לפני כמה חודשים, כשאנשים התחילו לשנן את השם מייגן מרקל אחרי שהבינו שככל הנראה היא לא רק הסטוץ התורני של הנסיך הארי, רץ ברשת סרטון שלה. בניגוד לציפיות, לא היה מדובר בסרטון מביך שחוגג על היותה שחקנית וכל המשתמע בזה, אלא דווקא תיעוד של נאום שלה, שכולו העצמה נשית פמיניסטית. כבר אז היה ברור שמייגן היא כל דבר מלבד הפנטזיה שהיתה למלכה האם על הכלה האידיאלית לנכד שלה.

והנה, העולם קיבל אתמול תמונה אחרת לגמרי: במעיל לבן ואחר כך בגופיה סולידית, ישבה אתמול מרקל לצד הנסיך הפרטי שלה וסיפרה בהתרגשות כיצד הוא כרע ברך תוך בישול צלע עוף והציע לה נישואים. כל המשפטים הנכונים היו שם, וכאילו (או אולי לא כאילו) נכתבו על ידי הדוברים של ארמון בקינגהאם. הראיון היה כל כך ממלכתי ומפוהק, עד שעולה ממנו מסר ברור אחד: גם מרקל וגם הנסיך הג'ינג'י השובב הגיעו לשלב הזה שאליו כולם מגיעים בסוף במשחק של החיים – שלב הבורגנות.

אילוף הסוררת: הגרסה האמריקאית

למעשה, הדיבורים על אילוף הסוררת התחילו כבר לפני כמה שבועות, כשפורסם שמייגן לא הולכת לחזור לעונה הבאה בסדרה שבה כיכבה "Suits", ובמקום זה העתיקה את מקום מגוריה לאנגליה. כבר אז מיהרו להספיד את אותה אישה מלאת פלפל, פעילה חברתית שנלחמת למען זכויות האדם, ובמקומה הכתירו עוד נסיכה בריטית קרה, שעושה הכל "נכון" אבל ללא רגש. ארגוני הנשים מיהרו לתקוף אותה על ההחלטה לוותר על הקריירה שלה ועל ההגשמה העצמית לטובת תואר רשמי ומיושן, ומיהרו לבכות על לכתה בטרם עת של מי שהיתה יכולה להיות מראשי המאבק לשוויון בין המינים. אבל הגיע הזמן שמישהו יגיד להן "הפוך, גוטה, הפוך".

אם לרגע נסתכל קצת על ההיסטוריה של שני בני הזוג, נגלה שאולי יש פה איזושהי מזימה מחושבת היטב, בעיקר כדי להשקיט את המלכה ואת הבריטים השמרניים. מרקל היא ההיפך מכל מה שמצופה מנסיכה מלכותית: גרושה, אמריקאית, חצי שחורה, שחקנית ומבוגרת מהנסיך – רק בגלל אחד מהסעיפים האלו פעם היו נאלצים לוותר על הכתר. כך שכבר עכשיו, בבחירה להיות נסיכה, היא עושה צעד ענק במאבק הפמיניסטי.

אם נמשיך לצלול פנימה, נגלה שמרקל היא למעשה האנטיתזה המוחלטת לכל מה שאמו של הארי, דיאנה המנוחה, היתה בערב כלולותיה. בשנת 1981 היתה דיאנה נערה צעירה ומיוחסת, שמיועדת להתחתן עם הנסיך בערך מהרגע שהיא נולדה. היא היתה חסרת ניסיון חיים או עמוד שדרה, שנכנסה לברית הנשואים מתוך הכרח – לכל הפחות כך זה היה מצדו של החתן. ממש הפוך ממרקל, שמגיעה לנישואים האלו בגיל 36 ועם ניסיון חיים שלא היה מבייש כל רווקה תל אביבית. אה, וגם עם אותה מילה שכל כך היתה חסרה לדיאנה - "אהבה".

https://www.youtube.com/watch?time_continue=8&v=wGRL0O15xP4

הארי עצמו, חשוב לומר, קרוב יותר לנסיך המדליק מבל אייר מאשר לאביו שיחייה. נכון, הוא כבר לא בדיוק אותו ילד פרוע שמתחפש לנאצי ומשתכר בפאב השכונתי, אבל הוא עדיין שובר את המוסכמות של בית המלוכה הבריטי. רק לפני כמה חודשים סיפר על הדיכאון ממנו סבל בעקבות מות אמו, ואיך רק בגיל 28 החליט סוף סוף לפנות לטיפול נפשי. הווידוי הזה יוצא דופן הן משום שהוא הגיע מגבר שלא מפחד להודות בחולשות שלו, והן משום שהוא הגיע מנסיך שאפילו לא אמור לכבס את הכביסה של עצמו, כל שכן לעשות את זה בחוץ.

במותה ציוותה להם חיים

אל תטעו לחשוב שהחיבור בין שני הענקים האלו יביא לאותו זוג מנומנם ומשעמם שראינו אתמול על הספה. הארי לא ייתן לזה לקרות. כמי שכל כך הושפע מהמוות של אמו, אפשר להניח (או לכל הפחות ממש לקוות) שהוא לא אחד שיאפשר למרקל להשתיק את עצמה. הוא לא יאפשר לה לוותר על מי שהיא ועל הנפש הלוחמנית שלה – כי הוא כזה, כי אמו היתה כזו. והוא הרי כבר למד את הלקח, יחד עם שאר בני המלוכה ונתיניהם.

כשוויליאם וקייט הודיעו על נישואיהם, התקשורת ניסתה למכור לנו סיפור סינדרלה. אבל האמת הפחות פוטוגנית היא שהמידלטונית באה בעצמה ממשפחה מיוחסת. נכון, היא אמנם לא עם טייטל אצילי כלשהו, ואכן מדובר פה בחידוש, אבל היא גם לא בדיוק מנותקת מהעולם של בעלה. אחרי הכל, הם נפגשו בקולג' המפונפן והיוקרתי שבו שניהם למדו. על המופרכות שבחיבור הפעם כבר אי אפשר לחלוק, וככל הנראה עד לפני כמה שנים היינו יכולות לראות חיבור שכזה רק באגדות. אבל אולי המוות הטראגי של דיאנה הוא זה שאפשר לבניה לחיות חיים כמה שיותר אמתיים.

כשהארי נשאל אתמול בראיון איך אמו היתה מגיבה לידיעה על אירוסיו הוא אמר "היא בטח היתה מאושרת עד הגג. קופצת למעלה ולמטה. ואז הן היו הופכות להיות החברות הכי טובות". וככל הנראה שהוא באמת צודק. הנפש החופשייה של דיאנה, זו שיכלה לצאת רק בסמוך למותה, היתה מוצאת את מרקל כהמשך ישיר שלה.

עוד אמר הארי: "אני יודע שאני מאוהב באישה הזו ואני מקווה שהיא מאוהבת בי. אבל עדיין היינו צריכים לשבת על הספה ולנהל שיחה כנה שבה אמרתי 'למה לך להיכנס לזה, זה עניין גדול. זה לא קל לאף אחד'. אני יודע שבסוף היום היא בוחרת בי ואני בוחר בה. ולכן, כל מה שנאלץ להתמודד איתו - ביחד או בנפרד - תמיד נעשה את זה כצוות". אויש, חמודים.

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp