נחמה לבנדל היא מסוג הנשים שלמרות שהיא אמנית בינלאומית, מציגה בחו"ל, כשעבודות שלה נמכרות באלפי שקלים. אבל אירוע אחד טראומטי, שנצרב בזיכרון הלאומי, כילתה את יצירותיהם ושינה את חייהם.

לפני כשבע שנים פרצה השריפה בכרמל, שכילתה קילומטרים של דונמים. לבנדל לא צריכה אזכרה כדי ללקק את הפצעים שלא יגלידו לעולם.

נחמה ובן זוגה נדב בלוך בן תל יוסף התגוררו בעין הוד - כפר האמנים בכרמל. יישובים שלמים פונו, אך נחמה ונדב היו בין הבודדים שנשארו בלב התופת היוקדת, מנהלים מלחמה עיקשת מול האש.

"באותו יום שפרצה השריפה, ישבנו אצל אבו-יעקב ואכלנו חומוס. לפתע הגיח גל של אש והקיף את צידו המערבי של הכפר ותוך זמן קצר הסתובבה ניידת והודיעה על פינוי התושבים", משחזרת נחמה. "גרעין של תושבים החליט להישאר ולשמור על הכפר יחד עם הכבאים מהתחנה של חדרה, בנימוק שאם יש שמכיר את המקום ואת דרכיו - הם אנחנו".

"ביתם של איצה ממבוש שהקים והיה ידוע כמוכתר הכפר ורעייתו אביבה מרגלית היה בסכנה ממשית. נדב ואני תפסנו כבאית במרכז והובלנו אותה דרך הסמטה. הסברנו לכבאי שאת הבית הזה חייבים להציל, שמו היה רמי, תוך לוחמה בלהבות שעוטפות את הכפר הפך ביתם לחמ"ל. שמרנו על קשר חם עם רמי במשך כל השנים היו דליקות קטנות ואני הייתי מתקשרת אליו מכל מקום בעולם, והוא היה מרגיע אותי – ידעתי שהיה על מי לסמוך.

התאריך היה 13 באוקטובר - יום ההולדת של נדב. אני מרימה עיניים לעבר הרכס ורואה לאורכו קיר להבות שנראה הייתי אומרת בגובה 30 מטר מתקדם לעברנו. נדב הסתכל סביב – ההרים בערו ואז פנה אלי ואמר: תראי זה הכול לכבודי".

"פרסנו את צינורות ההשקיה בחצר ועם לחץ מים נמוך הצפנו את הגג, הרטבנו את כל דלתות העץ, בעיקר את האורנים סביב הבית ועמדנו על המשמר, עשינו תורנות שמירה ביננו כך שכל אחד יוכל לתפוס כמה שעות שינה. הסתובבנו בכפר רפאים. ידענו שהאש משתוללת במוקדים שונים – במגרש החניה חנו כבאיות קקמייקות - אחת לא סוחבת והשנייה אין לה מים.

האסון בכרמל

האסון בכרמל. צילום: ויקיפדיה

כוחות החילוץ לא בדיוק הואילו?

"לפני כניסת האש לכפר חנו בחניה מספר כבאיות שהובאו מדרום הארץ עם כבאים מבוגרים. לא היה להם מושג לאן הגיעו מה גם שאחת הייתה בלי מים השנייה הייתה לה תקלה. ישבו שתו קפה והתלוננו. כבאי אחר שאל אותי מה גרים פה אנשים? מה זה המקום הזה? הם אפילו לא תודרכו. כשהאש סיכנה את הכפר הם פשוט נעלמו – יום או יומיים אחרי הגיחו השרים והסופרטנקר הוצג לראווה".

 

הסופרטנקר מעל הכרמל

הסופרטנקר מעל הכרמל

בשלב כלשהו ירדנו אל המתחם בו היה ממוקם הסטודיו שלי – אספתי את העבודות אל תוך ארגז ובקשתי מחבר שייקח אותם אתו בבגאז׳. כשהשחר עלה –המשטרה אלצה אותנו להתפנות לאזור ליד עין כרמל. כשהגענו לשם הייתי בשוק מהמחזה. התגלה קרנבל אמתי – חמ"ל של כוחות ביטחון, גנרלים, כבאים מכל הארץ.  חיפשתי את נדב אך הוא  נעלם – הוא חמק.

ביקשתי מחבר שיבריח אותי חזרה אל הכפר, כבן ניר עציון הוא מכיר את הדרכים. כך חמקנו דרך השדות אל הכפר. המראות היו נוראים - הכל שחור, האוויר מפויח, צעקתי לנדב וראיתי אותו יורד במדרגות החצר המום מגודל האסון.

האש חדרה מהשער העליון ושרפה את הבתים בדרכה אל הסער התחתון בו ממוקם ביתנו. בית השכנים מימיננו נשרף כליל, בית השכנים משמאל נשרף כליל אף הוא. האש דילגהֵ על ביתנו.

בימים הבאים הקדיש נדב את העשייה שלו לשיקום נזקי השריפה והקים יחד עם חברו גיל את נת"ב – נוטעים תקווה בכרמל".

את מרגישה שהשריפה עשתה תמורה באישיותך וביצירות שלך?

"אספתי חזרה את  הארגז עם סידרת נופי הארץ שהתחלתי לעבוד עליהם, כשהבטתי בעבודות לא הצלחתי למצוא שוב את יופיה של הארץ. תוך כדי הירידה אל הסטודיו הייתי מוצאת בשטח חפצים שהאש עברה דרכם אותם שילבתי בעבודות. אותם נופים השתנו והפכו נופים חרוכים -  אותם הצגתי בתערוכה ב - 2011.

נחמה לבנדל ליד אחת מיצירותיה

בסוף אוגוסט 2011 נסענו לדרום ספרד לבקר במקום מושבו של הרמב"ם ולעיר טולדו שאפיינה את תקופת תור הזהב. זו התקופה אליה צריך לשאוף, אמר נדב", היא נזכרת.

"נדב הביט על מטעי הזיתים ואמר שאנחנו מחויבים לשנות את פני הנוף בכרמל ולהחליף את יערות האורנים המאיימים וחונקים כל דבר חי לידם לכרמים של זיתים או כרמים של ענבים".

כשחזרו ארצה חלה נדב בסרטן, וחודשיים לאחר מכן נפטר ב- 21 לנובמבר 2011. האבחנה הייתה אמנם, אבל נחמה יודעת שהסיבה האמתית הייתה שברון הלב שגרמה לו השריפה.

נחמה ונדב בביקור באלבניה

 

"כשחזרנו הוא ניסה להנחיל שינוי במראה הנוף באזורנו וזימן לביתנו את קק"ל ונציגי רשות הטבע והגנים ועוד גופים שלא נוטים לשבת יחד, שלא לדבר על להסכים אחד עם דעותיו של השני".

החיים בלעדיו

"מאז 1984 חיינו ועבדנו יחד על פי ונאמנים לדרכנו. לאחר שעזב לא ידעתי את עצמי – כשלוש שנים לאחר מכן אחזתי את אחד הספרים שהיו בבית  שהיה ישן מרופט וקרוע וחלקו נשמט לי מהיד. נשארתי עם כריכה כרועה ומתפוררת ביד ודפים ללא מילים. ריקה מתוכן –הרגשתי כמותו.

הנחתי את הקרעים על גבי לוח עץ, לפתע נגלה לעיני נוף אותו לא הכרתי– מאז לא הפסקתי לעבוד. בסוף 2014 הוזמנתי למיורקה להציג תערוכה שנשאה את השם recover ובה סדרת נופים הבנויה מכריכות מפורקות ודפים ראשונים ואחרונים ללא נגיעה בצבע.

נחמה לבנדל

נחמה לבנדל

את מאשימה? כועסת?

ודאי. על הגישה, חוסר ההערכות, על קק"ל ורשות הטבע והגנים שחילקו ביניהם את הטבע בישראל ולא באמת שומרים עליו בכל מקום. אלא אם כן זה אתר מבקרים.

קק"ל מנקה רק איפה שעוברים מטיילים, אני לא מרגישה דאגה לתושבי האזור- אולי מצד מכבי האש שהם באמת עושים עבודה קשה ומסוכנת,

לישובים פה יש הערכות עצמאית שמתפתחת עם השנים, למדנו לסמוך רק על עצמנו בטח. לראייתי אין בישראל הממסדים לא אחראי.  אנחנו חיים בתקופה של הטלת אחריות ממך והלאה ולא נטילת אחריות.

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp