שלום, אני בדרך כלל אני רגילה להיות באירועים שיש בהם יותר גברים מנשים. עזבתי לפני 13 שנה קריירה כעורכת דין לטובת עולם העסקים. אני מנהלת כיום קרן הון סיכון שיזמתי והקמתי, ואני חברה בדירקטוריונים של כתריסר חברות, מנטורית וחברה בעמותות. אני אמא לשלושה בנים ונשואה לאיש תקשורת שמנהל קריירה מאתגרת.

 

גם אני סבלתי בעבר מרגשות אשמה, הם כמו ים, אין להם סוף ואפשר לטבוע בהם.

ביום שהבנתי שאני אמא טובה גם אם אני לא מוציאה את הילדים מהגן התחיל השחרור. הילדים שלי יודעים שאני תמיד שם בשבילם. הם גם יודעים שאני אמא עם קריירה והם מעריכים אותי כאדם שמגשים את עצמו. כל מי שעובד איתי יודע שאני אמא.

 

כשנולד בננו הבכור היה ברור שב-17:00 אני יוצאת הביתה כי אני האמא. אנחנו לא אמהות מעורבות, כמו שיש אבות מעורבים, אלא אמהות במשרה מלאה. היו לי כבר שני בנים קטנים כשהתחלתי לעבוד בסטרט-אפ. הודעתי לבוס שאצא ב-16:00 ואם צריך אחזור בלילה. התעקשו על הנוכחות שלי, אבל התעקשתי וניצחתי. בסוף רגשות האשם עברו לי. יצרתי לעצמי סביבה שאפשרה לי לעשות גם וגם, מתוך שמחת עשייה בעבודה רצון להגשמה עצמית.

 

הקונפליקט הקלאסי הוא שדבר צריך לבוא על חשבון השני - משפחה או קריירה. אני כופרת בעקרון, כשאישה מחליטה לא לוותר היא מסוגלת להיות מספיק חזקה כדי לחולל את השינוי הזה. אני לא עיוורת למציאות, אני יותר מדי פעמים אני האישה היחידה בחדר ואני קוראת לכן לבוא ולעשות זאת ולא לפחד. גם בצמתים של קבלת החלטות לאומיות נשים מביאות משהו שונה. נשים משתפות, מבקשות לפשר ולגשר ופועלות למען המטרה ולא מתוך אגו. מקום שלא מאפשר לנשים להשתתף בתהליך קבלת ההחלטות הוא מקום פגום ונכה.

 

צפו בנאום המלא: 

לאלבום התמונות המלא מהכנס לחצו כאן

העתיקו קישור שתפו בפייסבוק שתפו במייל שתפו ב-Whatsapp