נזקים כלכליים עצומים. שם אני מרגיש שיש לנו ערך אחר. לתת התראה לכפר שלם שיתפנה למקום בטוח זה להציל חיים".

האנשים הנכונים
בניגוד לחברות בינלאומיות רבות, אשר בוחרות בעמק הסיליקון או בניו-יורק כמקום מושבן, בחרו השלושה דווקא בבוסטון הקרירה להקמת מטה החברה, שמעסיקה כיום 12 עובדים. על פי נתונים שונים, בבוסטון פועלות כיום 756 חברות סטארט-אפ בלבד, מספר קטן משמעותית מאשר בניו-יורק או בעמק הסיליקון. מנגד, בוסטון נחשבת לאחת הערים האקדמיות ביותר בארצות הברית, וגם אלקבץ, זלוטניק וגופר עשו את ה-MBA שלהם באוניברסיטאות בעיר. מאחר שהחלו בתהליכי הקמת החברה בזמן לימודיהם, התחילו לשכור עובדים מהאזור. "סטארט-אפ ייפול ויקום על האנשים", טוען זלוטניק. "מהנדסים, דוקטורים, זה מה שמחזיק אותנו. אנשים טובים וחכמים. מהבחינה הזאת יש פה מבחר מטורף".

הקשר הישיר לאקדמיה עזר רבות בפיתוח העסקי כבר מהשלבים הראשונים, פתח דלתות רבות ויצר קשרים משמעותיים עם משקיעים, ביניהם ראטן טאטא, יו"ר תאגיד טאטא ואחד מאנשי העסקים המוערכים והמשפיעים ביותר בהודו, שזיהה את הפוטנציאל של החברה ואת היכולת שלה להשפיע על מדינתו. "הסביבה תומכת מאוד וחיובית מאוד כלפי ישראלים", מוסיף אלקבץ. "יש פה לא מעט חברות ישראליות, ויש ליזמים הישראלים קשר למקומיים. מה שאנחנו הכי אוהבים זו הסביבה המאוד צנועה ושקטה".

גם זלוטניק מסכים ומוסיף, כי "יש קצת פחות תחרותיות בעולם של הסאטרט-אפים מאשר בסיליקון ואלי. יש לנו יותר מבחר כשצריך לגייס כסף, יש יותר אופציות כי השוק פחות רווי". מנגד, אלקבץ מצביע גם על חיסרון אחד משמעותי - "מזג האוויר זה ללא ספק חיסרון", הוא צוחק. "מצד שני, זה נותן לנו הרבה הזדמנויות לעשות QA (בדיקות איכות - ג.כ) לטכנולוגיה".

ClimaCell, שהמשקיעים הגדולים בה הם Project 11, קרן הון סיכון הממוקמת בבוסטון, ו-Square Peg Capital, קרן אוסטרלית שפועלת באוסטרליה, בבוסטון ובישראל, גייסה עד היום סכום צנוע יחסית של 3.85 מיליון דולר. כעת מחפשים בחברה אחר שווקים חדשים לפרוץ אליהם ומתכננים לגייס עוד כסף כדי להגיע לשווקים הללו ולפתח טכנולוגיות חדשות.

"אנחנו כל הזמן מתקדמים בשתי החזיתות של העולם המפותח והמתפתח וכמובן, מכוונים לעוד ועוד מדינות חדשות. למשל באפריקה, שבה המצב הרבה יותר גרוע מאשר בהודו", מסכם זלוטניק. בנוסף, בחברה פועלים לפיתוח הטכנולוגיה באפיקים נוספים וחדשניים. "השלב המעניין הבא יהיה למצוא טכנולוגיות נוספות, שבהן ניישם את אותם העקרונות", הוא ממשיך. "הרעיון הוא לקחת אותות שלא היו אמורים להיות סנסורים ולהפוך אותם לכאלה. למצוא את הדבר הבא שאף אחד לא חושב עליו בתור חיישן ולהפוך אותו לאחד. אם כולם מסתכלים על המידע שעובר בתוך הרשת ומנסים לנקות את הרעשים, אז אנחנו לוקחים דווקא את הרעש - ומפיקים ממנו מידע משמעותי".

לכתבה בפורבס ישראל

לכתבות נוספות בפורבס ישראל: