ראניה, בת 26, אמא לשלושה ילדים, השקיעה מאמצים רבים בחיפוש מסגרת לימודית שבאמצעותה תוכל לחזור ולהשלים את תעודת הבגרות שלה. ראניה נאלצה לעזוב את בית הספר כבר בכיתה י"א על מנת להתחתן. 

עווד ב-onlife:

 

במקום להתפתח מבחינה מקצועית היא צריכה לדאוג לילדים, לבית ולבעל ומוצאת את עצמה בסוף היום חסרת כוחות וחשק להתמודד עם הלימודים והלחצים הכרוכים בכך. לאחר מספר שבועות בהם ניסתה לשלב בין חיי נישואין ולימודים החליטה להשלים עם תפקידה בחיים כ"עקרת בית".

 

סיפורה של ראניה דומה לסיפורן של עוד אלפי נערות המתחתנות לפני שמלאו להן 18. אותן נשים צעירות מוצאות את עצמן עד מהרה "שבויות" בבית, משועבדות לבעל ולילדים, בלי שום אפשרות למימוש עצמי ברמה האישית, החברתית או ההשכלתית.

 

מליאת הכנסת תצביע מחר (רביעי) בקריאה טרומית על הצעת חוק המעלה את גיל הנישואין לנשים מ-17 ל-18. תיקון החוק הוא תוצאה מבורכת של מאבק ארוך של עשור אותו מנהל "וועד הפעולה לשוויון בענייני אישות" (קואליציית ארגוני נשים וזכויות אדם).

 

נערה שמתחתנת חייבת לעזוב את הלימודים

ההצעה לתיקון החוק מבוססת על המציאות ההולכת וגוברת של נערות צעירות אשר נאלצות להינשא מתחת לגיל 18, ולעיתים אפילו מתחת לגיל 17 (גיל הנישואין החוקי כיום). חשוב להבין שהשאת ילדות בגילאים האלו משמעותה בהכרח הפסקת לימודי התיכון, תלות ממושכת בבעל ואי יכולת להשתלב בשוק העבודה כראוי.

 

נכון, בתי הספר לא מחייבים את הנערה שהתחתנה ונכנסה להיריון לעזוב את הלימודים. מצד שני, אורח החיים של אותה נערה משתנה מקצה לקצה – היא מקבלת מעמד של אישה נשואה והיא כבר לא מרגישה רלוונטית במסגרת הבית ספרית. כך קורה שאותן נערות נושרות מהלימודים גם ללא דרישה ישירה מהמשפחה או מהבעל לעשות כן.  

 

ילדה בת 17 לא יכולה לתפקד כרעיה ואם

חוץ מפגיעה בהשכלה ובמימוש העצמי, אין לשכוח מה הן ההשלכות הבריאותיות והגופניות לגבי נערה המחויבת ללדת בגיל צעיר, כאשר גופה עדיין נמצא בתהליך של התפתחות ועוד לא הגיע לבשלות הפיזית הנדרשת למען הריון ולידה. נישואים בגיל צעיר מדי עלולים לגרום גם למצוקה נפשית – בסופו של דבר אותן נערות לא בשלות מספיק ומתקשות למלא את תפקיד האם.

 

צילום: shutterstock

 

הנתונים מצביעים על כך ש-82% מהמתחתנות מתחת לגיל 17 הן צעירות בחברה הערבית – נתון זה מתקשר למצב הנשים הנחות במדינה בכלל, ולמדיניות המפלה כנגד החברה הערבית בישראל בפרט,  שהרי ידוע כי קיים קשר חזק בין המצב הכלכלי לבין השאת קטינות. המציאות הקיימת מוכיחה כי 60% מהמשפחות הערביות בישראל נמצאות מתחת לקו העוני ומכאן שהקשר ברור.

 

בעוד שהחברה היהודית מאפשרת קשרים זוגיים  בין גברים ונשים ללא נישואין, החברה הערבית הרבה יותר שמרנית בנושא זה – קשר זוגי בין גברים לנשים אמור להתפתח  בדרך כלל אך ורק במסגרת נישואים. נערה שמגיעה לגיל 17 ומתבקשת להתחתן, באופן לא מודע מבינה שזו הדרך היחידה שלה לממש זוגיות. בחברה הערבית אישה רווקה מתוייגת באופן שלילי והאידיאל הוא להיות כלה. מדובר למעשה במסר סמוי אך תקיף ומחלחל אשר מכוון לכך שאותה נערה תסכים להינשא על אף שאינה בוגרת מספיק ולמרות שעדיין לא סיימה לגבש את אישיותה. 

 

שכחתם לאכוף את החוק

למרבה הצער, גם גיל הנישואין הנוכחי לא נאכף. החוק הנוכחי גורס כי כל מי שמחתן נערה מתחת לגיל 17 בעצם נחשב לעבריין פלילי - העונש על ביצוע עבירה שכזו הוא מאסר של שנתיים או כנס כספי. חייבים להבין שברגע שהחוק לא נאכף מועבר מסר חברתי לאותן נערות – "מעמדך בחברה נחות והעובדה שעברת או לא עברת את שלב הילדות בכלל לא משנה".

 

כאשר מעלים טענות אלה כנגד הממשלה, המדינה ממהרת לטעון ל"רגישות תרבותית". מיותר לציין כי רגישות זו לא באה לידי ביטוי כאשר היא תומכת בהריסתם של כפרים לא מוכרים או תומכת בחוק האזרחות.

 

אין ספק כי אישור הצעת החוק והעלאת גיל הנישואין המינימלי ל-18 שנה הינו צעד חיוני וחשוב אשר נועד להגדיל את השוויון בין המינים וכך להעלות את מעמד האישה. השנה הזו בין גיל 17 לגיל 18 היא שנה קריטית – בשנה הזו הנערות מסיימות את לימודיהן בתיכון ומקבלות תעודת בגרות. בגיל 18 את כבר לא ילדה – את אישה צעירה ומכאן שהתיקון לחוק קודם כל שומר על זכותן של אותן נערות להישאר ילדות.

 

מצד שני, יש לזכור כי מדובר בצעד ראשון בלבד. כדי שהחוק יהיה אפקטיבי, המדינה חייבת ליזום ולקיים תוכניות התערבות והעצמה חברתית וכלכלית לנשים. עליה לדאוג לאכוף את החוק "באמת" שהרי אי התערבות מצד המדינה תגרום לכך שהתיקון לחוק יישאר בגדר מילים על גבי נייר הנדחס למגירה. 

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp