אנחנו נמצאים בשלהי שנת 2017, ועדיין – רוב הנשים המסוקרות הן הגל-גדותים של ישראל, הבר-רפאליות, השרית חדדיות, הדוגמניות, השחקניות והזמרות. וזה מצוין שהאופנה כיום היא שיש לכולן מסרי העצמה נשיים, אידיאולוגיות בנושאי דימוי גוף – זה באמת מצוין. אבל מה לעשות שיש הבדל עצום בין להיות אישה שמדברת על העצמה ועל נשים חזקות, לבין אישה שמדגימה איך עושים את זה. איילת שקד היא אישה כזאת. אפשר לא לאהוב את מה שהיא עושה, אבל חייבים להעריך את איך שהיא עושה את זה.

כשהיא נושאת בתפקיד שהוא באופן מסורתי של גברים, מוקפת באופן ממשי בכל כך הרבה גברים, אישה חילונית אחת במפלגה דתית – שקד היא האישה החזקה ביותר בכנסת כיום. עם המעיל הוורוד, השיער הפזור, היופי והכל.

בשנים האחרונות שקד – מהנדסת מחשבים במקצועה – הוכיחה שהיא אישה בעלת עקרונות חזקים, שלא מהססת לעמוד על שלה ולקדם את האג'נדה שהיא מאמינה בה בצורה אינטליגנטית ויעילה. שקד לא מנסה לטשטש סממנים נשיים בהופעתה החיצונית, ויחד עם זאת היא רחוקה מלעסוק בנושאים 'נשיים' – מקום שפעמים רבות קל יותר ומצופה יותר מאישה לעסוק בהם. היא עוסקת בנושאים שנחשבים גבריים, דעתה מוצקה וידועה באשר לנושאים ביטחוניים, מדיניים, וכמובן גם משפטיים. היא האישה היחידה שחברה בקבינט הביטחוני, והאישה השנייה שנושאת בתפקיד שרת המשפטים (קדמה לה ציפי לבני). היא בימין השמרני והדתי, מה שנחשב מעוז הגבריות הישנה. ולרגע אחד היא לא פחות היא.

Roman Yanushevsky Shutterstock

המודל שאתן רוצות לבנות שלכן. ועוד יותר אם הן יפות במיוחד. צילום: Roman Yanushevsky, Shutterstock

השבועות האחרונים היו גדושים בהאשמת הממשלה שהורסת מבפנים את המוסדות הדמוקרטיים, מבטלת למעשה את כוחו של בג"ץ ובכלל מובילה את כולנו לאבדון מוסרי. מתוקף תפקידה כשרת המשפטים, אצבעות מאשימות רבות הופנו לשקד בטענה שלא רק שאינה מונעת את המעשים הללו, היא אף מובילה את חלקם: היא פועלת למען צמצום הכוח של השופטים, תומכת בחוק ההמלצות, מקלה על טייקונים בכך שהיא מקשה כלכלית על תביעות ייצוגיות. הדוגמאות לדברים נוספים שנוגדים את מה שנראה למבקרים כיסודות הדמוקרטיה עוד רבות.

הביקורות אמנם תכופות וקשות, אבל מה שמרשים בכל הדבר הזה הוא ששקד עושה בדיוק את מה שהיא מאמינה בו: היא מקדמת את מה שנבחרה בשבילו לכנסת. לא במקרה היא הגיעה למעמד שבו היא נמצאת היום, ולא במקרה היא בחרה להיות אישה חילונית במפלגה שהיא קודם כל מפלגה ימנית-שמרנית – שקד יודעת את העבודה, ויודעת לעשות מה שצריך כדי להשיג את מה שהיא רוצה. שקד מאמינה שיש לצמצם את ההתערבויות של הממשלה בחיי האזרחים, ובכלל לבטל כמה שיותר חוקים ורגולציה. וזו זכותה. זו אג'נדה. זו תפיסת עולם שלמה, מבוססת, שלא היא המציאה ולא היא האחרונה שתנסה לקדם אותה. זכות המבקרים כמובן להתנגד, באופן אידיאולוגי, לקו שאותו היא מקדמת. בחלק מהמקרים שקד מקשיבה ויודעת איפה להתפשר – כך למשל היא השאירה את מנכ"לית משרד המשפטים, אמי פלמור (אישה שראויה להערכה עצומה בפני עצמה), שנחשבת לאשת שמאל מובהקת, בתפקידה הנוכחי, ולא מיהרה להחליף אותה במינוי שיתאים יותר לאג'נדה שלה. אבל בשורה התחתונה, היא מקדמת כמו בולדוזר את מה שלשמו נכנסה לכנסת.

החברה היחידה בקבינט המדיני ביטחוני. צילום אתר הכנסת

לא כוח נשי, פשוט כוח

איילת שקד היא לא המודל לחיקוי היחיד שקיים לנשים שאפתניות. אין עוררין על כך שיש המון נשים מרשימות וחזקות שעומדות בראשות חברות ותאגידים חשובים ומשפיעים, כמו עדי סופר-תאני, מנכ"לית פייסבוק ישראל, רקפת רוסק עמינח מנכ"לית בנק לאומי או קרנית פלוג, נגידת בנק ישראל. אבל כל הנשים הללו לא זוכות לאחוז אחד מרמת החשיפה ששקד זוכה לה ולמספר האזכורים על בסיס יום יומי בעיתונות. שקד מצליחה ליהנות מרמת חשיפה דומה לזו של סלב, ולהיתפס בזירה הציבורית בכבוד, בהערכה, וכדמות עם הרבה מאוד כוח. לא כוח נשי, פשוט כוח. וחסרות לנו נשים כאלו.

ואם כבר כוח נשי שהוא נשי בהגדרה – לא מזיק לנו לראות גם נשים שלא עושות תספורת קצרה ומתאימות את עצמן למודל הסמכות הגברי. כששקד הפציעה לתודעה הציבורית סביב הכניסה שלה ב-2012 לבית היהודי, הייתה לא מעט התעסקות במראה החיצוני שלה. זכורה במיוחד הסערה הקטנה שהתחוללה ב-2015, סביב האמירה של שר התשתיות לשעבר יוסף פריצקי ש"בפעם הראשונה בישראל יכולה שרת משפטים לככב בלוח שנה של מוסכים". התקשורת הדפה כבר אז את האמירה הנאלחת הזאת, ובשנתיים האחרונות שקד מקפידה לספק סיבות מהותיות יותר לעיסוק בה. אולי היופי שלה יגרום לעוד כמה נערות צעירות להבין שהן יכולות ללכת בנתיב עם הרבה כוח והשפעה, מבלי להיחשב, חס וחלילה, לא נשיות.

יכול להיות שאיילת שקד הצליחה גם בגלל שהיא יפה. אבל הדלתות הפתוחות הרבות שכנראה היו לה לא מנעו ממנה לבחור בנתיב קשה, תובעני, שחשוף לביקורות חוזרות ונשנות. אישה לא נעשית שרת משפטים במקרה. יכול להיות גם שהיה לה קל יותר להגיע למקום שבו היא נמצאת מאשר לאישה הממוצעת שמצביעה לה בקלפי. אבל – וסליחה על הקלישאתיות – ההצלחה שלה מקרינה על כולנו.